בר"ה תוקעים בשופר, כשמדאורייתא זה 9 תקיעות, של שלושה סדרים של תקיעה תרועה תקיעה. בהמשך בעקבות הספק מהי תרועה תיקן ר' אבהו 30 תקיעות. כמובא בגמ': 'תנו רבנן: מנין שבשופר? ת"ל (ויקרא כה, ט) "והעברת שופר תרועה". אין לי אלא ביובל, בראש השנה מנין? תלמוד לומר "בחדש השביעי", שאין תלמוד לומר בחדש השביעי, ומה תלמוד לומר בחדש השביעי? שיהיו כל תרועות של חדש שביעי זה כזה. ומנין שפשוטה לפניה? ת"ל "והעברת שופר תרועה", ומנין שפשוטה לאחריה? ת"ל "תעבירו שופר". ואין לי אלא ביובל, בראש השנה מנין? ת"ל "בחדש השביעי", שאין ת"ל בחדש השביעי, ומה ת"ל בחדש השביעי? שיהו כל תרועות החדש השביעי זה כזה. ומנין לשלש של שלש שלש? ת"ל "והעברת שופר תרועה" "שבתון זכרון תרועה" "יום תרועה יהיה לכם". ומנין ליתן את האמור של זה בזה ושל זה בזה? ת"ל "שביעי" "שביעי" לגזירה שוה. הא כיצד? שלש שהן תשע' וכו' (ר"ה לג,ב-לד,א) 'אתקין רבי אבהו בקסרי תקיעה שלשה שברים תרועה תקיעה. מה נפשך? אי ילולי יליל, לעביד תקיעה תרועה ותקיעה; ואי גנוחי גנח, לעביד תקיעה שלשה שברים ותקיעה? מספקא ליה אי גנוחי גנח אי ילולי יליל. מתקיף לה רב עוירא: ודלמא ילולי הוה וקא מפסיק שלשה שברים בין תרועה לתקיעה? דהדר עביד תקיעה תרועה ותקיעה. מתקיף לה רבינא: ודלמא גנוחי הוה וקא מפסקא תרועה בין שברים לתקיעה? דהדר עביד תש"ת. אלא רבי אבהו מאי אתקין? אי גנוחי גנח הא עבדיה, אי ילולי יליל הא עבדיה? מספקא ליה דלמא גנח ויליל. אי הכי ליעבד נמי איפכא תקיעה תרועה שלשה שברים ותקיעה, דלמא יליל וגנח? סתמא דמילתא כי מתרע באיניש מילתא ברישא גנח והדר יליל' (ר"ה לד,א). מה העניין של שלושת הסדרים – שיש שלוש תרועות כשלפניהם ואחריהם תקיעה? הלימוד בפס' שמהם למדו זה מר"ה ויובל, נראה שבכוונה התורה באה ללמד דווקא כך, לרמז על עניין גילוי של א"י, שהיובל הוא שיא הגילוי של קדושת הארץ, עד שנחשב כעין עולם מתוקן, שלכן העבדים משתחררים והשדות חוזרות; לכן גם נקרא "עולם" (קידושין טו,א) שהוא כמו עולם שלם, כעין עולם מתוקן. כך בר"ה דנים את העולם מה מעמדו, שזהו זמן בריאת העולם – היום (השישי) בו נוצר האדם, ולכן בוחן הקב"ה מה מעשי האדם בקידוש העולם. לכן זה נלמד מיובל שמבטא עולם מתוקן בקדושה. כמו שהיובל הוא בגילוי של א"י (שהוא גילוי של קדושת הארץ), כך נראה שגם בר"ה יש קשר לארץ, כיון שהארץ היא מקום השכינה, והיא מקום עיקר קיום התורה (ספרי עקב, מג), וממילא תיקון העולם; לכן יש עניין של שורש בר"ה שדנים בו על קדושה ותיקון העולם, עם א"י שהיא השורש. כך שכעין הדין מתגלה דרך היסוד של א"י (גם העולם נברא כשקודם א"י [יומא נד,ב], כי היא היסוד לסיבת העולם – לתיקון עולם, ולכן גם ראוי בדין שנובע מסיבת בריאת העולם להתחיל כביכול בה שהיא היסוד בבריאה), בזה מובן שה' דורש קודם את א"י: '"ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה”. רבי אומר: וכי אותה בלבד הוא דורש? והלא כל הארצות הוא דורש, שנאמר (איוב לח) "להמטיר על ארץ לא איש, מדבר לא אדם בו"! ומה תלמוד לומר "ארץ ה' אלקיך דורש אותה”? כביכול אין דורש אלא אותה, ובשכר דרישה שהוא דורשה - דורש כל הארצות עמה' וכו' (ספרי עקב, מ). לכן כגילוי לא"י יש שלוש תרועות, כעין הלב של הכל (שהתרועות נלמדו מבכי אם סיסרא [ר"ה לג,ב], כך שכעין מרמז על הלב, שהבכי בא מצער הלב [וכן סיסרא מת במלחמה נגד בנ”י בא”י, כך שרומז לארץ ולבנ”י]), וממנה (מכוחה) תקיעה ישרה לפניה ולאחריה, כרמז שהכל נמשך ממנה (כחבל שמושכים חזק ולכן הוא ישר), וכן כל העולם מתיישר (בקדושה) בזכותה, ולכן ישר מכוחה (שזהו תקיעות ישרות). ולמה שלוש? אפשר שזה משום שא"י מחולקת לשלוש ארצות (בשביעית, וגם ביובל [שממנו נלמדים התקיעות]) 'שלש ארצות לביעור: יהודה, ועבר הירדן, והגליל' (משנה שביעית ט,ב). [גם לכל אחת מהארצות יש שלוש ארצות: 'ושלש שלש ארצות לכל אחת ואחת' (שם), כך שיוצא כעין התקיעות, שלוש של שלוש]. אולם אפשר גם שזה כרמז לשלושת האבות, שלהם הובטחה הארץ, שאנו מקבלים אותה בזכותם. ובזה (בגילוי שלושת האבות) גם מתחבר לעניין בנ"י (שהם אבותינו) שאנו עיקר תיקון העולם (כהמשכם) ולכן הדין מתחיל בנו ('תניא אידך: "כי חק לישראל הוא" אין לי אלא לישראל, לאומות העולם מנין? ת"ל "משפט לאלקי יעקב". א"כ מה ת"ל "כי חק לישראל"? מלמד שישראל נכנסין תחילה לדין' וכו' [ר"ה ח,ב]. ע”פ ההמשך של ר”ח [אם נאמר שזה מלמד על זה ולא רק כדימוי שיש קדימות בחשיבות] אנו חשובים יותר, כעין מלכים, שבזה רומז שאנו בני מלכים – בניו של הקב”ה ולכן אנו מתקני העולם; או לפני שיתרבה חרון אף, שזה למעננו בשל מעלתנו, שגם בזה רמז שאנו עיקר העולם – בשל שאנו עיקר תיקונו), גם זה נראה שמובא בספרי (עקב, מ) שה' שומרנו ובהמשכנו גם שומר את שאר העולם: 'כיוצא בו אתה אומר (תהלים קכא) "הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל". וכי ישראל בלבד הוא שומר? והלא הוא שומר את הכל, שנאמר (איוב יב) "אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש"! ומה תלמוד לומר "שומר ישראל"? כביכול שאינו שומר אלא ישראל, ובשכר שמירה שהוא שומרם – שומר את הכל עמהם', שנראה שגם זה קשור לר"ה, שה' דן לשומרנו בדין שלא נאבד בשל מידת הדין, וזה מתחיל בנו קודם, כי אנו העיקר. שכך בר"ה יש גילוי של האבות, ולכן שלוש. כרמז לזה נראה שלכן נאמר שבתקיעה יש זכר לעקידה: 'אמר רבי אבהו: למה תוקעין בשופר של איל? אמר הקדוש ברוך הוא: תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם, ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני' (ר"ה טז,א), שזה לא רק כזכר לזכות אלא יש בזה עומק ששורש התקיעות קשורות לגילוי האבות. (וזה מובן יותר לפי הדעה שבר"ה היתה העקידה, כך שבר"ה יש ממש גילוי של עקידת יצחק; אולם גם לדעה שהעקידה הייתה ביוה”כ יש רמז, שלכן התקיעות נלמדות מהשופר שביובל – שאותו תוקעים ביוה”כ). אולי בזה יובן מדוע תיקן רבי אבהו שיתקעו גם שברים וגם תרועה וגם שברים-תרועה לצאת מהספק, שמעבר לצד ההלכתי שזה ספק דאורייתא ולכן מחמירים (כשיטת הרמב"ם וסיעתו), או כדי שלא יראה כמחלוקת בבנ"י (כשיטת הגאונים וסיעתם), נראה שיש גם חשיבות לתקוע הכל, שבכך מדגישים את האבות וקשרם לא"י. כיון שבעקבות העקידה יצחק נעשה קדוש כקרבן וקשור לא"י, עד שנאסר עליו לצאת מהארץ ('"גור בארץ הזאת". א"ר הושעיה: את עולה תמימה, מה עולה אם יצאת חוץ לקלעים היא נפסלת אף את אם יצאת חוץ לארץ נפסלת' [ב”ר סד,ג]), לכן בעקידה יש גילוי מיוחד של קשר לארץ. לאברהם זה היה ניסיון קשה ולכן אצלו זה מתבטא בגניחה כאדם הכואב – שזהו שברים (וזה שלושה שברים כדרך לעקידה שערכה שלושה ימים), ואילו ליצחק היה זה לההרג ולכן היה בזה כעין בכי כאדם העומד למות – ולכן זה מתבטא בתרועה (ולכן זה תשעה תרועות כרמז לחיי האדם שנולד לתשעה חודשי לידה). יעקב היה בחיר האבות, ולכן כעין שני האבות מתגלים בו, שיש בו גילוי של שניהם, ולכן זה שברים-תרועה. (אולי לכן מי שאצלו התגלה במיוחד תקנת תקיעת שברים-תרועה זה אצל רבי אבהו שהסתפק ולכן קבע גם את זה, שרבי אבהו היה בהתחלת הגלות [ולכן אז שכחו מהם התרועות בשל הצרות (רמב”ם), או היה צורך לתקן שלא יראה כמחלוקת (הגאונים)] ולכן יש בזה כגילוי של יעקב שבו במיוחד מתגלה גלות, שירד לגלות ללבן ולגלות מצרים).