"ילדים זה שמחה, ילדים זה ברכה", גורס השיר המפורסם, ונראה שהמשפחה הדתית הקלאסית מאמצת את המסר. אין צורך להכביר מילים על השמחה והאושר שמוסיפים ילדים לכל משפחה, אבל מול כל אלה עולה מפעם לפעם השאלה: למה בעצם? למה להביא לעולם עשרה ילדים כשאפשר להסתפק בשני ילדים וכלב? ובכלל, למה להביא כל כך הרבה ילדים לעולם כשאין לנו יכולת לתת להם את כל מה שהיינו רוצים לתת להם?

"המצווה הראשונה בתורה היא פרו ורבו ומלאו את הארץ", אומר הרב יפתח סופר. "חז"ל כותבים על העולם לא לתוהו בראה, אלא לשבת יצרה. תכלית הבריאה היא שהעולם יהיה מיושב בבני אדם חיוביים שמכירים בבורא ועושים טוב לאנושות. בעצם המצווה הזו מחייבת את האדם לעסוק במצווה ליישב את העולם בבני אדם".

זה אולי היה נכון לימי אדם וחווה, אבל היום אנחנו נמצאים דווקא לקראת פיצוץ אוכלוסין.
"הדגש הוא ליישב את העולם בבני אדם חיוביים. כלומר, גם אם אין צורך מהצד הכמותי, בוודאי שיש צורך מהצד האיכותי. וגם אם נדבר על הצד הדמוגרפי-היהודי, אדם שיש לו עשרה ילדים ולכל אחד מהם יש עשרה ילדים, תוך כמה שנים יצאו ממנו מאה בני אדם, ואחרי עוד דור אלף איש. ואם הוא מחנך אותם על דרך הישר, הוא עזר להפוך את העולם למקום טוב יותר".

הילדים נהיים חברים

הרב גד ליאור, אב ליותר מעשרה ילדים (שמעדיף לא לנקוב במספר המדויק), מוסיף: "ההכרה של האדם הדתי היא שאין מתנה יותר גדולה שנתן הבורא לאדם, מאשר להיות שותף שלו בהבאת נשמות חדשות לעולם. לכן השמחה הגדולה ביותר של האדם היא כשנולדים לו ילדים. זו זכות גדולה מאוד להביא לעולם עוד אנשים מעם ישראל.

"יש את המציאות התורנית שכדי שלא תהיה לך משפחה גדולה, עליך לעשות פעולות מניעה שחלקן אינן מותרות על פי התורה. בדרך כלל אנשים שמסתפקים במשפחה קטנה עושים זאת מטעמי הנוחות הפרטיים שלהם, ולא מתוך אידיאלים. בעיקר הדתיים מוכנים לוותר על הנוחות המדומה הזו בשביל התענוג שבגידול משפחה גדולה".

יש כאלה שיאמרו שהם מעדיפים להביא רק שניים-שלושה ילדים, ולתת להם הכל. קשה לבצע את זה עם משפחה בת 10-15 נפשות.
"במשפחות גדולות צריכים לזכור שיש עזרה בשלב מסוים, כאשר הילדים הגדולים עוזרים בהחזקת הבית ובטיפול בילדים הקטנים. הצד שאפשר לפנק פחות את הילדים, יש בו דווקא עניין מאוד חינוכי, כבר בגיל צעיר הילד מבין שהוא לא מרכז העולם. בהרבה משפחות עם ילד אחד יש לו הרבה קשיים חברתיים וסביבתיים כי הוא לא יודע להתמודד עם העולם שמחוץ למשפחה. לעומת זאת, במשפחות גדולות נוצר תא חברתי בין הילדים – הם נהיים ממש חברים, וזה גב עוצמתי כשיש לך אחים ואחיות. בית רחב ושלם זה דבר גדול".

ואם לאדם אין יכולת כלכלית, הוא יכול להמשיך להביא ולהביא ילדים בלי להתחשב בשום נתון גשמי?
"כמובן שאדם צריך לקבל אחריות מתאימה שהוא יוכל לגדל את ילדיו כמו שצריך בגשמיות וברוחניות. כדי לעצור את התהליך הטבעי צריכים הסכמה של רב שבאמת יש כאן בעיה אמיתית ולא סתם עצלות גרידא. כשיש בעיה אמיתית, מותר גם על פי התורה לעסוק בתכנון המשפחה או איך שתקרא לזה. החברה המערבית מלמדת אותנו לחפש את הנוחות בכל מחיר, אבל אותה נוחות באה על חשבון האושר. על כל הורה לחשוב האם הוא היה מסכים לוותר על אחד הילדים שלו, חלילה".

לא בניך אלא בוניך

הרבנית אסתר טולידאנו מביאה סיפור שממחיש את היחס של העולם התורני להבאת ילדים: רב ששהה בבית החולים לאחר לידת אשתו, נשאל על ידי אחד הפועלים במקום על מספר הלידה. ענה הרב כי זוהי הלידה התשיעית. תמה הפועל ושאל: "כיצד זה יכול אתה להסתדר עם תשע חתיכות?". ענה הרב: "אצלך מדובר אולי בחתיכות, ואילו אצלי מדובר בנשמות, בנצח נצחים, במשהו משמח שעושה טוב על הלב והנשמה. אם נדע איך להתמודד עימם, ואם הם יעמדו בסולם בדרג גבוה, או-אז הבנו את הערך של ילד-נשמה".

"ישנם הורים שמגדלים שני ילדים, לא מסתדרים ומתמוטטים", ממשיכה הרבנית טולידאנו, "וישנם הורים שמגדלים עשרה ילדים ומתמודדים בהצלחה, תמיד בשמחה. הכל תלוי בהסתכלות ובהבנה בערך הילד. ביהדות כתוב אל תקרא בניך אלא בוניך. הם בונים אותנו ואת האישיות שלנו. דבר נוסף: כשמשהו נתפס כיקר וכחשוב, אנו משקיעים בו. כסף אנו רוצים ללא גבול, כי זה עוזר לנו. אבל יש עוד משהו שעוזר לרוח, לאישיות, לנצח ולחיי המשפחה: ילדים".

אותו רב שסיפרתי עליו בהתחלה נפגש פעם עם חברו. שוחחו השניים, ותוך כדי השיחה שאל אותו הרב למספר ילדיו. כאשר ענה לו חברו כי בביתו עשרה ילדים הפטיר הרב הרבה יותר ממני. לשאלת החבר: מה זה הרבה יותר ממני, כמה יש לך בבית? ענה לו כי בביתו תשעה ילדים. זה כשיודעים את ערך העניין.

"תשאל עשיר שהבן שלו עשה את כל השטויות - סמים, פשע וכו - מה יצא לו מהכסף. אדם עם פחות כסף, שהילדים שלו מוצלחים ומחונכים אחד אחד - האחד רופא, השני עורך דין, השלישי רב, הרביעי פרופסור, חמישי פתח עמותה לנזקקים - זה שווה עבורו יותר מכל הכסף שבעולם. יש לכך גם המשך בחיים שלאחר המוות, שאז כל מעשה טוב מכל ילד מעלה את הנשמה בדרגה יותר גבוהה. זו השקעה לא לטווח קצר ולא לטווח ארוך, אלא לנצח.

לא פעם ולא פעמיים אני רואה אנשים מבוגרים שכבר לא יכולים להביא ילדים, כשהם מתלוננים שיש להם ילד אחד בהודו ואחד בארה"ב, והם לא מסתכלים עליהם. בו בזמן זוגות שיש להם 5-6 ילדים, וידעו להתמודד ולהשקיע בילדים כי הבינו את הערך, יושבים וקוצרים את הפירות. יש להם שמחות ונחת, הילדים מחזירים להם את כל מה שהשקיעו. לכן הכל מתחיל מהבנה מהו הערך העליון. מי שלא מבין בַערך ולא יודע מה לעשות איתם, ולא מבין למה נולדנו ומהו ערכה של כל נשמה, ולא יודע לענות על כל השאלות הגדולות - לא תמיד יוכל להבין את הנושא לעומק".

ולפני סיום, לא יכולנו להתאפק ולוותר לרב גד ליאור על השאלה - איזה רכב משמש משפחה בת יותר מעשרה ילדים? "אם הייתי רוצה רכב שייקח את כל המשפחה - ממילא הייתי צריך מיניבוס, לכן יש 

פרסומת

 הידברות