הקדמת ישועת השם !!!!! מיוחד !!!!
נכתב על ידי DL2000, 4/4/2013
בס"ד
בהפטרת השבוע (שמואל ב ו, יא): "ַוֵיּ ֶשׁב ֲארוֹן ה' ֵבּית עוֹ ֵבד
ְו ֶאת ָכּל
ְי ָבֶר ה' ֶאת עֹו ֵבד ֱאדוֹם
ְשׁל ָשׁה ֳח ָד ִשׁים, ַו
ֱאדוֹם ַה ִגּ ִתּי
ֵבּיתוֹ".
ובגמרא שלהי מסכת ברכות (סג:) דרשו בזה בכבוד
אכסניא של תורה: "מאי היא ברכה שברכו, אמר רב יהודה
בר זבידא, זו חמות [אשתו של עובד אדום – רש"י]
ושמונה כלותיה [שהיו לה משמונה בניה], שילדו ששה
ששה בכרס אחד" ע"כ.
***
שמעתי מהרה"ג ר' אברהם מרדכי ברייטשטיין זצ"ל,
ספרא רבא דבי דינא רבא דהעדה החרדית פעיה"ק רבות
בשנים, מעשה נאה מבית דינו של הגאון המפורסם
רשכבה"ג רבי יוסף שאול נתנזון זצוק"ל, רב אב"ד העיר
הגדולה לאלקים 'למבערג' (לבוב) וגלילותיה, בעל שו"ת
'שואל ומשיב'. שמתוך פסוקי הפטרה דידן העלה
בגאונותו פתרון מופלא בדין תורה קשה ומסובך,
שהסעיר בשעתו את עולם התורה ועולם הדיינות.
וכה דבר המעשה.
בעיירה אחת ענייה וקטנה, הגיע ביום בהיר אחד גדוד
גדול של חיילי צבא המלכות, עם קציניהם ומפקדיהם,
שנצרכו לחנות באותה עיירה שבועות מספר, ולמלאות
שם תפקיד מסוים שהוטל עליהם לביטחון המדינה.
על פי חוקי המלכות במקרים שכאלו, כאשר הצבא
מגיע לעיר מסוימת למשימה ביטחונית, הרי שכל צרכי
החיילים המשרתים באותו אזור מוטלים על אנשי העיר,
ועליהם לדאוג להם למזון ולביגוד ומקומות לינה, ושאר
צרכיהם, במשך כל עת שהות המחנה במקומם.
היתה זו גזירה קשה ביותר עבור אנשי אותה עיירה,
שכאמור עשירים רבים לא גרו בעיירה קטנה זו, ורוב
תושביה היו יהודים עניים קשי יום. – הם פחדו ודאגו
מאוד בראותם את החיילים הרבים עם מפקדיהם,
פולשים היישר אל תוככי העיירה, ומתחילים להתפזר בין
בתי התושבים, בדרישה נחרצת לספק להם את צרכיהם
כחוק!
יהודי העיירה לא ידעו את נפשם, כשהחיילים הרעבים
החלו שוללים בגסות מכל מה שמצאו בבתים. ובצר להם
תפסו אומנות אבותיהם, בתפילה לפני ה' להצילם
מהגזירה. משלחת גדולה ומכובדת מחשובי הקהל יצאה
מטעם אנשי העיירה, אל אחד מגדולי צדיקי הדור לחלות
פניו בתחינה, להביא את ישועת ה' לבני העיירה.
המשלחת התקבלה בכבוד בקודש פנימה, הם הגישו
ה'פתקא' לפני הרבי הקדוש, בה פירשו מבוקשם
להצלתם מגזירת המלכות, והוסיפו להטעים בפני הצדיק
שאין ביכולתם לעמוד בגזירה זו, כאשר אין הקומץ הקטן
והמצומק יכול להשביע את הארי הגדול... ואם יישאר
אותו מחנה בעיירה כמה שבועות כפי התכנית שהטיל
עליהם הצבא, הרי שהם ירוששו לגמרי את כל יהודי
העיירה, שייהפכו בבת אחת לעניים מרודים!
לאחר שקרא הצדיק את הקוויטעל ושמע את בקשתם,
שקע במחשבות זמן מה, ולבסוף נענה ואמר שניתן
לפעול עבורם ישועה בעז"ה, אך בהיותו נצרך עתה לסכום
גדול לענין דחוף של צדקה, הרי שאם מקבלים על עצמם
לסלק אותו סכום שהגיע לכמה מאות רייניש טבין
ותקילין, הרי שהוא מבטיח להם את ישועתם משלם.
חברי המשלחת הנכבדים התייעצו ביניהם דקות מספר,
ועל אתר החליטו כולם פה אחד, שיותר טוב עבורם לשלם
כמה מאות רייניש מהפסד כל כספם ורכושם... – ונתנו
הסכמתם בפה מלא, שתיכף כאשר תבוא הישועה, הרי
הם מתחייבים לסלק כל אותו הסכום כפדיון נפש על
הצלתם.
הרבי ברכם לשלום, תוך שהוא מצייד אותם בהבטחה
ברורה ונאמנה להיוושע מהרה מצרתם הגדולה, והם יצאו
לדרכם שמחים ובטוחים בכוחו של צדיק, ובהבטחת
ברכתו הנאמנה.
והנה כאשר רק נכנסו ובאו העירה, רואים הם לנגד
עיניהם המשתאות המולה גדולה! כל החיילים מתקפלים
במהירות, אורזים את תיקיהם וחפציהם, אוספים ציוד
מכל הבתים שהשתכנו בהם, ומכינים את עצמם לקראת
יציאה חפוזה לדרכם... לא חלפו כמה שעות, ומכל אותה
גזירה קשה של המונה של מלכות לא נשאר זכר! –
לפליאתם העצומה והגוברת של יהודי העיירה, ובעיקר
של חברי המשלחת, שזכו לראות במו עיניהם את ישועת
ה', והבטחת הצדיק שהתקיימה במלואה תיכף ומיד!
חברי המשלחת זכרו היטב את התחייבותם לצדיק בפ"ן
ישועת אותה 'פתקא', וניגשו היישר אל 'קופת הקהילה',
ישבו עם הגזברים והאמרכלים ושחו בפניהם דברים
כהווייתם, על הסכום שהתחייבו בשם כל יהודי העיירה
בחדרו של הרבי הקדוש עבור ישועתם. והנה עתה
משקיים הרבי את חלקו, והבטחתו המפורשת התקיימה
על הצד היותר טוב במהירות כל כך, הרי שמוטל עליהם
גם כן להשלים את חלקם מנגד, ולהשליש תיכף הסכום
שהתחייבו אצל הרבי!
ברם כמו תמיד במקרים שכאלו... נמצאו כמה מחברי
ההנהלה שבשמירתם ההדוקה על מפתחות הקופה, לא
במהרה הסכימו להוצאה כבדה של כמה מאות רייניש
בבת אחת, וניסו לגייס את מיטב כישרונותיהם כדי
להתפטר מחובת תשלום זו...
והנה בעזרת כמה ציניקנים המצויים בכל מקום
המערערים באמונת הצדיקים, החלו לערער ביסודו של
מופת... "וכי מנין מוכח שדוקא ההבטחה והברכה של
הרבי היא זו שהביאה את הישועה?" שאלו כמיתממים...
הם ניסו להפריך את ה'מופת' בכל דרך, ובכפירתם טענו
שלא יתכן שיש לו לרבי כח עליון עפ"ל, והחלו לחקור
לברר אצל מפקדי המחנה, מה גרם להם בבת אחת לפתע
פתאום להחליט על קיפול ציוד ועזיבה פתאומית.
לשאלתם, הראה להם המפקד העליון של החטיבה, את
הפקודה שהגיעה במכתב צבאי ישיר מבית שר הצבא
שבפטרבורג הבירה, להעביר מיידית את כל המחנה
למקום אחר לא הרחק משם, שהתברר פתאום כמקום
יעיל יותר עבור אותה משימה...
משהתבוננו בתאריך שליחת הפקודה הצבאית, גילו
'מציאה' גדולה! שמכתב זה יצא לדרכו מבית שר הצבא
כשלשה ימים מקודם, הרבה לפני שחברי המשלחת
הגיעו אל הרבי עם הקוויטעל... – "אם כן אפוא" – צהלו
פני המכחישים – "הנה נמצאה הפירכא! כל המופת הזה
מופרך מעיקרו! הישועה של יהודי העיירה לא באה כלל
מברכת הצדיק, הכל היה כבר מוכן ומזומן מראש מלפני
שלשה ימים... ומעתה לא מגיע לו לרבי אף לא זהוב
אחד!" – סיכמו את טענותיהם, ואת סיבת התנגדותם
לתשלום הפ"ן!
העיירה כולה נעשתה כמרקחה, קבוצות קבוצות החלו
להתגודד סביב השאלה המעניינת שהעסיקה את הכל,
כשחלקם זועקים בלהט אמונתם שהכל בא מברכתו
והבטחתו של הרבי, שבכוחו הגדול פעל כאן תיכף ישועה
לאלתר! וחובתנו לסלק את כל התשלום כולו עד הפרוטה
האחרונה. ואילו אחרים נסחפו אחר טענת המכחישים,
שתאריך המכתב מוכיח שחור על גבי לבן שאין כאן שום
התערבות כוחו ותפילתו של הצדיק, ואין כאן שום 'מופת'
כלל!
הדין תורה המעניין הזה חצה עד מהרה את גבולותיה
המצומצמות של העיירה הקטנה, והסעיר מוחות רבים
בעולם התורני בשעתו, כשדיינים ורבנים ותלמידי חכמים
רבים מצדדים לכאן ולכאן. – בסופו של דבר הוחלט
לשלוח את השאלה הגדולה הזו למבערגה, אל פוסק
הדור רבן של ישראל, הגרי"ש נתנזון זצוק"ל, שהיו דבריו
נשמעים ופסקיו מקובלים על כל בית ישראל פה אחד.
משהגיעה השאלה לבית דינו של השואל ומשיב,
ולאחר שהפך בה ועיין בה כראוי בדת של תורה, השיב
ששאלה מעניינת ומחודשת זו, לא נמצא פתרה בשולחן
ערוך ולא בפוסקים! – ברם ניתן לפושטה מפסוקי
התנ"ך... והוא בהפטרת פרשתנו, שמעיד הכתוב שישב
ארון ה' בבית עובד אדום הגתי שלשה חדשים, "ויברך ה'
את עובד אדום ואת כל ביתו", וגילו חז"ל ברוח קודשם
שאותה ברכה היתה בלידת אשתו ושמונת כלותיו "ששה
ששה בכרס אחד", כמו שדרשו שם בסוגיא מן הפסוקים
עי"ש. – ומפורש בפסוק שברכה זו הגיעתו בברכת
אכסניא של תורה שנתן בביתו לארון ה', כנאמר בפסוק
שלאחריו (פסוק יב): "ויוגד למלך דוד לאמר, ברך ה' את בית
עובד אדום ואת כל אשר לו, בעבור ארון האלקים וגו'".
א
והנה – ממשיך הגרי"ש בחריפות גאונותו – מתעוררת
כאן תמיהה רבתא, הרי מפורש הוא בפסוק שלא היה
הארון בבית עובד אדום כי אם שלשה חדשים בלבד,
ולידת הבנים הלא היא צריכה לתשעה ירחי הריון לפניהם,
נמצא אם כן שכל אותה ברכה של לידת ששה ששה בכרס
אחד, לא באה בעבור ארון האלקים כלל, שהרי כבר היתה
שלוחה ומונחת באותו כרס כמה חדשים טובים בטרם
הגיע אליהם הארון? [עיין ריטב"א ושטמ"ק ומפרשים על
אתר, וכבר נעמד בזה בירושלמי יבמות (פ"ד הי"ב) עי"ש].
אלא מוכח מכאן – סיים הגרי"ש את פסקו הנחרץ –
שהקב"ה למעלה בשמים הקדים בידיעתו הקודמת
לבחירה, והכין מראש את הברכה שתצטרך לאחר זמן.
כדרכו להקדים תמיד הרפואה לפני המכה, כמו שהרג את
ושתי כדי להביא את אסתר אל בית המלך, ותלה את בגתן
ותרש להביא למפלתו של המן, וכן בכל דוכתי. ואף כאן
נתן הריון מראש בכרס חמות ושמונה כלותיה, כדי
שכשיבוא אחר כך הארון אל ביתם יתברכו תיכף עם הגיעו
אליהם בלידת ששה ששה בכרס אחד! ושפיר הוגד לו
לדוד שברך ה' את בית עובד אדום ואת כל אשר לו,
"בעבור ארון האלקים", כי ברכה זו כבר הוכנה מראש
והגיעה אליו, רק בברכת ארון האלקים.
אף בנידון דידן, חתם הגרי"ש, מלמדת אותנו התורה
הקדושה דרכי אמונת הצדיקים, שלא רק בדברים הנראים
ומתקבלים נמשך הכל מברכתם ותפילתם, אלא אף בדבר
שהוטלה בו לכאורה 'פירכא' מעליא, והתאריך שעל גבי
מכתב הפקודה מוכיח לכאורה בפנינו שאין זה 'מופת'
הצדיק. – הרי מן התורה למדנו, שאף ברכה זו נמשכה
ובאה אליכם מראש רק בזכות הבטחתו ותפילתו וברכתו
של צדיק הדור! והשי"ת המגיד מראשית אחרית באהבתו
הגדולה לצדיקים, הכין כבר בשלשת ימים מראש את
אותה פקודה, כדי שתיכף ומיד בהגיעכם העירה תיוושעו
בברכת הצדיק והבטחתו אליכם, וצריכים אתם לשלם את
שכרו במיטב כספכם!
34 [קובץ "פרטיות" – שיחה]
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
