כ' אלול תשפ"ב

להבות אש קודש

לקט מתורתם של קדושי ושרידי השואה

פרשת כי תבוא

הברכה תוסיף שמחה[1]

וּבָ֧אוּ עָלֶ֛יךָ כָּל־הַבְּרָכ֥וֹת הָאֵ֖לֶּה וְהִשִּׂיגֻ֑ךָ כִּ֣י תִשְׁמַ֔ע בְּק֖וֹל ה' אֱלֹקיךָ (דברים כ"ח ב')

מבאר הרב יהודה סגל רוזנר זצ"ל הי"ד בספרו אמרי יהודה וזלה"ק:

וצריך להבין מה הוא 'והשיגוך' וכי בורח אדם מן הברכות? ויש לפרש כי ידוע שאין אדם מת וחצי תאותו בידו, כי מי שיש לו מנה רוצה מאתים (קהלת רבה א' י"ג) אם כן ע"י הברכה שיש לו יותר ע"י כך מתאוה עוד יותר ונתרחק עוד יותר מהברכה, שאין הברכה משיגו, אבל זה אינו רק אצל ברכה טבעית, לא כן היא בִּרְכַּ֣ת ה' הִ֣יא תַעֲשִׁ֑יר וְלֹֽא־יוֹסִ֖ף עֶ֣צֶב עִמָּֽהּ (משלי י' כ"ב), והרצון בברכת ה' היות הברכה ממקור הטוב על כן עושה רק טוב ולא שתגרום להאדם שעל ידו יחסר לו עוד יותר...

[ובהמשך דבריו ביאר בדרך אחרת ובכך פירש גם מההפטרה] ...ונ"ל לפעמים ע"י הברכות שמקבל על ידם עוד נתרחק מהברכות כגון שעל ידי שיעזרהו ה' בממון, ע"י כן לא יתנהגו ח"ו ב"ב [בני ביתו] כראוי ויהיה חלילה עֹ֛שֶׁר שָׁמ֥וּר לִבְעָלָ֖יו לְרָעָתֽוֹ (קהלת ה' י"ב). על כן אמר הכתוב וּבָ֧אוּ עָלֶ֛יךָ כָּל־הַבְּרָכ֥וֹת הָאֵ֖לֶּה וגם,  וְהִשִּׂיגֻ֑ךָ שישיגו אותך ולא תתרחק על ידם מהם.

וזה כוונת הכתוב (ישעיהו ס' א') ק֥וּמִי א֖וֹרִי כִּ֣י בָ֣א אוֹרֵ֑ךְ [וּכְב֥וֹד ה' עָלַ֥יִךְ זָרָֽח], היינו כשיבוא לך האור שהוא הרמז להטובות היפך החושך המורה על הגלות שדומה ללילה, אז תאיר האור שיוסיף לך אורה בכל...

הברכה לעשות רצון אביך שבשמים

וּנְתָֽנְךָ֨ ה' לְרֹאשׁ֙ וְלֹ֣א לְזָנָ֔ב ... (דברים כ"ח י"ג)

בספר אגרת הטיול לרבי חיים אחי המהר"ל כותב ב'חלק הרמז' באות ק' וזלה"ק:

קל לרא"ש נוטריקון ל'עשות ר'צון א'ביך ש'בשמים.

ובטיול בפרדס לרב שלמה זלמן עהרנרייך זצ"ל הי"ד פירש דבריו:

קל לראש הוא מאמר רבי ישמעאל בפרק ג' דאבות (משנה י"ב) הוי קל לראש ונח לתשחורת, ובפרק ה' (משנה כ') וקל כנשר לעשות רצון אביך שבשמים. [ע"כ מאבות] ועפ"י דברי רבינו [רבי חיים] אמרתי לפרש מה שכתוב בפרשת כי תבוא וּנְתָֽנְךָ֨ ה' לְרֹאשׁ֙ וְלֹ֣א לְזָנָ֔ב והוא עפ"י מה דאיתא בשבת (ק"ד ע"א) אמר ריש לקיש מה דכתיב (משלי ג' ל"ד) אִם־לַלֵּצִ֥ים הֽוּא־יָלִ֑יץ ולעניים [וְ֝לַעֲנָוִ֗ים] יִתֶּן חֵֽן, בא לטמא פותחין לו, בא לטהר מסייעין לו, ופירש רש"י ומכינים לו פתח, הוא יליץ מעצמו ולא יסייעוהו ולא ימנעוהו, ועיין בשל"ה  הקדוש הלכות תשובה (מסכת יומא אות קנ"ה מכון יד רמה) וזה ונתנך ה' לראש כלומר לעשות רצון אביך שבשמים יסייע אותך ה' ונתנך...ויש לומר גם בלא הנוטריקון, דהנה דוד המלך ע"ה אמר בתהלים (קל"ט ה') אָח֣וֹר וָקֶ֣דֶם צַרְתָּ֑נִי ואמרו חז"ל בסנהדרין (ל"ח ע"א) אחור למעשה בראשית וקדם למעשה בראשית, זכה הוא קודם למעשה בראשית, לא זכה יתוש קדמך[2]. ואם כן אם האדם עושה רצונו של מקום נקרא 'ראש' דהוא קודם לכל  היצורים, ואם אין עושה רצונו של מקום הוא 'זנב' דהיינו אחרון למעשה בראשית, וזה 'ונתנך ה' לראש' רצונו לומר להיות ראש  וראשון למעשה בראשית, דהיינו לעשות רצונו של מקום יסייע לך ה' יתברך, אבל לא לזנב להיות אחרון למעשה בראשית לא יסייע לך אלא 'פותחין'...עכ"ל הרב שלמה זלמן עהרנרייך זצ"ל הי"ד.

כשהמכה מחוץ לגדר הטבע ההתחזקות והישועה גם מעל לטבע

לֹא־אָכַ֨לְתִּי בְאֹנִ֜י מִמֶּ֗נּוּ וְלֹא־בִעַ֤רְתִּי מִמֶּ֙נּוּ֙ בְּטָמֵ֔א וְלֹא־נָתַ֥תִּי מִמֶּ֖נּוּ לְמֵ֑ת שָׁמַ֗עְתִּי בְּקוֹל֙ ה' אֱלֹקי עָשִׂ֕יתִי כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר צִוִּיתָֽנִי. הַשְׁקִיפָה֩ מִמְּע֨וֹן קָדְשְׁךָ֜ מִן־הַשָּׁמַ֗יִם וּבָרֵ֤ךְ אֶֽת־עַמְּךָ֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל (דברים כ"ו י"ד-ט"ו)

האדמו"ר מפיאסצנה הרב קלונמוס קלמיש שפירא זצוק"ל הי"ד בספר המיוחד אש קודש[3] כותב במאמריו לשנת ת"ש בפרשתנו. תחילת דבריו מביא גמרא (סנהדרין נ"ט ע"ב):

דתניא, רבי שמעון בן מנסיא אומר: חבל על שָמַש גדול שאבד מן העולם, שאלמלא (לא) נתקלל נחש, כל אחד ואחד מישראל היו מזדמנין לו שני נחשים טובים, אחד משגרו לצפון ואחד משגרו לדרום להביא לו סנדלבונים [רש"י: שם אבן טוב] טובים ואבנים טובות ומרגליות [ע"כ הגמרא]

...למה דוקא הנחש שממנו כל הרעה יצאה היה שליח כל כך טוב לישראל, ולמה אין טובה כזו  יוצאת מן שאר בהמות וחיות, ואם מפני שכשנתקלל הנחש גם הם נתקללו עמו, א"כ על כל פנים למה לא אמרה הגמרא אלמלא נתקלל הנחש היו כל הבהמות וחיות מביאות לנו אבנים טובות ומרגליות, רק על הנחש דוקא אמרה.

ואפשר כי איתא בירושלמי (פאה פ"א ה"א) אומרים לנחש וכו' מה הנייה יש לך שאתה נושך? אריה טורף ואוכל, זאב טורף ואוכל, את מה הנייה יש לך? א"ל [אמר להם] וכו' אילולי איתאמר לי מן שמיא נכית [נשוך], לא הוינא נכית, עכ"ל.

זאת אומרת שכל החיות טורפות לצורך עצמן והנאתן, מה שאין כן הנחש אינו עושה לצורך עצמו והנאתו, ורמז הוא זה שמי שאינו מכוון במעשיו לעצמו ע"כ טובה גדולה יכולה לצאת ממנו, ורק הקללה שנתקלל היא המניעה, אבל אלמלא נתקלל גם אבנים טובות ומרגליות היה מביא לישראל.

עוד אפשר כי כי כשה' נפרע ע"י חיה טורפת שדרכה לאכול בשר, וה' סיבב רק שלא תאכל בשר בהמה וחיה רק את האדם ח"ו, אז הדין שמים בדרך הטבע נתלבש, כי כל בעל חי טבעו לאכול ולבקש צרכיו, מה שאין כן כשנפרע ע"י נחש, היא התגלות הדין כמו שהוא בלא התלבשות בדרך הטבע, כי אינו מבקש אז לאכול ואין לו הנאה מזה ורק דין כמו שהוא הוא, וזה שאומרת הגמרא כיוון שרואין בנחש לאחר שנתקלל התגלות הדין בלא התלבשות, יודעין מזה שאלמלא נתקלל גם הטובה שהיתה ממנו, טובה גדולה שלא כדרך הטבע היתה יוצאת לנו ממנו. ולפי זה כשרואים שח"ו מענים אותנו ומייסרים בענינים שלהמענה ומייסר אין שום טובה יוצאת מהם, ורק לענה [לענות] אותנו, שהיא התגלות הדין בלא התלבשות בדרך הטבע, אז יודעים מזה שכאשר נשוב ונתפלל לה' אז גם יושיע ה' לנו בישועה בהתגלות שלא בדרך הטבע.

ואפשר שזה רמז הפסוקים שאמר משה רבינו (שמות ה' כ"ב-כ"ג) לָמָ֤ה הֲרֵעֹ֙תָה֙ לָעָ֣ם הַזֶּ֔ה לָ֥מָּה זֶּ֖ה שְׁלַחְתָּֽנִי. וּמֵאָ֞ז בָּ֤אתִי אֶל־פַּרְעֹה֙ לְדַבֵּ֣ר בִּשְׁמֶ֔ךָ הֵרַ֖ע לָעָ֣ם הַזֶּ֑ה...כי נודע שהנהגת משה רבינו היתה ניסים בלא התלבשות הטבע, מים מלמטה ולחם מלמעלה כו', לכן כשראה משה רבינו שאחר שהוא היה השליח לפרעה לגאול את ישראל, גזר עליהם גזרה שלא היה לו שום צורך בה, תבן לא ינתן לעם הזה, חשב שכיוון שהוא משה רבינו השליח והנהגתו בלא התלבשות הטבע, והישועה אשר תבוא על ידו ג"כ שלא בהתלבשות תהיה, לכן הגזירות והצרות אשר קודמות לה ג"כ שלא בהתלבשות הן, ואמר להקב"ה למה הרעותה וכו' הרע לעם הזה, רק רעה להם אף שלא יגיע לו שום צורך מזה, והן שתבוא אח"כ ישועה גדולה שלא בהתלבשות, אבל האם יש כח לישראל לסבול צרות כאלו?! וַיֹּ֤אמֶר ה' אֶל־מֹשֶׁ֔ה עַתָּ֣ה תִרְאֶ֔ה אֲשֶׁ֥ר אֶֽעֱשֶׂ֖ה לְפַרְעֹ֑ה כִּ֣י בְיָ֤ד חֲזָקָה֙ יְשַׁלְּחֵ֔ם [וּבְיָ֣ד חֲזָקָ֔ה יְגָרְשֵׁ֖ם מֵאַרְצֽוֹ (שמות ו' א')] ... לָכֵ֞ן אֱמֹ֥ר לִבְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘ אֲנִ֣י ה' [שם ו' ו'] שמעתה יתחיל דין גמור שלא בהתלבשות למצרים ולשונאי ישראל, ולישראל יתגלה הוי"ה ורחמים וחסדים שלא בהתלבשות[4].

[כעת עובר מתוך מצב הדחק האיום בו נאמרו ונכתבו הדברים בעצומם של ימי השואה]

והוא גם היכולת של איש הישראלי לחזק עצמו בצרות איומות כאלו, הצרות הן שלא בהתלבשות הטבע, דין שלא כדרך הטבע, וגם ההתחזקות היא שלא בדרך הטבע, כי בדרך הטבע אי אפשר להבין איך אפשר להתחזק, לכן  ההתחזקות גם מועלת להפוך את הדין לרחמים, כי היא התגלות למעלה מן ההתלבשות. וזה רמז הפסוקים לֹא־אָכַ֨לְתִּי בְאֹנִ֜י מִמֶּ֗נּוּ וכו' וְלֹא־נָתַ֥תִּי מִמֶּ֖נּוּ לְמֵ֑ת, ואעפ"י שח"ו היו הסיבות הללו, אונן, למת, ר"ל [רחמנא ליצלן]. מכל מקום עָשִׂ֕יתִי כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר צִוִּיתָֽנִי, ופירש רש"י [עפ"י מעשר שני ה' י"ב] 'שמחתי ושימחתי בו', אף שבדרך הטבע אי אפשר להבין איך יכולתי להתחזק ועוד לשמוח. ואפשר מרמז גם לזה כשראו שאר אנשים שגם בצרות כל כך גדולות מתחזק, התחזקו גם הם מקל וחומר בצרותיהם שלא היו כל כך מרים כמו אלו שלי, וזה שמחתי ובזה שימחתי, לכן הַשְׁקִיפָה֩ [מִמְּע֨וֹן קָדְשְׁךָ֜ מִן־הַשָּׁמַ֗יִם] וּבָרֵ֤ךְ אֶֽת־עַמְּךָ֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל ואמרו חז"ל [שמות רבה מ"א א'] שבכל מקום השקפה היא לרעה וכאן נתהפכה לטובה, שההתחזקות בעצמה תפעל להפוך מרעה לטובה ולברך את עמך ישראל, וּבָרֵ֤ךְ אֶֽת־עַמְּךָ֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל. עכ"ל האדמו"ר מפיאסצנה זצ"ל הי"ד.

לקראת יום הילולא ה'חפץ חיים' זיע"א (כ"ד באלול)

מדבריו וכתביו של הרב משה בצלאל אלתר[5] זצ"ל הי"ד (בנו של השפת אמת) מהספר שם ושארית (חלק האגרות עמ' ע"ו): ...הלא כמו שאסור לדבר לה"ר כך אסור לקבל, ואני תהלה לאל לא אדע כלל מתאוה זו, השכחת דברי חובות הלבבות (שער הכניעה פרק ז') כשמדברים על אחר נוטלין דברים טובים של המדבר ונותנים להמדובר, ודברים רעים של המדובר מתדבקים ח"ו להמדבר, ומה לך ולצרה הזאת? והוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום (אבות א' י"ב)

וטוב ללמוד הספר של בעל משנה ברורה, דומה ששמו 'שמירת הלשון', ואם אין בשם הספר, תכתבו לי ואראה ואשלח לכם, כי הוא מבאר היטב פרטי האיסור הגדול הזה, ואותיות מחכימות ומועילות[6]. עכ"ל.

כידוע ומובן דיבור לה"ר נובע מחוסר אהבת ישראל וכך כתב הרב משה בצלאל באגרת אחרת: ויש לי עגמת נפש מסגנון מכתביך, שמוכח מתוכם שיש לך שנאה על כמה אנשים, שיש לאו מפורש 'לא תשנא את אחיך בלבבך' ומצות עשה 'ואהבת לרעך כמוך' ובודאי לא נאמר זה על אנשים ידידים ביניהם, על זה לא הוצרך התורה לצאת ולהזהיר, רק בכהאי גוונא שהיצר הרע דורש מהאדם שישנא לחברו, אז הזמן לקיים 'ואהבת' וממילא כמים הפנים (משלי כ"ז י"ט) ונדחה השנאה מהאחר ונעשים אוהבים. ואתה אשר תמיד היית איש אוהב לבריות ולא ידעת כלל לצער שום איש, ואתה בארץ ישראל המחכמת, וצריכין להטהר מהמידות הרעות מידי יום ביום יותר ויותר...

השמחה יסוד בעבודת ה'

ונחתום בענין שמחה, שהרי בפרשתנו נאמר בתוך התוכחה הנוראה: תַּ֗חַת אֲשֶׁ֤ר לֹא־עָבַ֙דְתָּ֙ אֶת ה' אֱלֹקיךָ בְּשִׂמְחָ֖ה וּבְט֣וּב לֵבָ֑ב מֵרֹ֖ב כֹּֽל (דברים כ"ה מ"ז) ובספר שם ושארית הנ"ל כתב הרב משה בצלאל זצ"ל הי"ד במכתב (שער אגרות עמ' ע"ט): ראיתי מכתב ממך בו תאמר שיש לך עגמת נפש מכל צד...והנך במקום 'משוש כל הארץ' (תהלים מ"ח ג') למה לא תעמוד על נפשך בלי להכנס בנפשך דאגה ועגמת נפש, שאין בו שום תועלת רק מזיק ומקלקל...חזק ואמץ רק להיות בשמחה ושלא להעצב. וכתב בשפת אמת (ראה תרל"ה ד"ה במדרש) כפי שהאדם מחזק את עצמו שהדבר של עגמת נפש לא יעציב ויערבב אותו, כן עובר ומסלק העגמת נפש מממנו...

והנה גיסי...כתבו שלקחת הדבר על לבך, ותעגם נפשך מזה, אתמהה עליך כי אוירא דארץ ישראל מחכים (בבא בתרא קנ"ח ע"ב) ומה יתרון בעגמת נפש ממה שעבר, וכל מה דעביד רחמנא לטב עביד...

הגליון נלקט ונערך בחסד ה' יתברך ע"י יהודה יעקב ברקאי תל ציון כוכב יעקב יע"א 0526514000