"אתם נצבים היום כלכם לפני ה' אלקיכם ראשיכם שבטיכם זקניכם ושטריכם כל איש ישראל. טפכם נשיכם וגרך אשר בקרב מחניך מחטב עציך עד שאב מימיך. לעברך בברית ה' אלקיך ובאלתו אשר ה' אלקיך כרת עמך היום. למען הקים אתך היום לו לעם והוא יהיה לך לאלקים כאשר דבר לך וכאשר נשבע לאבתיך לאברהם ליצחק וליעקב. ולא אתכם לבדכם אנכי כרת את הברית הזאת ואת האלה הזאת.  כי את אשר ישנו פה עמנו עמד היום לפני ה' אלקינו ואת אשר איננו פה עמנו היום" (דברים כט, ט-יד). '"כי את אשר ישנו פה" אין לי אלא אותן העומדין על הר סיני, דורות הבאים וגרים העתידין להתגייר מנין? ת"ל (דברים כט, יד) "ואת אשר איננו". ואין לי אלא מצוה שקיבלו עליהם מהר סיני, מצות העתידות להתחדש כגון מקרא מגילה מנין? ת"ל (אסתר ט, כז) "קימו וקבלו" קיימו מה שקבלו כבר' וגו' (שבועות לט,א). את הלימוד שקיבלו עליהם גם את מה שעתיד להתחדש למדו ממגילת אסתר, אולם איפה זה מרומז בתורה (שאין דבר בנ"ך שלא נרמז בתורה)? אולי ברמז שלמדו שמשביע גם את הדורות הבאים, שזה חל לשני עניינים, גם שמחייב את האנשים שיהיו בהמשך הדורות, וגם שמחייבם כפי מה ששייך בגילוי בימיהם; שלכן נאמר "אשר איננו פה עמנו היום" שהיה צריך לומר "איננו פה עמנו", שברור שכוונתו להמשך הדורות, שהרי כל בנ"י היו שם, (כמו שנאמר בתחילה "אתם נצבים היום כלכם" וגו' – שכולם היו שם,) אז למה פרט "היום"? לכן נראה שזה רומז לברית שמתגלה היום, שמקבלים הדורות הבאים ("אשר איננו פה עמנו") גם מה שיהיה בהמשך ואינו כיום – "איננו ... היום", שהיום הוא עוד אינו אבל לעתיד יהיה – בדורות הבאים. (ומה שאומר "פה עמנו" שיכל לומר רק "פה" או רק "עמנו", זה כדי לרבות גם את הדורות הבאים וגם את הגרים שיתגיירו, "פה" כנגד הדורות הבאים שעדיין לא קיימים בעולם ולכן לא עומדים פה, וגם הגרים שנרמזים ב"עמנו" שלעתיד יתגיירו ויהיו עמנו באומתנו). [או שנלמד "ואת אשר איננו" – בא לומר גם על הדורות הבאים שהתחייבו בברית, "פה עמנו היום" פה מתחייבים רק שאלו שעמנו היום, אבל לעתיד מתחייבים יותר, שזה כולל גם מה שיתחייבו בעתיד]. הגילוי היותר ברור נאמר במגילת אסתר בפס' "קימו וקבלו", שמגלה שקיבלו עליהם עוד מראש. בפשטות כיון שעניין פורים זה דבר שיש בו חידוש מיוחד של מצוה אז לכן זה נאמר דווקא בזה ('ת"ר: ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות נתנבאו להם לישראל ולא פחתו ולא הותירו על מה שכתוב בתורה, חוץ ממקרא מגילה' וכו' [מגילה יד,א]). נראה שכיון שבנ"ך זה מתגלה בפורים סימן שיש בזה גילוי במיוחד, ולכן גם בתורה צריך להיות גילוי מרומז כנגד זה. תחילת הפרשיה מפרטת את כל בנ"י, גברים נשים וטף, שכולם "נצבים" – קיימים – "היום", שזה ההיפך מגזרת המן שגזר להשמיד את כולם, ופרט אותם בגזרתו, ואמר לעשות לכולם יחד (כמו שב"נצבים" זה כולם יחד) וביום מסוים (כעין "היום"): "להשמיד להרג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד" וגו' (אסתר ג,יג). פרשת נצבים נאמרה ביום מיתת משה ('"אתם נצבים" – מלמד שכינסם משה לפני הקב"ה ביום מותו להכניסם בברית' [רש"י]), ומשה נפטר בז' אדר, כך שהמעמד הזה היה באדר, וכן מעשה פורים (ובו קבלתם את מצוות פורים, וכן הגילוי שזה גם קשור לכוח הברית שנעשה אצל משה) היה באדר. בפס' מרומז שחלה הברית גם על הגרים שיתווספו בעתיד, ובפורים היו גרים רבים שהתווספו: "ורבים מעמי הארץ מתיהדים" (אסתר ח,יז). יסוד גזרת הכליה בפורים היה בשל השתחוות לצלם והשתתפות בסעודת אחשוורוש: '"ומרדכי ידע" – בעל החלום אמר לו שהסכימו העליונים לכך, לפי שהשתחוו לצלם בימי נבוכדנצר ושנהנו מסעודת אחשורוש' (רש"י; אסתר ד,א [אסת"ר ז,יא. מגילה יב,א]). שדבר זה נרמז בפס' כאן שמדברים שמי שחוטא בע"ז יענש: "פן יש בכם איש או אשה או משפחה או שבט אשר לבבו פנה היום מעם ה' אלקינו ללכת לעבד את אלהי הגוים ההם פן יש בכם שרש פרה ראש ולענה. והיה בשמעו את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי בשררות לבי אלך למען ספות הרוה את הצמאה. לא יאבה ה' סלח לו כי אז יעשן אף ה' וקנאתו באיש ההוא ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר הזה ומחה ה' את שמו מתחת השמים" (דברים כט,יז-יט). שנאמר שיבוא כיליון על עבודת ע"ז, ואף נרמז שזה יכול לבא גם לרבים (" ... או שבט") שכך היה שנגזר על כל בנ"י בפורים. ואף נרמז לעניין המשתה ב"למען ספות הרוה את הצמאה", '"הרוה" – שוגג שהוא עושה כאדם שכור שהוא עושה שלא מדעת. "צמאה" – שהוא עושה מדעת ובתאוה' (רש"י); שבזה כעין נרמז על השתתפותם במשתה אחשוורוש שהיה בו "ויין מלכות רב כיד המלך" (אסתר א,ז) [ואף השתכרו ממש, כמו שאחשוורוש השתכר], ובזה חטאו ועברו בדעה שלמה על אזהרתו של מרדכי שזה יביא לאסון (אסת"ר שם). גזרת פורים הייתה בזמן גלות בבל, שזה מרומז בסוף הפרשיה: "ויתשם ה' מעל אדמתם באף ובחמה ובקצף גדול וישלכם אל ארץ אחרת כיום הזה" (דברים כט,כז). כך שבפס' כאן מרומז על הנעשה בפורים, כרמז שגם על התוצאה שנעשה שם – קביעת פורים, הם התחייבו כבר עכשיו, שקיבלו על עצמם את שיקבלו בעתיד.