שלח

[1] יג,ב: תשלחו – כל נשיא בהם: ש: מהו 'נשיא', והרי כבר נקבעו ונקבו בשמות זמן קצר קודם לכן כל הנשיאים לכל שבט לצורך מפקד העם (במדבר, פרק א'), מתנות הנשיאים ומסע המחנות? ת: 'נשיא' פירושו מורם או נבדל. נשיא שבט הוא נבדל ונבחר מתוך הציבור לצורך משימה מסוימת, כפי ש'נשא' בעניין מפקד העם (למשל ד,כב), הכוונה קבלת מספרם של סך הנפקדים, אותו מספר מבוקש ונבדל. היו נשיאים לצורך המפקד ומסע המחנות, ועתה מונו נשיאים לצורך מסע המרגלים.

[1]  יג,טז: ויקרא משה להושע בן-נון יהושע: ש: מדוע הוחלף שמו, הרי היה מוכר כבר כ'יהושע' בענין מלחמת עמלק (שמות, יז,ט) ומעליית משה להר סיני (שמות, כד,יג) ומעניין אלדד ומידד (במדבר יא,כח)? ת: יהושע הוכר כ"איש של משה" כבר במלחמת עמלק והעלייה להר סיני ועניין אלדד ומידד, ולכן בני שבטו, שבט אפרים, החליפו את שמו ל'הושע', כאילו ליצור דמות חדשה, ולא זה שמוכר כ"עושה דברו" של משה. בא משה ותקן את המצב לפני יציאתו לדרך.

[1]  יג,לב: ויוציאו דבת הארץ: ש: מהי הדיבה שהוציאו, הרי כל מה שדווחו למשה ולעם, זה מה שהתבקשו לעשות? ת: כל עוד דברו במונחים של עובדות (כגון 'ילידי ענק') והערכות (כגון 'לא נוכל לעלות אל העם') על חוזק יושבי הארץ – זה בסדר, אך כאשר החלו להסיק מסקנות דמיוניות ('ארץ אוכלת יושביה'; 'וכן היינו בעיניהם') והגזמות ('וכל העם אשר ראינו בתוכה – אנשי מידות') – זאת דיבת הארץ.

[1]  יד,כד: ועבדי כלב, עקב היתה רוח אחרת עמו: ש מדוע לא הוזכר כאן גם יהושע בן-נון? ת: יהושע לא היה צריך את ההבטחה הזאת, כי כנראה כבר יועד בשיחות שבין משה לה' ('פה אל פה אדבר בו') להנהגת העם (במדבר כז,יח-כא) ולהכנסתם לארץ (דברים א,לח; ג,כח; לא,ג). כלב זכה להבטחה כי זרעו יוריש את הארץ בה יגור, ואכן כך קרה (יהושע כא,יב).

[1]  טו,טו: חוקה אחת לכם ולגר הגר, חוקת עולם לדורותיכם: ש: מה מחייב את הגר (הנוכרי הגר בארץ) לשמור את חוקי התורה? ת: הגר חייב לשמור את החוקה לפי תורת משה, אחרת לא יוכל לגור בארץ, ולעם יהיה אסור להשאירו על מקומו. ציווי זה הוא לדורות, כולל לימינו. הכוונה שיתקיימו המצוות התלויות בארץ, בלי קשר מי האדם הגר בה, כגון מעשרות, וכן שמיטה ויובל, בהן הארץ נחה, לא רק האדם, וכן השבת הקרקע לבעליה שהוכרח למכרה והשיג כסף כדי לפדותה, ומצוות נוספות. גם הכפרה על שגגה חלה על הגר, כאמור להלן בפסוק כט: הָאֶזְרָח בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם--תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם, לָעֹשֶׂה בִּשְׁגָגָה.

[1]  טו,לט: והיה לכם לציצית וראיתם אותו: ש: מה יש לראות, את הציצית או את פתיל התכלת? ת: יש לראות את פתיל התכלת, שהרי הוא בלשון זכר ('וראיתם אותו') והציצית לשון נקבה. צבע התכלת מזכיר את השמים, והשמים מזכירים את ה', כך שראיית פתיל התכלת עשויה להביא את האדם לאמונה בה' ובמצוותיו ("וזכרתם את כל מצוות ה', ועשיתם אותם"). מצוות הציצית ופתיל התכלת נאמרה רק לבני ישראל (פסוק ל"ח), בניגוד למצוות אחרות שמחייבות גם את הגר, כפי שנזכר בפסוק ט"ו.