קרבן תודה
נכתב על ידי izik28, 15/9/2022
בסד
ד"ת לפרשת כי תבוא התשפ"ב
קרבן תודה
---------------------------------------------------------------------------------
אנסה לחבר בים הפ"ס הראשון של פרשת כי תצא " כי תצא למלחמה על איביך ונתנו יהוה אלהיך בידך ושבית שביו " לבין הפ"ס הראשון של פרשת כי תבוא" והיה כי תבוא אל הארץ אשר יהוה אלהיך נתן לך נחלה וירשתה וישבת בה
ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר יהוה אלהיך נתן לך ושמת בטנא והלכת אל המקום אשר יבחר יהוה אלהיך לשכן שמו שם
ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם ואמרת אליו הגדתי היום ליהוה אלהיך כי באתי אל הארץ אשר נשבע יהוה לאבתינו לתת לנו
ולקח הכהן הטנא מידך והניחו לפני מזבח יהוה אלהיך ".
טרם הכניסה לארץ, עם ישראל מצווה להשמיד ולגרש את אויביו בארץ ,רבנו בחיי מפרש," תנה בני לבך לי ועיניך דרכי תצורנה (משלי כג, כו) שלמה המלך ע"ה יזהיר בכתוב הזה (משלי כג) שימסור לבו לעבודת השם יתעלה ושיתרחק מתאוות העולם אשר הלב והעינים נמשכים אחריהם, ואמר תנה בני לבך לי, כלומר לחלקי לא לחלק התאוות, אבל יצטרך שיביא תאוותיו כלן בשעבוד עבודת הש"י יתעלה ותחת רצון יראתו ואהבתו, ושלא ישתמש בכלן ולא במקצתן כי אם במוכרח בענין שיהיו אליו הכנות להבין במושכלות, ועל זה אמר דוד ע"ה (תהלים לח) ה' נגדך כל תאותי, שבח את עצמו שכל מה שהשיג מתאות העוה"ז לא כוון בהם אלא לנגדו כדי שיפיק בהן רצונו. ודבר ידוע שכל האברים שבגוף הם נמשכים אחר הלב והעינים, והלב עיקר הכל, כי אם הלב שלם עם הש"י הכל שלום, ואם הלב חסר עמו הכל חסר, ודרשו רז"ל רחמנא לבא בעי. ואמרו במדרש תנה בני לבך לי, אי את יהיב לי לבך ועיניך ידע אנא דאת דילי, ואי לא לית את דילי. באור זה כי הלב והעינים הם שרש גדול לקרבה אל אלהים או להתרחק ממנו, כי הן סרסורי העברות, וכן דרשו ליבא ועינא תרין סרסורי דחטאה נינהו, שנאמר (במדבר טו) ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם, למדך הכתוב הזה כי כל ההולך אחרי שרירות לבו ועיניו יקרא זונה, כי הוא חוטא ומתפתה ביצרו כבא אל אשה זונה, ועל כן הזכיר לשון זונים. וכן עשה שלמה ע"ה בכאן אחר שהזכיר תנה בני לבך לי ועיניך דרכי תצורנה, סמך לו מיד כי שוחה עמוקה זונה ובאר צרה נכריה, בא להורות כי המתקרב אל פתח ביתה לא ינקה מן המכשול כשם שלא ינקה הנופל בשוחה עמוקה מן המכשול והנזק, וכן יקרה לאשר יתור אחר לבו ועיניו שלא ינקה ממכשול עון, ובאר צרה נכריה, אם אינה מיוחדת לזנות אלא שהיא נכריה, ותמיד לבו עליה, הנה היא כמי הבאר שהם נובעים וכל עת שיוסיף לשאוב מהם עוד יוסיפו ויתחדשו אחרים תחתיהן, כן ענין האשה, מן השיחה יבא האדם אל ההסתכלות ומן ההסתכלות אל ההרהור ומן ההרהור אל המגע עד שיפול בשיחת העון. והסמיך שלמה שני פסוקים אלו כאחד להזהיר את העם שימסרו לבם ועיניהם לחלק הש"י לא לחלק התאוות, לפי שהתאוות יטרידו האדם מן העולם הזה ומן העוה"ב, ואין ראוי לימשך אחריהם זולתי במותרות ובמוכרחות. וכן מצינו שהרחיקה התורה מאד מדת הזנות, כי הוא היה עון הכנענים יושבי הארץ אשר בסבתו הורישם הש"י משם. ואפילו באנשי המלחמה היוצאים לצבא אסרתו תורה כדי שיהיה המחנה קדוש ולא יהיו ישראל משולחים בזנות וביתר התועבות כשאר מחנות הכנענים, וע"כ לא התירה תורה אשת יפת תואר עד שיעשה לה כל משפטיה האמור בפרשה. וזהו שכתוב.,.
בכתוב מסביר את הפ"ס כמלחמת האדם כנגד היצר הרע, על היצר הרע נאמר בתלמוד הבבלי," אמר רב יצחק יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, שנאמר רק רע כל היום. אמר רבי שמעון בן לקיש יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו, שנאמר צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו, ואלמלא הקב"ה שעוזר לו אינו יכול לו, שנאמר ה' לא יעזבנו בידו, ולא ירשיענו בהשפטו. תנא דברי רבי ישמעאל אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש, אם אבן הוא נימוח, אם ברזל הוא מתפוצץ, אם אבן הוא נימוח, דכתיב הוי כל צמא לכו למים, וכתיב אבנים שחקו מים, אם ברזל הוא מתפוצץ, דכתיב הלא כה דברי כאש נאום ה' וכפטיש יפוצץ סלע. אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן יצר הרע מסיתו לאדם בעולם הזה ומעיד עליו לעולם הבא, שנאמר מפנק מנוער עבדו ואחריתו יהיה מנון... אמר רבא בתחלה קראו הלך, ולבסוף קראו אורח, ולבסוף קראו איש, שנאמר ויבא הלך לאיש העשיר... אמר רבי יוחנן אבר קטן יש לו לאדם, מרעיבו שבע, משביעו רעב, שנאמר כמרעיתם וישבעו. אמר רב חנא בר אחא אמרי בי רב ארבעה מתחרט עליהן הקב"ה שבראן, ואלו הן, גלות כשדים וישמעאלים ויצר הרע... דכתיב ואשר הרעותי. אמר רבי יוחנן אלמלא שלש מקראות הללו נתמוטטו רגליהם של שונאיהן של ישראל, חד דכתיב ואשר הרעותי, וחד דכתיב הנה כחומר ביד היוצר כן אתם וגו', ואידך והסרתי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר, רב פפא אמר אף מהאי נמי, ואת רוחי אתן בקרבכם וגו'... (סוכה נב א]
הכניסה לארץ היה מלווה בטקס מרגש בו אנו אמורים להביא את ראשית פרי אדמתנו לבית המקדש לכהן , הרמבן מפרש," ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך" - שתקח מראשית כל הפרי אשר תביא אל הבית מארצך אשר ה' אלהיך נותן לך יצוה שיפריש הפרי בשדה ויקרא עליו שם ויביאנו לביתו וישים אותו בכלי ראוי להוליכו לבית הבחירה ולא נתן הכתוב שיעור בהם אלא אפילו גרגיר אחד מכל המין ההוא פוטר כל השדה כדין תרומה שחטה אחת פוטרת את הכרי
"והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלהיך" - כפי פשוטו יזהיר שלא תקריב בכורים באחד משעריך משנבחר הבית כי כמו שהזהיר בשחוטי חוץ בקרבנות כן יזהיר בבכורים אבל חובת הבכורים לאחר שכבשו וחלקו מיד כדברי רש"י (בפסוק א) ובספרי (תבוא ב): "והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלהיך לשכן שמו שם" — זה שילה ובית עולמים. ושמא יאמרו כי הבמות אסורות בשני הזמנים האלו אבל גם בנוב וגבעון יקריבו הבכורים? אבל בבמת יחיד אינן קריבין, דמזבח כתיב. ואולי ממה שכתוב (שמות כג יט) ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך לא קרבו באהל ובמשכן אלא בשילה שהיה שם בית אבנים ובבית העולמים.".
המדרש סיפרי מפרש הוא ומחזק את דברי הרמבן "לקחת מראשית כל פרי האדמה . יכול כל הפירות כולם חייבים בביכורים? ת"ל מראשית , ולא כל ראשית. ועדין איני יודע איזה מין חייב ואיזה מין פטור? הריני דן - נאמר (הכא) [הבא] בכורי צבור, ונאמר (הכא) [הבא] בכורי יחיד; מה בכורי צבור שנאמר להלן, מז' המינים; אף בכורי יחיד משבעת המינים. (ומה ) [אי מה] להלן חטים ושעורים, אף כאן חטים ושעורים. מנין לרבות שאר מינים? ת"ל ( בכורי אדמתך ) [ כל פרי האדמה ]. ריבה אחר שריבה הכתוב ומיעט, הא אין עליך לדון אלא כדין הראשון. נאמר (הכא) [הבא] בכורי יחיד, ונאמר (הכא) [הבא] בכורי צבור; מה בכורי צבור, משבעת המינים האמורים בשבח הארץ; [אף בכורי יחיד, משבעת המינים האמורים בשבח הארץ]. ואלו הם: חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון, ארץ זית שמן ודבש .
זית . זה זית אגורי.
דבש . זה דבש תמרים.
מראשית . אפילו אשכול אחד ואפילו גרוגרת אחת
כל פרי . פרי אתה מביא בכורים, ואין אתה מביא יין ושמן בכורים. (הביא ענבים ודרכן, מנין שמביא? ת"ל [ בכורי אדמתך ].
( האדמה . פרט לאריסים ולחכירות ולסקריקין ולגזלן שאין מביאין, משום שנאמר ראשית בכורי אדמתך
אשר תביא מארצך . כל זמן שהם מצוים על פני ארצך. [יכול יביא קודם עצרת? ת"ל וחג הקציר בכורי מעשיך . מאימתי מביאין? מעצרת עד החנוכה].
יכול שאתה קורא (פרשת בכורים) , כל זמן שאתה מביא? ת"ל ( ואכלת ) ושמחת , אין קריאה אלא בשעת שמחה. כשתמצא לומר, מעצרת ועד החג מביא וקורא, מן החג ועד חנוכה מביא ואינו קורא. ר' יהודה בן בתירא אומר, מביא וקורא.
( אשר ד' א-להיך נותן לך . פרט לנוטע).
[אי מארצך , יכול אף הנוטע] בתוך שלו ומבריך בתוך של יחיד, או בתוך של רבים ומבריך מתוך של רבים; או מתוך של יחיד לתוך שלו, והנוטע בתוך שלו ומבריך בתוך שלו ודרך הרבים ודרך היחיד באמצע! (הרי זה אינו מביא. ר' יהודה אומר כזה מביא. מן זה הטעם אינו מביא,) [ת"ל ראשית בכורי אדמתך , עד שיהיו כל הגדולין מאדמתך. האריסין והחכירות והסקריקין והגזלן, אין מביאין מאותו הטעם,] משום שנאמר בכורי אדמתך , עד שיהו כל הגדולים מאדמתך.
ושמת בטנא . מלמד שטעונים כלים.
והלכת אל המקום אשר יבחר ה' א' (= ה' א-להיך ) בו . זה שילה ובית עולמים. [מכאן אמרו, נגנבו או שאבדו - חייב באחריותן. נטמאו בעזרה - נופץ ואינו קורא].
היום לצערנו בית המקדש חרב , אם כן איך מקימים את הציווי הנ"ל ? התשובה נמצאת בפ"ס ," ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתתה לי יהוה והנחתו לפני יהוה אלהיך והשתחוית לפני יהוה אלהיך ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך יהוה אלהיך ולביתך אתה והלוי והגר אשר בקרבך ".
השמחה וההודיה לקב"ה היא התשובה כדברי המדרש סיפרי," שמחת . (בכל מיני שמחות) [בשעת שמחה]
בכל הטוב . זה השיר.
אשר נתן לך ה' א-להיך, ולביתך . מלמד שאדם מביא בכורים מנכסי אשתו וקורא.
אתה והלוי והגר אשר בקרבך . [בכל מקום שאתה מוצא הלוי, תן לו מחלקו. ואם אין לו מחלקו, תן לו מעשר שני. אין לו מעשר שני, תן לו מעשר עני. אין לו מעשר עני, תן לו שלמים. אין לו שלמים, פרנסהו מן הצדקה. לכך נאמר, אתה והלוי והגר אשר בקרבך ] .
כאן אנו מגיעים למצוות ההודיה , לקב"ה ולאדם ,ואם תהיתם האם יש מצוה כזו בתריג מצוות? אזי הנה היא לפניכם כהסבר הרב שנדרופי במאמרו ," וזאת תורת זבח השלמים אשר יקריב לד'. אם על תודה יקריבנו, והקריב על זבח התודה חלות מצות בלולת בשמן, ורקיקי מצות משחים בשמן, וסלת מרבכת, חלת בלולת בשמן.
על חלת לחם חמץ יקריב קרבנו, על זבח תודת שלמיו" (ז, יא-יג).
בפסוקים אלו נאמר שהתודה היא שלמים, אך התורה לא כתבה מי צריך להקריב קרבן תודה, ונחלקו בכך ראשונים ואחרונים.
1. כתב רש"י: "אם על תודה יקריבנו - אם על דבר הודאה על נס שנעשה לו, כגון יורדי הים והולכי מדבריות וחבושי בית האסורים וחולה שנתרפא, שהן צריכין להודות, שכתוב בהם: 'יודו לד' חסדו ונפלאותיו לבני אדם ויזבחו זבחי תודה' (תהילים ק"ז, כא-כב), אם על אחת מאלה נדר - שלמים הללו שלמי תודה הן, וטעונות לחם האמור בענין, ואין נאכלין אלא ליום ולילה, כמו שמפורש כאן".
לפי רש"י, תודה באה על ידי אותם שחייבים להודות, דהיינו לברך ברכת הגומל. כעין זה כתב רש"י גם בפירושו לזבחים (ז ע"א ד"ה "לא דידיה"). בעקבותיו פירשו כן ראשונים רבים.
2. הראב"ע כתב: "אם על תודה - טעמו שיתן תודה לשם שנמלט מצרה", ומשמע מכל צרה, כשיטת רש"י, וכן כתב הגרי"פ פערלא (בביאורו לספר המצוות לרס"ג) שראב"ע בפרשת צו פירש כרש"י. אמנם הראב"ע בתהלים (קז, כב) על המילים "ויזבחו זבחי תודה" כתב: "ויזבחו - וחייבים לזבוח, כי התועה והשבוי הוא בריא בגופו, והחולה קרוב ממת (נראה שצ"ל למות)".
נראה מדבריו בתהלים שדווקא החולה צריך להקריב קרבן תודה, מפני שהיה קרוב למות, מה שאין כן התועה והשבוי, שאף על פי שהיו במצב קשה לא היו קרובים למות, ולכן נכתב רק בחולים: "ויזבחו זבחי תודה".
3. ה"חתם סופר" (שו"ת אורח חיים סימן נא) כתב שרק שלוש הקבוצות הראשונות צריכות להביא קרבן תודה: הולכי דרכים, אסורים וחולים.
4. ה"גבורת ארי" (תענית כג ע"א) כתב שכל מי שניצל מצרה חייב להביא קרבן תודה.
5. רבנו בחיי (ויקרא ו, ב) כתב שחולים צריכים להביא קרבן תודה (ואפשר שגם שאר החייבים להודות), וגם חתן וכלה!
6. רד"ק בספר השורשים כתב שמי שרוצה לחזור בתשובה צריך להביא קרבן תודה.
7. מהרמב"ם משמע שכל מי שרוצה יכול להקריב קרבן תודה.
נראה שאף על פי שדעת הרמב"ם היא בניגוד לרוב הראשונים, מכל מקום כך אנו פוסקים! ולא רק לזמן שיבנה ביהמ"ק במהרה בימינו, אלא אף לזמן הזה שאין ביהמ"ק בנוי, שכן בשולחן ערוך (אורח חיים א, ז) נאמר: "כשיסיים פרשת העולה יאמר: 'יהי רצון מלפניך שיהיה זה חשוב ומקובל כאילו הקרבתי עולה', וכן יאמר אחר פרשת המנחה והשלמים, מפני שהם באים נדבה". והוסיף ה"משנה ברורה" (בס"ק י"ח) שאחר פרשת חטאת ואשם לא יאמר כן, אלא יאמר בלשון ספק: "אם עברתי עבירה שחייבים עליה חטאת... וכהאי גוונא יאמר גם כן אחר פרשת אשם". אבל לגבי תודה אין אנו אומרים: "אם נתחייבתי תודה". מוכח שגם מי שלא נעשה לו נס ולא התחתן יכול להקריב קרבן תודה! ואכן, ברוב ימות החול אנו אומרים "מזמור לתודה" שנתקן כנגד קרבן תודה!"
כדברי המאמר ,גם אדם שחטא צריך להביא קרבן תודה על הזכות לחזור בתשובה , אנו עומדים ימים ספורים לפני כניסת שנת תשפ"ג , עלינו יחד עם החזרה לחיקו של ה" לומר פשוט מילה קצרה אך עם משמעות עמוקה מאוד " תודה " שהיא בגימטריא" וְהָיוּ עַל-לֵב אַהֲרֹן," , שהוא החושן עם שמות כל בני ישראל , אם נשים את מצות ה" על ליבנו יחד עימם את שמם של חברנו , וכך נחבר את המצווה של בין אדם למקום יחד עם בן אדם לחברו , נודה לה" על כל הטוב ויחד עם זאת לחברנו כל אחד לפי עניניו , נזכה שהדבר יעלה כריח ניחוח כקרבן התודה שהוקרב במקדש , מה שהיום הם התפילות כקרבנות שיתקבלו ברצון בברכת שנה טובה ומתוקה בברכת ה" .
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
