לא שמים אולי אל לב, אך פרשת "כי תבוא" פותחת במילה לכאורה תמוהה : 

 "והיה".

 תמוהה היא,כי הרי כל התוררה כולה בהובלת מלך העולם מוליכה את עם ישראל למחוז חזונו - ארץ ישראל .לפיכך  הביטוי "והיה כי תבוא" תמוהה משהו .

מה ,חלילה הייתה אופציה שעם ישראל לא יגיע ולא יבוא לארץ ישראל . 

אלא שמי שקרא את הרשימה הקודמת שכתבנו בדבר :  ייחודו של חומש דברים.

 כמכין מאגר של חידושים תורניים לעתיד .....

אולי יבין עתה יותר את הרעיון.

 אז מדוע משה פותח את הפרשה במילה : "היה"  ?.

 בואו ברשותכם נצא למסע לחבר גאולת מצרים עםגאולת האתחלתא שבזה.

שמו של הקב"ה אשר נמסר למשה כסימן לגאולת מצרים ולכל גאולה הינו :

 "אהיה אשר אהיה".

 שהקב"ה הווה תמיד בהוויית קיומינו בין בגלות והן בגאולה .

"אהיה" בגלות ובהתקיים "אשר" גם "אהיה" בגאולה.

 המילה "אשר" בשמו זה של הקב"ה היא מילת מפתח  :

"אשר" היא גם "שאר" וגם "ראש" .

 ועם ישראל כבר עשה שימוש שלילי במילה : "ראש" . לאמור :ניתנה ראש ונשובה מצריימה" ותיקונו של מאמר זה הוא דווקא ב"ניתנה ראש ונשובה לארץ".

 שאם כך  שאם "שאר ישוב " באומרו ניתנה ראש ונשובה לארץ [החלוצים], הולכת ונרקמת גאולה בבחינת "אשר אהיה" .

ובתנאי שארץ ישראל מוחלת על כבודה וממירה את חטא הגלות בייסורין של קנייתה מחדש.

 

זה סודה של זו ה"אתחלתא" .

שאנו שרויים בה עתה בעיצומה של ההתהוות הגאולית .

 והנה כל שאמרנו עד עתה גלומה במילה הראשונה של הפרשה "והיה".

שמשה הניח כאמור את האופציה שנחליט אנו על גאולתינו ניקח היוזמה בבחינת ניתנה ראש לשוב לארץ ואזיי הכל תלוי בארץ אם היא מקבלת אותנו להניב בידינו ביכורים.

 במילים פשוטות יותר אם ארץ ישראל נענית לפרוח ביד בניה, דעו כי גאולה היא ואפילו עלו בחומה  למות בביצותיה מיתוש המלריה.

 אז הנה, האופציה של "והיה" . של "שאר ישוב", של לבוא לארץ מכל גלות  ואם ארץ ישראל מאירה פנים בפריחתה כי אז גאולה היא השווה בכל לגאולה האחרת של "אשר אהיה" 

 שגם "שאר ישוב" לא בכדי הוא בנו של "ישעיהו" = ישועת ה']