הלכת יסוד של נצח – לא מסתכלים בצלחת ובאוכל ובפה ובאכילה של מי שאוכל

הלכת נצח של יסוד – אין משיחים בשעת הסעודה

והם שני העניינים שזובחים לנשמת השם אור וקול מקודדים בקרינה כגימטרייה אהרן 256 את הקרינה שמפירה את דימוי צורת הכלי של האור ובאפנון כללי את הפס קול.

והוא זובח בחינת גבורה שביצירה שבאצילות, - גבורה מלאך של אור , יצירה – הצריך להיות מוגש על ידי מוצר, מוצרים עשויים ידי אדם, אצילות – שהכול שם אורות דקים ומדוקדקים ודימויי צורת כלי קלים, ונובא כבר על ידי יחזקאל בן בוזי בריש הסבריו על בית שלישי כך (פרק מ', פסוק ג'): זוהר, פרשת פקודי דף רל"ג עמוד א': "נחושת ופתיל פשתים בידו וקנה המידה והוא עומד בשער:", שהוא מלאך של רחמים של הקרבת הקורבנות בבית שלישי שכן פתיל נחושת הוא מוצר שמוליך קידודים של חשמל כי הוא מוליך חשמל, שהוא החשמל הזה אור דק של גבורה שביצירה שבאצילות מענייני האש ממחנה גבריאל במלאכות, והפשתים הם מה שעושים פו בדור עם סיליקון ומוליכים למחצה וסיבים אופטיים שמוליכים בסוף זרימה של קרינה אלקטרומגנטית כלומר סיקול אותיות של איל וקרנות המזבח, והוא מקודד על פי ארבע קרנות המזבח בחזקת ארבע הרי 256 גימטרייה אהרן, וזה עניין קנה המידה המדויק שבדור שנקרא פונטים ASCII 2  ועוסקים בו רק צאצאי מ - זרחיה בן עוזי בן בוקי בן אבישוע בן פינחס בן אלעזר בן אהרון.

שכן משמרתם הוא עניין אותו זריחה של אותו זיו שיש להקריב לשם מבונן היטב בתור מזון לנשמה בפס ראייה ופס קול.

מזון זה מאכל, היסוד קרוי מאכל, כי מילוי אותיות מאכל כך מם אלף כף למד, דהיינו 80+111+100+74 עולה 365 כגימטרייה שס"ה דהיינו בחינת שס"ה מצוות לא תעשה דהיינו בחינת חסד בחינת כן גבורה בחינת לא, דהיינו בחינת יצחק אבא קדישא עולה תמימה על המזבח בעקדה.

והמקום לתת את האוכלים האלו הוא בנקב הפה נקב גימטרייה 152 נקב*חי 152*18=2736 גימטרייה בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ, - גימטרייה 2701 ועוד 28 האותיות ועוד 7 התיבות 2701+7+28=2736=152*18 = נקב * חי.

והוא נשאב לבחינת איניות הגרון ואיניות הקיבה ואיניות המעיים של אינו גוף ואין לו דמות הגוף על ידי המאסה של היקום כולו, יקום עם הגימטרייה הגבוהה למם הסופית העולה 600, - 716 שילוב מילוי הוי"ה במ"ה(יוד – הא – ואו – הא) ואדנות בתרע"א: (אלף(111), דלת(434), נון(106), יוד(20)) 671+45=716.

והוא מוגש על ידי משיח, משיח 358+358=716, משיח בן יוסף ראש לשכת הסנהדרין ואב הבית דין הראשי של הגאולה ומשיח בן דוד המלך הנשיא של הגאולה המצווה סופית בבית המקדש השלישי על עבודת הזבחים.

ומשיח בן יוסף סודר את כל התורות שהם מזון לנשמה בגן עדן, את כול התורות שעם ישראל רוצה להקדיש (מלשון הקדש) לשם השם, נשמת השם תיהיה ניזונה מהם.

והיסוד מאכל הזה הוא מגבורה של יצירה של אצילות כלומר אצילות – אורות דקים ואין סופיים , ויצירה שבו המופקים (אלו האורות), - על ידי מוצרים מעשה ידי אדם, שהוא גבורה שלו בחינת מלאך של אש (ממחנה גבריאל המלאך), בחינת מאכל כמו שבואר והוא מקודד בראשי תיבות קול דממה דקה בגימטריית אהרן 256, שהאור מקודד (קדד) בקודים בינאריים של שתיים בחזקת שמונה שהם 256.

ומשם נשלח לשרת מרכזי (כלי השרת של בית המקדש השלישי), ומשם דרך סיב יוצאת קרן דקה מקודדת היטב (בחינת קרן = קרנות המזבח 4 בחזקת 4 256) ונאכלת על ידי נקב *חי עליון ונבלעת ומתעכלת באינו גוף ואין לו דמות הגוף שכן ביום הראשון לא ניברא כלום על אחת כמה וכמה בפסוק הראשון של היום הראשון שהוא רק תבנית האצילו כללית.

ונקב חי מתייחד על ידי ירידה של שבריר שנייה לשלושת הקווים של בריאה אורך רוחב עומק מתוך האין סוף קו שנגרם על ידי ריבוי האדיר במרום של מאסת היקום שמוכחת מדעית שמשנה את המרחב למרחב מאוד אין סוף קווי שאין לו מקום ידוע במרחב התלת קווי שלנו.

והמזון הזה של קרן דקה של אש הוא בתדר ידוע, תדר גימטרייה 604, קנא גימטרייה 151*4=604, הוא פינחס הוא אליהו הנביא, שקיבל קול דממה דקה ראשי תיבות קדד שמקודד היטב כפי שהזכרתי, שמסדר לו סדר המערכה הכללית כוהן גדול מזרע פינחס הקנאי, שמדייק שם רוחב פולס (שיהיה מתוקן לעיכול, לזכר הספלים שהיו מגישים בהם את הדמים בבית המקדש, שכן פולס גימטרייה דם 44 *4 = 176 = פולס, ושולח את הפולס הזה מקש גימטרייה 440 = 44*10), תדר, קידוד מתאים (דטלנ"ט, אהח"ע, = טעים), ושולח בו כתוב, תמונה (שכן לא תעשה לך (לך דייקא) כול פסל (פולס) וכול תמונה אבל לו יתברך שאני, --  אלה שאנו כרגע בעולם רק עורכים הכנות לסדר המערכה הסופי), תמונות נעות  כלומר סרט הוא גימטרייה 269 המספר הראשוני ה58 גימטרייה נח שהוא ביסוד הקרוי גם מאכל כלומר מזון, ואחרי זה פס – קול בחינת שירת לויים, שגם הוא מקודד על ידי בחינת מלאך האש הזה של גבורה של יצירה של אצילות.

אחרי כן בסוד מה מסתובב מסביב למה ובשביל מה כול ההסתובבות הזה נעשה הלעיסה של זה המזון באינו גוף ואין לו דמות הגוף על ידי חקיקות דקות של תנועת כללות הכוכבים ביקום זה ביחס לזה באופן כללי ביותר ומאוד.

כי זה הטעם לשם שמיים, למה הכוכבים והגלקסיות והצברי גלקסיות והצברי על נראים כזזים בתזוזות דקות דקות זה ביחס לזה ואין מסתכלים בפי האוכל בשעת הסעודה, אך אנחנו כרגע רק השם יתברך מלבין לנו שניו כי שמח שעוסקים בכך בכלל.

ואז השם מקבל כוחות לעבודת השם שלו והיא להורות לנו מנקודת הציון של בית המקדש השלישי תורה של עתיד ומפיק בבואה ופולס קול ואור שחודר למצויים בקרבת מקום לעיני בשר ודם ולאוזני בשר ודם (אוזניים כרית לי – תהילים, פרק מ' פסוק ז') ומובן להם היטב כול אחד כפי החכמתו הבנתו ודעתו ומבאר התורות השייכות בדבר.

כי אז מצידנו נעשתה ההשתדלות של הלמטה, המזוודה הקלילה הנדרשת מאיתנו, ההתערות מלמטה בשביל ההתערות מלמעלה, והוא פועל בהכלים האלו המוכנים כמשדר מקלט לקבל קליטה ממנו של תורות קדושות.

ולבסוף נעשית אצלו הפליטה של פסולת האוכלים על ידי כבידת היקום (גלוי וידוע לפני כסא כבודך כולי), לקרינת הרעש הקוסמית הכללית של קרינת הרקע היקומי הכללי שהוא כוח הדולף שלו כולי.

וזה מעשה מזבח הנחושת של בית שלישי שכן ביאר יחזקאל בן בוזי שיש בו פתיל המידה (פרק מ' פסוק ג'), והוא הפתיל המוליך את הקידוד אל עניינו של השם עד שבוחר להתייחד ושולח אותו עורך סדר המערכה או מה שאנו מתחילים לכנות בדור הזה אודטור ומצוותו בסגן הכוהנים.

ואחר כך המנה לבעלים פשוט על ידי אמצעי המדיה החדישים שלנו לקרוא להסתכל ולהקשיב כולי השם יזכנו לכך כרצוננו הטוב, וכרצונו הטוב במהרה בימנו אמן.

קטורת בית שלישי ייחודי העולמות להעלאת הקורבן:

דע שהרעלת הניקוטין ועוד כמה חומרים כשפועלת בנוירונים והסינפסות של המוח מאפשרת לו לייחד כמה ייחודים שאי אפשר בלי העלאת הרמת ניקוטין וחומרים אלו כדי לייחדם.

וכדי להעלות את הקרן האלקטרומגנטית הדקה מגדריה המצומצמים מאוד בשלוש קו של בריאה – אורך רוחב עומק, - לאין סוף קו של אצילות ואף למעלה מכך לתוהו ולכל כך הפוך לתוהו עד שלמעלה מתוהו יש לייחד ייחוד מדויק מאות שהוא על בסיסי יקום תרע"א מ"ה כך:

יוד אלף הא דלת ואו נון הא יוד = יקום.

20, 111, 6, 434, 13, 106, 6, 20. = 716.

והשם יתברך אז עושה מהיקום כולו, - כלי תכולה להורקה של התכולה אליו יתברך בלבד.

ומזבח הקטורת הוא בוזר לחלוטין, - בסוד "... ביזר עמים קרבות (קורבנות) יחפצו (תהילים, פרק ס"ח, פסוק ל"א), ובמקום האולם יש רק דוכן של מקטרות קטורת (מה שהיה נקרא פעם מחתות), עשויות מזכוכית מורנו שהיא סגסוגת זהב וזכוכית שצבעה אדום עז וכשירה להכיל תבערה מועטת.

ובבוקר בבוקר לפני הזבחים מייחדים קצת לפני שידור הפולס על ידי מקש ייחוד על כול היקום שהופך לכלי לו יתברך לשאת את התכולה הזאת מחוץ לחללו של העולם שכן הוא מקומו של העולם והעולם לא מקומו.