"וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ...וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ"

רש"י: "אל תניחהו שירד ויפול ויהיה קשה להקימו, אלא חזקהו משעת מוטת היד"...

רמב"ן: "והיא מצות עשה להחיותו, שממנה נצטוינו על פקוח נפש במצות עשה"  

החובה להחזיק יד אחים ולהשתדל למנוע נפילתם קיימת בכל מצב מצוקה, בגוף, בנפש ובממון, ובכללם הנצרך לעבור טיפול רפואי שעלותו משמעותית, בפרט אם יש בכך צד של פיקוח נפש, אך גם לשיפור איכות החיים.

בזמננו מבוטח כל תושב ע"י המדינה בביטוח בריאות בסיסי, וזוהי צדקה ועזרה הדדית, שהרי כל אחד מפריש מידי חודש סכום הנקבע לפי שיעור הכנסתו, והביטוח הלאומי משתמש בזה דרך קופות החולים לטובת  הנזקקים לסיעוד רפואי –רופאים, טיפולים ובדיקות. כל זאת ע"פ קריטריונים במה שנקרא "סל הבריאות". סל זה אינו יכול לכלול את כל התרופות והטיפולים, ומפעם לפעם מתכנסת וועדה הממונה ע"י משרד הבריאות בכדי להחליט מה להכניס לסל, בהתאם לתקציב האפשרי. בזמננו לרבים יש ביטוח רפואי משופר כמו "ביטוח משלים" של קופות החולים עצמם, או ביטוח רפואי בחברות ביטוח כלליות. נראה, שמאחר והביטוח המשלים נעשה מקובל ונורמטיבי, א"כ יש להחיל על-כך את  דברי ה"אגרות משה" בתשובתו הידועה לגבי "אינשורענס" [ביטוח חיים]: "...הוא דבר טוב וראוי גם לאנשים כשרים יראי השי"ת ובוטחים רק על השי"ת"...[או"ח,ב,קי"א] היינו שלא זו בלבד שהדבר מותר ואינו מעיד על חסרון בביטחון בה', אלא שהדבר ראוי ומבטא בעצמו את הביטחון.

אכן אם יהודי זקוק לצדקה לצרכי רפואה, אין למנוע זאת ממנו בטענה שלא ביטח את עצמו. החובה להחזיק את אחינו עמנו שרירה וקיימת, אולם אין זה אומר שיש מצווה להזדקק לבריות. לאיש אין "תעודת ביטוח" מהקב"ה שלעולם לא יזדקק להוצאות רפואיות, לרפואה שלמה!