"ויעלו בנגב ויבא עד חברון ושם אחימן ששי ותלמי ילידי הענק וחברון שבע שנים נבנתה לפני צען מצרים" (יג,כב) 'ושם אחימן ששי ותלמי וגו'. אחימן מיומן שבאחיו, ששי שמשים את הארץ כשחתות, תלמי שמשים את הארץ תלמים תלמים. ד"א אחימן בנה ענת, ששי בנה אלש, תלמי בנה תלבוש, ילידי הענק שמעניקין חמה בקומתן. וחברון שבע שנים נבנתה [מאי נבנתה] אילימא נבנתה ממש, אפשר אדם בונה בית לבנו קטן קודם לבנו גדול, דכתיב "ובני חם כוש ומצרים" וגו' אלא שהיתה מבונה על אחד משבעה בצוען. ואין לך טרשים בכל א"י יתר מחברון (משום) דקברי בה שיכבי, ואין לך מעולה בכל הארצות יתר מארץ מצרים שנאמר "כגן ה' כארץ מצרים" ואין לך מעולה בכל ארץ מצרים יתר מצוען דכתיב "כי היו בצוען שריו" ואפילו הכי חברון מבונה אחד משבעה בצוען' (סוטה לד,ב). לא מובן מדוע התורה מספרת לנו את מעלתם של אותם ענקים, ועוד מפארת אותם כאדירים?- בפשטות זה בא כדי לומר שלכן המרגלים פחדו מליכנס לארץ ישראל, שהכירו באותם ענקים, ולכן הבינו שלא יכולים לכבוש את הארץ. ואילו כלב הלך  לשם, למקום הענקים '"ויעלו בנגב ויבא עד חברון" ויבאו מבעי ליה? אמר רבא מלמד שפירש כלב מעצת מרגלים והלך ונשתטח על קברי אבות, אמר להן אבותי בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלים' (שם) לומר שהיה למרגלים לעשות ככלב, שהיו צריכים להבין שבכוונה אותם ענקים היו בחברון, שרמזו להם משמים שאמנם בדרך הטבע אין להם כח לנצחם, אולם היה עליהם ליסתכל אל אבותיהם שיעזרום משמים, שבדרך שמעל הטבע ינצחו כמו שהנהגתם של האבות היתה בדרך הטבע שהנס מוסתר בה, כך גם הכניסה לארץ זה מלחמה בדרך הטבע אבל מעל הטבע, ולכן הובטחה הארץ לאבות, ששורשם אחד. ולכן הענקים היו בחברון לרמז למרגלים שיכולים ליכנס לארץ, וודאי שלא להמריד את העם נגד הכניסה בטענה שאי אפשר לנצח. וכן אנו ראינו בדורנו, שניצחנו בעזרת ה' במלחמות שלא היה סיכוי, ובפרט ששת הימים שאז כבשנו כל א"י בעזרת ה', בצורה של מלחמה טבעית עם פנימיות על טבעית, שניצחנו כנגד כל הסיכויים. וניראה עוד שבאו לרמז כאן מדוע פחדו המרגלים מליכנס לארץ, שזה קשור כדימוי לאבות, שנאמר על יעקב "וירא יעקב מאד ויצר לו" (בראשית לב,ח) ומובא במדרש רבה (עו,ב) 'אמר כל השנים הללו יושב בארץ ישראל תאמר שהוא בא עלי מכח ישיבת א"י. כל השנים הללו הוא יושב ומכבד את הוריו תאמר שהוא בא עלי מכח כיבוד או"א שהרי כך אמר יקרבו ימי אבל אבי תאמר שמת אותו זקן ובא עלי להרגני'. הרי שישיבת א"י יש בה מעלה של כח לנצח אפילו נגד צדיקים כיעקב, וכך כשבאו המרגלים לארץ וראו שיש ענקים (אם ראו אותם מרחוק או שלא ראו רק שמעו- כי הם היו בחברון ואילו המרגלים לא עלו לחברון אלא רק כלב, או שגם הם עלו ומה שנאמר "ויבא" זה ללמד מה כלב עשה אבל בפועל כולם היו גם בחברון וראו את הענקים) שהם גם בנו את ארץ ישראל (שזהו ה'ד"א..') הם פחדו שכח זה יעמוד להם בכדי למנוע מבני ישראל ליכנס לארץ, שאותם ענקים היו גיבורים כ"ך בזכות שייפו את א"י כמו שמובא בהמשך שהיא יותר יפה מצען מצרים. ולכך שמם מרמז על כחם העצום וכן על בניתם את א"י. והם ישבו בחברון (אע"פ שבנו מקומות בארץ) כניראה בכדי לכבד את האבות בנוכחותם כעין שמירה לכבוד, ובזה יש מעלה כעין כיבוד הורים, שכל המלמד תורה כאילו ילדו, ולכן כיבוד האבות שלימדו את העולם דרכי ה' כעין מעלה של כיבוד הורים. ולכן חששו המרגלים שלא ינצחו את בני הארץ, בשל זכות מעלת א"י וכיבוד הורים, מעין חששו של יעקב מעשו. אולם זו היתה טעותם כיון שה' אמר להם ליכנס לארץ אז מימלא מובן שאין לחשוש משום זכות שיש ליושבי הארץ. ולכן כלב הלך לאבות להראות שהבטחת ה' לאבות לכניסתנו לארץ לא תפגם. ואולי זה מרומז ב'"ואלה שמותם למטה ראובן שמוע בן זכור" אמר רבי יצחק דבר זה מסורת בידינו מאבותינו מרגלים על שם מעשיהם נקראו, ואנו לא עלתה בידינו אלא אחד "סתור בן מיכאל" סתור שסתר מעשיו של הקב"ה, מיכאל שעשה עצמו מך. אמר רבי יוחנן אף אנו נאמר: "נחבי בן ופסי" נחבי שהחביא דבריו של הקב"ה ופסי שפיסע על מדותיו של הקב"ה' (סוטה שם) שסותר מעשיו של ה' ע"י שעשה את ה' מך כביכול ח"ו, שכאילו ה' לא יכול לנצחם בשל מעלתם, שכאילו מעשיו של ה' שנתן זכויות בעולם חזקים יותר ממנו ח"ו. ובנוסף לכך לא אמרו לבנ"י את כל האמת כיון שאז יבינו שודאי שה' יעזרם, ולכן בדבריהם החביאו את דבר ה' ובלבלו מידותיו שכך בנ"י ימשכו אחריהם. וניראה שזה מרומז במיוחד בשמות המרגלים של אשר ונפתלי (שלאחרים לא מצאו בגמ' כיצד לדרוש, כך שסימן שהם פחות משני שבטים אלו) שכניראה הם היו היותר קיצוניים, שלכן נירמז בשמם, ואולי לכן השפעה מזה באה לידי ביטוי בהמשך שאשר התקשה לשלוט במקומו בא"י שלכן "וישב האשרי בקרב הכנעני יושבי הארץ כי לא הורישו" (שופטים א, לב) ונפתלי היו הראשונים שגלו מא"י בגלות 10 השבטים (ראה באריכות ב"תורת השבת והמועד" 'גלות עשרת השבטים לאור ההלכה' של מרן גדול הדור שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א את הדעות השונות, ובכ"א גם למ"ד שקודם גלו ראובן גד וחצי המנשה- הם היו מחוץ לא"י שלא כנפתלי שהיה בארץ). ואולי זהו "כלם אנשים ראשי בנ"י המה" (יג,ג) ופרש"י 'כל אנשים שבמקרא לשון חשיבות ואותה שעה כשרים היו' שבשל שהיו חשובים וכשרים, ברוב צדקותם (שמן הסתם אם הם ראשי בנ"י כשרים כניראה שהיו צדיקים שבכך ראוים להיות ראשי בנ"י) מצאו מקום לטעות ולהכשיל את בנ"י. ולכאורה תמוה כיצד פרש"י שהיו כשרים כשהגמ' (סוטה לד,ב-לה,א) אומרת שהלכו בעצה רעה שהתכוונו לבזות את הארץ?- אולי ע"פ דברינו זה מובן שהם באו לראות את השפעתה של א"י על האומות שכאן, לומר שזה יקשה את כניסתנו, שזה לא בסדר וכעין מבזה את הארץ, שפועלת נגדנו, אבל לא עושה אותם רשעים שיתנגדו לעלות לארץ, שלזה הדרדרו בהמשך תוך כדי ריגולם בארץ.