משמעת באהבה !!!! א
נכתב על ידי DL2000, 4/4/2013
בס"ד
"מויישי כמה פעמים כבר אמרתי לך, לא לעלות
על הספה עם הנעליים..." "למה אני צריכה להגיד
לך מאה פעמים לאסוף את הקליקס מהרצפה..."
" מויישי, כמה פעמים אני אסביר לך שאני לא
מרשה לקחת חטיף בלי רשות..." "נו, באמת
מויישי, כמה פעמים?!"
כמה פעמים: נבקש, נתחנן, נעיר, נדבר, נוכיח,
נסביר, נזכיר, נשכנע ונצעק כדי שה"נסיך" יואיל
בטובו לעשות את בקשתנו...
בדיקת גלידה
לעתים, חודרת למוחנו מחשבה קטנה, אולי
פשוט יש לילד בעיית שמיעה?!, אולי אנחנו
סתם כועסים עליו והוא לא עושה "בכוונה"
אלא תעלת האוזן שלו סתומה בנוזלים?!...
"בדיקת גלידה" פשוטה, תוכיח לנו שאין כאן
שום בעיית שמיעה. לחשו לילד בקול שקט
על חלוקת גלידה או איזה ממתק, מובטח
לכם כי תגלו ששמיעתו של ה"נסיך" גבוהה
בהרבה מהממוצע.
מדוע אם כן אנחנו מדברים כל כך הרבה
פעמים ואין מענה? האם באמת לנצח, נצטרך
לומר כל דבר "מאה פעמים"?!
הסדרה הנוכחית "משמעת באהבה", תכוון
אותנו בע"ה להיות הורים סמכותיים יותר
ותיתן לנו כלים כיצד לכוון את ילדנו שיהיה
ילד ממושמע יותר, מתוך אהבה ולא ח"ו
כפיה או רודנות.
הורים יקרים, עלינו לדעת כי: בעיית ה"חוסר
משמעת" אכן נמצאת אצל הילד, וזו כלל
אינה בעיית שמיעה.
הילד בתוך תוכו רוצה לעשות את רצוננו.
אך מה שאנו חוזרים על דברינו כל כך הרבה
פעמים, הוא משום שאנו עצמנו איננו
משוכנעים בסמכות שיש לנו. אנו עצמנו
איננו בטוחים בחובתו המוחלטת של הילד
לציית לנו.
אילו היינו בטוחים במה שאנו אומרים,
אילו החלטותינו היו יוצאות מתוך מחשבה
והיו נאמרות במילים ברורות וסמכותיות-
המשמעת של הילד, בוודאי הייתה במצב
הרבה יותר טוב.
עלינו מוטלת החובה
במקרים רבים כתוצאה מחוסר ציות של
הילדים, נוצרת תחושת חוסר אונים אצל
ההורים שגורמת בד"כ לשתי תגובות
קיצוניות:
הורה א': מיואש מלחנך, מוותר על סמכותו
כהורה, נכנע בצורה מוחלטת לדרישות
הילדים, עם הזמן ההורה מפסיק להעמיד
גבולות, הילדים מבינים מהר מאוד את
חולשת ההורה ונהפכות היוצרות: הילדים
משליטים משטר טרור על ההורים, מה
שגורם בסופו של דבר לויתור על נוכחות
פיזית או רגשית כלפי הילדים והפקרות
הורית מוחלטת.
הורה ב': מאבד את גבול ההורה המחנך
ומחוסר שליטה במצב, לוקח סמכות
כוחנית המתבטאת בהתפרצויות זעם וכעס
בלתי נשלט, פגיעה מילולית קשה, העלבות
ושימוש במילות גנאי וסטיגמות, איומים
ועונשים קיצוניים, מעורבות יתר בחיי הילד
ונדנוד הורי בלתי פוסק ולא יעיל עד כדי
שתלטנות ורודנות.
אם אומר לכם שאינכם צריכים לומר לילדיכם
עשרה פעמים ואפילו לא פעמיים בוודאי
תחשבו שהגזמתי. אזי האמת היא, שפעם
אחת מספיקה!
אין כאן גוזמה כלל וכלל. עלינו להפנים, כי
חינוכו של הילד הופקד בידינו מידי בורא
עולם. הוא נתן לנו את המתנה המופלאה
ששמה ילדים, ועלינו ורק עלינו- מוטלת
החובה לחנכם בדרך טובה וישרה.
מנהיגות הורית
אולי בעבר כאשר הסמכות ההורית הייתה
ברורה ויציבה, יכלו ההורים "לדרוש" את
המשמעת בדין. אך בדורנו "דור עקבתא
דמשיחא" כפי שהגמרא מתארת: "בְּ עִ קְ בוֹ ת
ּצְ פ ּ ָ א יִ סְ גֵ א ו ּ מַ לְ כו ּת תֵ ּ הַ פֵ ך לְ מִ ינות
ּ מְ שׁ ִ יחָ א חו
ּ וְ אֵ ין ת ּ וֹ כַ חַ ת... נְ עָ רִ ים פ ּ ְ נֵ י זְ קֵ נִ ים יַ לְ בִּ ינובֵּ ן מְ נַ וֵ ל
ּ אַ ב. בַּ ת קָ מָ ה בְּ אִ מָ ה ּ , כָּ לָ ה בַּ חֲ מוֹ תָ ה. אוֹ יְ בֵ י
ּ אִ ישׁ אַ נְ שׁ ֵ י בֵּ יתוֹ פ ּ ְ נֵ י הַ דוֹ ר כִּ פְ נֵ י הַ כֶּ לֶ ב הַ בֵּ ן אֵ ינוֹ
ּ מִ תְ בַּ יֵ שׁ מֵ אָ בִ יו..." (סוטה דף מט/ב).
בדור בו הסמכות ההורית מוטלת בספק
כתוצאה מגזרת הבורא ב"ה, ההורים
צריכים לבנות לעצמם סמכות אחרת, שונה,
משוכללת ומורכבת.
אם בעבר, יכלו הורים לפקד ולצווֹ ת על
משפחתם, הרי כיום הם חייבים להנהיג
אותם! "מנהיגות במשפחה" פירושה: יכולתם
של הורים להוביל את משפחתם להתמודד
עם אתגרים משתנים, שלא באמצעי כפייה.
מנהיגות הורית, מתחשבת אומנם בצורכי
הילדים, אך משאירה את ניהול המשפחה
בידי ההורים.
אין פירושו של דבר שהילדים במשפחה יהיו
מאולפים ויעשו כל מה שההורים רוצים,
תמיד ומהר. זו אינה מנהיגות. זו עריצות,
שעבר זמנה.
במשפחה בה מתקיימת מנהיגות מתאימה
של הורים, יגרמו ההורים ע"י חינוך נכון
שהילדים יבצעו את תפקידיהם מתוך
אחריות לקיים את רצון ה' וההורים, גם מבלי
שנזכיר להם שוב ושוב.
לאחר הרגל החינוך נראה שהם פועלים
מכוחם של ערכים תורניים ומשפחתיים
ובמצבי משבר, לחץ וקונפליקט- יתגייסו
לפעולה מתאימה בהנחיית ההורים.
מצווה ככל המצוות
כהורים המופקדים על חינוכם וטובתם
של ילדיהם, יש לנו את מלוא הסמכות
לדרוש מהם את שנראה נכון בעינינו, בכך
אנו מחנכים את הילד להיות צייתן וקשוב
להורים, לגדולים ממנו והכי חשוב קשוב
לציווי התורה. צייתנות היא תכונה שתהיה
חשובה לילד בעיקר לכשיגדל ויהיה לאיש.
כאשר נהיה משוכנעים, בחובתו הבסיסית
של הילד לציית למשמעת ולכבד הורים, לא
בגלל שאנו שליטים או רודנים, וגם לא בגלל
שנוכל להשיג על ידם עוזרת בית בחינם. אלא
כי זה רצונו של ה' יתברך שהפקיד את חינוכו
בידינו. מצוות כיבוד הורים הינה מצווה ככל
המצוות ומחובתנו לדאוג שילדינו יקיימו
אותה כהלכתה.
אך מאחר והמצווה נוגעת ישירות לנו, פעמים
ואנו "מתביישים" לעמוד על שלנו ולחנך כפי
שהתורה הכתיבה לנו. תודו-מי מכם מלמד
את ילדיו לעמוד לכבודו כאשר הוא נכנס
הביתה?!
פעמים, ואנו מוותרים מחוסר ברירה אוחוסר
כוח בהתמודדות היום יומית על כבודנו והילד
פשוט מתרגל לזלזל בנו. כאשר אנו נשדר כל
הזמן לילדינו שמה שאמא/אבא אמרו צריך
לעשות, הילד יפנים את המסר ויכיר מהר
מאד בכוחה של הסמכות.
מילה זו מילה
בחינוך ילדים אין מקום לדמוקרטיה. מילה
של ההורה צריכה להיות מילה של סמכות,
כזו שאין אחריה עוררין.
מה שקורה ברוב הבתים, הילד בחושיו
העדינים מגלה שיש לו פתח, שההורה לא
אמר את המילה האחרונה, הילד יודע שהוא
יכול להתווכח, להתמקח, להתנגד, וקיים
סיכוי טוב שההורה יתעייף, יוותר וייסוג
לאחוריו.
כאשר הסמכותיות אינה מוחלטת, הילד ינצל
זאת כדי למצוא פרצה.
לעומת זאת, אם נבוא מתוך הכרת סמכותיות,
ודברינו יאמרו כשאנחנו עומדים מאחורי
כל מילה ומצפים למשמעת, המשמעת
בא תבוא. אולי ייקח זמן עד שהילד ילמד
והמשמעת תחזור לשרור, אך זה תלוי מאוד
בנו- עד כמה מילה של אבא תהיה מילה,
בקשה של אמא תהיה קודש...
אהבה אמיתית הבאה עם מחשבה על טובת
הילד, אינה בהכרח כזו המתירה כל רסן
ונותנת לילד את כל העולה על רוחו. אהבה
אמיתית עליה לבוא תמיד יחד עם גבולות,
קווים אדומים, סמכות ומשמעת.
איסור עקיפה
דבר נוסף: ישנו כלל יסודי ועיקרי בחינוך
והוא: "איסור עקיפה". דהיינו, שלא תיווצר
שום פרצה ואפשרות עקיפה בחוק שקבענו.
נניח והחלטנו על חוק ש: מי שלא סיים להכין
שעורי בית לא יכול לרדת לשחק.
עלינו להיות עקביים עם ההחלטה והכי
חשוב, שחייבת להיות "תמימות דעים" בין
ההורים ואסור להורה אחד לסתור את דבריו
של השני.
לדוגמא: דני שאל את אמא אם אפשר לרדת
לשחק ובערב הוא ישלים את השיעורים.
אמא כמובן לא הסכימה, שהרי יש בבית חוק
ש"מי שלא סיים להכין שעורי בית לא יכול
לרדת לשחק".
דני ניסה "לעקוף" את אמא והלך ושאל
את אבא, תשובת האבא תהיה "פרק חיוני
בחינוך".
דני ילמד מאבא כיצד צריך "לכבד חוקים".
אם האבא עקבי הוא יענה את התשובה
הנכונה: "דני אתה יודע הרי שיש בבית חוק
ש"מי שלא סיים להכין שעורי בית לא יכול
לרדת לשחק".
אבל אם האבא רוצה להיות "נחמד" עם בנו
על חשבון חינוכו או על חשבון האמא ויאפשר
לו באופן "חד פעמי" לרדת לשחק, בכך שבר
האב את החוק ואת המילה של אשתו ואפילו
בלא לדעת שדני שאל את אמא והיא לא
הסכימה.
תחשבו כמה מכובד, חינוכי ואצילי לענות
לילד: "דני, אמא מחליטה, תשאל אותה, מה
שאמא אומרת צריך לעשות" הילד ילמד ויבין
שמילה של אמא זו מילה ואי אפשר לעקוף
אותה.
זהו כוחה של סמכות שבאה ממקור אמיתי,
ממבט פנימי על מהות החינוך, מתוך נקודת
מוצא יהודית וידיעה ברורה, כי מי שהפקיד
אותנו על חינוך ילדינו רוצה בסמכות זו
ומחייב את הילדים לציית לה. כאן נמצאת
הדרך האמיתית להצלחה. בשבועות הבאים
נמשיך בע"ה בנושא: "משמעת באהבה"
בהצלחה!
מאת הרב יצחק אבוחצירא. יועץ חינוכי ומחנך בת”ת “שלום בנייך”
לייעוץ טלפוני ללא תשלום/או לתיאום פגישה
צור קשר בימים ב-ג-דשעות 16:00-22:00
נייח: 073-727-0000 נייד: 054
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
