כ"ט אלול תשפ"ב

להבות אש קודש

לקט מתורתם של קדושי ושרידי השואה

ראש השנה

בברכת שנה טובה כוח"ט בתוך כלל ישראל

עירבוב המקטרג שחושש שהוא ירבה זכויות ישראל[1]

בעקידת יצחק לרב יצחק מנחם דאנציג האדמו"ר מאלכסנדר זצ"ל הי"ד במאמרי ראש השנה כותב וזלה"ק:

ערוב עבדך לטוב אל יעשקוני זדים (תהלים קי"ט קכ"ב, מהפסוקים שנאמרים לפני תקיעת שופר). י"ל עפ"י מה דאיתא בגמרא (ראש השנה ט"ז ע"א) למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין ותוקעין ומרעין כשהן עומדין, כדי לערבב את השטן. [ע"כ מהגמרא] ומבואר בספרים הקדושים הענין בזה כי מזה שישראל מרבים בתקיעות מוכח שהם מחבבים את המצוות ועושים תשובה מאהבה, וא"כ זדונות נעשו להם כזכויות כמבואר בגמרא (יומא פ"ו ע"ב) על כן נתערבב השטן ונסוג אחור מלהשטין בעת הדין, כי אם יביא עוד זכויות וישראל עומדים בתשובה מאהבה, הרי הוא מוסיף להם עוד זכויות, ומתערבב ואינו יודע מה לעשות.

וזהו שאנו מבקשים בעת התקיעות 'ערוב עבדך לטוב' רבונו של עולם, תערבב את השטן באופן שיהיה טוב לנו לעבדיך, ובנוסף לזה 'אל יעשקוני זדים' היינו שלא תקח מאתנו הזכויות אשר נתהפכו לנו לטובה מן העבירות ע"י התשובה מאהבה. עכ"ל הרב מנחם יצחק אדמו"ר מאלכסנדר זצ"ל הי"ד.

זכירת יום ראשון לבריאה כדי לראות זכויות ישראל העתידיות

מראשית כזאת הודעת ומלפנים אותה גלית, זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון, כי חוק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב (מתוך תפלת ראש השנה)

סמוך לדברי הרב מנחם יצחק מאלכסנדר זצ"ל הי"ד, נראה את דברי אביו הרב שמואל צבי בעהמ"ח תפארת שמואל מאלכסנדר זצ"ל, רבים מצאצאיו עלו על המוקד בתקופת השואה, אחד מהשרידים הבודדים שנותרו הוא הנין יחיאל מנחם זינגר ז"ל שהוציא לאור מחדש את הספר תפארת שמואל בברוקלין תשכ"ט.  

כותב התפארת שמואל במאמרי ראש השנה (מאמר ח') וזלה"ק: אולי כמו שכתבו בספרים הקדושים על הכתוב (תהלים קכ"א א'-ב') שִׁ֗יר לַֽמַּ֫עֲל֥וֹת אֶשָּׂ֣א עֵ֭ינַי אֶל־הֶהָרִ֑ים מֵ֝אַ֗יִן יָבֹ֥א עֶזְרִֽי. עֶ֭זְרִי מֵעִ֣ם ה' עֹ֝שֵׂ֗ה שָׁמַ֥יִם וָאָֽרֶץ. להתבונן למה תואר את ה' יתברך בכאן בשבח שעשה את השמים ואת הארץ, ומי לא ידע בכל אלה כי ה' עשתה זאת? ופירשו כי שיר הוא למעלותן של ישראל, איך גדלה מעלותן לפני ה' יתברך, כי הנה כל האומות כשמצטרכים לישועה עם אחד נגד חבירו, הנה יבוקר פנקסיהם אם יש בידם איזה זכות ראויים להוושע ובאם לא ימצא להם איזה זכות אין להם תשועה. מה שאין כן ישראל כשצריכים לישועה הגם שח"ו אין בידם זכות שיזכו לנס, הנה תעמוד להם זכות המצוות שעתידין לעשות אחר הישועה כי למודים הם כך, וכמו שהיה בבריאת עולם שעדיין לא היו ישראל במציאות שיפרחו מצוות ומעשים טובים, ואעפי"כ עלתה במחשבתו יתברך שמו מה שעתידין ישראל להפריח מצוות ומעשים טובים, היא שעמדה להתעוררות בריאת עולם, וכמו שאמרו חז"ל ישראל עלו במחשבה בראשית, בשביל ישראל שנקראו ראשית, וזה"פ שהיא מעלת של ישראל ביחוד שגם השמים וארץ נבראו בזכות ישראל הגם של"ה [שלא היה] עדיין זכות בידם מה שעתידין לעשות, ובכן עשה ה' יתברך ברוב רחמיו וחסדיו את יומא דדינא יומא טבא דראש השנה ביום שנבראת העולם למען יתעורר הזמן והזכות ההוא כאשר גם בשעת שנבראת העולם שעדיין ל"ה [לא היו] ישראל במציאות שיפרחו מצוות ומעשים טובים ואעפי"כ עלתה במחשבתו יתברך שמו מה שעתידין ישראל להפריח מצוות ומעשים טובים, כן בראש השנה שכל העולם עוברין לפניו כבני מרון, ו'מי לא יפקד כהיום הזה', יתעורר ג"כ באם ח"ו לא יהיה להם זכות כעת לזכות בדין, אזי יעמוד להם זכות העתיד להיות להים כמו שהיה בשעת בריאת העולם.

וזה"פ [וזה הפירוש] מראשית כזאת הודעת ומלפנים אותה גלית זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון, שיתעורר כח ההוא מיום הראשון מבריאת העולם שעמד להם זכות העתיד. עכ"ל התפארת שמואל.

הזכרת עקידת יצחק היא עירבוב המקטרג

הגמרא (ראש השנה ט"ז ע"א) למה תוקעין ומריעין כשהם יושבין ותוקעין ומריעין כשהן עומדין? כדי לערבב השטן. רש"י (ד"ה כדי לערבב) כדי לערבב שלא ישטין כשישמע ישראל מחבבין את המצוות מסתתמין דבריו. כותב על כך הרב חיים אלתר פנט זצ"ל אוד מוצל מאש בספרו תפוחי חיים מועדים (תשרי) וזלה"ק:

והנה בכל הדורות ובפרט בדורנו דור השואה שכל אחד קיים עקדת יצחק בפועל, ולא רק בן אחד, וכטענת חנה בשבעת בניה (ראה גיטין נ"ז ע"ב) וא"כ למה צריכים לזכרון עקידת יצחק, וא"כ נהיה פטורים מתקיעת שופר. וזהו שאלת הגמרא כי ברא כרעיה דאבוה, והיינו שעליהם עומד, ואם נלקחו בניו נשאר בלי רגליים וכרעיים ואינו יכול לעמוד רק לשבת, וזה שאמר בשלמא אם 'עומדים' פירוש שלא הקריבו בניהם והם חיים וקיימים י"ל טעם התוקעין לזכירת עקידת יצחק, אבל במצב של 'יושבים' שכולם הקריבו בניהם בכל מיתות משונות ואכזריות על קידוש ה', ואלו שנשארו נשארו 'יושבים', למה זקוקים להזכיר עקידת יצחק, ולמה תוקעין כשם יושבים וכשהן עומדין, והלא אין טעם דעומדין שייך ביושבין (ועיין בר"ן שפירש דמיושב הוי הערבוב) על זה אמר להראות חיבוב המצוה, שאעפ"י שאנו פטורים מטעם הנ"ל, בכל זאת מקיימים כמו במצב 'עומדין'.

ובזה נסתתמו טענותיו של השטן, כי אנו מקיימים מפני 'שרחמנא אמר תקעו' [ראש השנה שם] אף בלא טעם אלא כחוק, וזה שאמר הכתוב (תהלים פ"א ה') כי חק לישראל הוא וכו'. וכן מ"ש [מה שאומרים] בתפילה 'באין מליץ יושר וכו' תגיע ליעקב דבר חוק ומשפט וכו' וזה שאומרים ותראה לפניך עקידת יחיד, ובכל זאת רחמת, וכ"ש [וכל שכן] אנו שהבאנו הרבה עקדות. עכ"ל הרב חיים אלתר פנט זצ"ל בספרו תפוחי חיים.

השופר מגלה חרות הלב

דרשות אמרי יהודה רבי יהודה סגל רוזנר[2] מסקלהיד דרשות לימים נוראים שני של ר"ה שנת תש"ג:

דבר אל בני ישראל לאמר בחדש השביעי באחד לחדש יהיה לכם שבתון זכרון תרועה (ויקרא כ"ג כ"ד) אבל מלכות לא שמענו ת"ל ה' אלקיו עמו ותרועת מלך בו (במדבר כ"ג כ"א) זה שופר ומלכות. ר' נתן אומר אינו צריך שהרי כבר נאמר ותקעתם בחצוצרות הרי שופר, והיו לכם לזכרון זה זכרון, אני ה' אלקיכם זה מלכות. אם כן מה ראו חכמים לומר מלכיות תחילה ואחר כך זכרונות ושופרות אלא המליכהו עליך תחילה ואחר כך בקש מלפניו רחמים כדי שתזכר לו ובמה בשופר של חירות ואין שופר אלא של חירות שנאמר והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול. (ספרי בהעלותך ע"ז)

...הנה ענין של חירות הוא דבר גדול אצל כל בעל חי, כי גם הצפור כשיסגר בכלוב אפילו יהיה של זהב וכל טוב בו, אעפי"כ יבקש מקום פליטה ויפרח לכאן ולכאן למצוא פתח לחירותו, והאדם שהוא בר דעת בודאי קשה עליו מה שסוגרים עליו את הדלת ומעכבין אותו מלעסוק בכל מה שהיה חפץ, וכאשר אנו רואים, אכן ילמוד האדם מזה כי כמו שקשה עליו העדר החירות, כן קשה לנפשו ולנשמתו אם אין לה החירות, ומה הוא החירות של נפשו ונשמתו ושלא יהיה רצון מוחו כמו בבית האסורים (כמו שאיתא במדרש בראשית רבה (ל"ד י') שרשעים הן ברשות ליבן. פירוש שחפץ הלב ישלוט על רצון המח...ודוד המלך ע"ה סיים כי רצונך אלקים חפצתי, כי הרג את היצר הרע (ירושלמי ברכות פ"ט ה"ה) וע"כ גם חפץ הלב רוצה ג"כ רק מה שהוא רצון הבורא ברוך הוא).

וזה שאמר הכתוב מכל משמר נצור ליבך, שלא יהיה לבו כבר גם במשמר, היינו היינו שיחפוץ רק מה שרצון המח מסכים עליו (כמו בדוד המלך ע"ה) כי ממנו תוצאות חיים, כי אם הלב רוצה רק את הטוב אז יצא מכח אל הפועל החיים האמיתיים, וזה בשופר של חירות. וסיים ע"ז [על זה. ספרי הנ"ל] ואין שופר אלא של חירות, הרמז כי הקול הפנימי היוצא מהשופר ומעורר את האדם להוציא מכח אל הפועל חפצו ורצונו הנפשי הפנימי שנאמר והיה (ישעיהו כ"ז י"ג) וְהָיָ֣ה בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִתָּקַע֘ בְּשׁוֹפָ֣ר גָּדוֹל֒. היות כי הגם כי עתה יוכל האדם להבין ולהשכיל את החירות הנפשי  כפי שילמוד דעת שישתדל להבין ולהשכיל בדבר ה', כפי שילמוד דעת שישתדל להבין ולהשכיל בדבר ה', אכן החירות האמיתי וההשגה השלימה אמר הנביא שתהיה רק בעת שיתקיים ומלאה הארץ דעה, אז יתקע בשופר גדול כי אז יהיה חירות הגדול האמיתי.

מהלך מועדי תשרי

האדמו"ר מסלונים הרב שלמה דוד יהושע זצ"ל הי"ד אשר מעט משרידי תורתו, נלקטו לספר בסוד קדושים[3] (חלק מכתבי קודש) כותב באגרת שנכתבה בעשרת ימי תשובה שנת תרצ"ה ונשלחה לחסידי סלונים שעלו לארץ ישראל וזלה"ק:

...ראש השנה בחינת זריעה, היום הרת עולם, מקודם ימי אלול בחינת חרישה, לעשות מקום לזריעה וראש השנה הזריעה במלכיות ובעול מלכות שמים, ועשרת ימי תשובה ההגדלה במדותיו, ויום כיפור החתימה, חותמו אמת. כמו דבר יקר חותמין שלא יגע בו יד זר, ואמת אינו מתחלף, וזה שלימות הכלי שיוכלו להכיל החסדים היורדים בחג סוכות להרשים האור בפנימיותו, ואח"כ שמיני עצרת אתה הראית לדעת. וזה בְּ֭חָכְמָה יִבָּ֣נֶה בָּ֑ית (משלי כ"ד ג')  זה ראש השנה,  וּ֝בִתְבוּנָ֗ה יִתְכּוֹנָֽן – יום כיפורים, וּ֭בְדַעַת חֲדָרִ֣ים יִמָּלְא֑וּ סוכות ושמיני עצרת, כי ה' הוא אלקים אין עוד מלבדו. ואם טעיתי יהי רצון כאילו לא אמרתי דבר, והרחום ירחמני וסליחתו תקדמני. עכ"ל הרב שלמה דוד יהושע[4] זצ"ל הי"ד.

תקעו בחודש שופר – מדת הקל וחומר הנלמדת ממנו

תִּקְע֣וּ בַחֹ֣דֶשׁ שׁוֹפָ֑ר בַּ֝כֵּ֗סֶה לְי֣וֹם חַגֵּֽנוּ. כִּ֤י חֹ֣ק לְיִשְׂרָאֵ֣ל ה֑וּא מִ֝שְׁפָּ֗ט לֵאלֹקי יַעֲקֹֽב (תהלים פ"א ד'-ה')

בספר אור פני יהושע (חלק תורה ומועדים) לרב יהושע בוקסבוים[5] זצ"ל הי"ד אב"ד גאלאנטא פירש וזלה"ק: מובא בשם המגיד הקדוש מוה"ר דובער ממזריטש [המגיד ממזריטש] כי שלש עשרה מכילין דרחמים הוא נגד שלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן, ומדה ראשונה 'אל' הוא נגד 'קל וחומר'[6]. ואחד מתלמידיו הקדושים פירש בזה הטעם מה שלדשאים יש בהם כח ברפואה, מפני שמידת 'קל וחומר' הוא מעורר רפואות, כמו שנאמר (במדבר י"ב י"ג) אֵ֕ל נָ֛א רְפָ֥א נָ֖א לָֽהּ, והדשאים נתנו קל וחומר בעצמם כמבואר במסכת חולין (ס' ע"א) מה האילנות שאין דרכם בערבוביה נאמר בהם למיניהם, קל וחומר אנו שדרכנו בערבוביה על אחת כמה וכמה[7]. ומפני שנשאו קל וחומר עוררו מידת 'אל' שהיא מידת רפואה.

ופירש בזה אדמו"ר הגה"ק זצ"ל לפי זה מדה שניה שהוא 'רחום' הוא נגד 'גזירה שווה' וידוע כי בר"ה נאמר רק שתי פעמים 'תרועה'[8] ואנו לומדים גזרה שוה מיובל[9] לשלשה סדרות של תקיעות. ולכאורה  קשה מפני מה לא כתבה התורה גם פעם שלישית אצל ר"ה, ולמה הוצרכה למיילף מיובל בגזרה שוה? אלא היינו טעמא דגלי קרא לגבי יובל כדי למילפי מיובל בגזרה שוה לעורר מדת 'רחום', וזה פירוש הכתוב תִּקְע֣וּ בַחֹ֣דֶשׁ שׁוֹפָ֑ר, מילת בַחֹ֣דֶשׁ איכא לדורשה מלשון 'חדש' היינו תקעו עוד סדרה שלישית, מפני שאנו למדין אותה מיובל, ולמה בַּ֝כֵּ֗סֶה לְי֣וֹם חַגֵּֽנוּ, למה 'נתכסה' מילת 'תרועה' בר"ה ונכתבה אצל יובל [פרשת בהר] אלא כִּ֤י חֹ֣ק ... ה֑וּא, כי 'גזרה שוה' הוא חק שאין אדם דן גזרה שוה אלא אם קבלה מרבו, ממילא כשאנו תוקעין עוד פעם ע"י משפט גזרה שוה שהוא מעורר מדת 'רחום' אז משפיע ל לֵאלֹקי יַעֲקֹֽב, בבחינת תְּנ֥וּ עֹ֗ז לֵֽאלֹ֫קים (תהלים ס"ח ל"ה), וגם מדת יעקב שהיא 'תפארת' הוא כולל דין ורחמים. עכ"ל הרב יהושע בוקסבוים זצ"ל הי"ד.

הגליון נלקט ונערך בחסד ה' יתברך ע"י יהודה יעקב ברקאי תל ציון כוכב יעקב יע"א 0526514000