"לֹא תַסְגִּיר עֶבֶד אֶל אֲדֹונָיו אֲשֶׁר יִנָּצֵל אֵלֶיךָ מֵעִם אֲדֹונָיו. עִימְּךָ יֵשֵׁב בְּקִרְבְּךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בַּטּוֹב לוֹ לֹא תּוֹנֶנּוּ"

(דברים כג, טז-יז)

פרשת השבוע כי תצא עוסקת במגוון רחב של מצוות הנוגעות הן לחיי היחיד והן לחיים הציבוריים של עם ישראל בארצו. אחת ההלכות בפרשה, שיש בה כדי להטעים אותנו מן המסע המוסרי, שאותו אמורים חיי התורה ללמד את עם ישראל, עוסקת בעבד שברח מאדוניו: "לֹא תַסְגִּיר עֶבֶד אֶל אֲדֹונָיו אֲשֶׁר יִנָּצֵל אֵלֶיךָ... עִימְּךָ יֵשֵׁב.. בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בַּטּוֹב לוֹ לֹא תּוֹנֶנּוּ".

בפסוקים אלו אנו נכנסים לסיטואציה מסובכת, הן באופן אישי והן מבחינה מדינית. בעולם העתיק קיבל מוסד העבדות לגיטימציה מובהקת. על פי התפיסה הרווחת, היה העבד רכושו של אדוניו, ואכן העבדים קיבלו יחס בהתאם לכך, הם שועבדו עד כלות הכוחות, הם נמכרו על ידי אדוניהם לארצות אחרות. התחשבות במצבו האישי של העבד נחשבה ליחס תמוה עד מגוחך. יתרה מכך, הסגרת עבדים שברחו מאדוניהם נחשב למעשה צודק ואף מוסרי. הרי העבד הוא רכושו של האדון.

מדינה אחת לא חשבה כך. זוהי מדינתו של העם היהודי בארץ ישראל. כל עבד במדינה שכנה ידע, כי אם יצליח לברוח לארץ ישראל, לא יוסגר לאדוניו על ידי רשויות החוק, להיפך, התורה מצווה לקבלו באהדה ולאפשר לו את החירות שאליה נמלט.

ואם היינו סבורים לרגע שפסוקים אלו עוסקים בעבד יהודי שברח מאדוניו שאינו יהודי, באה ההלכה וקבעה להיפך: פסוקים אלו עוסקים בעבד שאינו יהודי שברח מחוץ לארץ מאדוניו היהודי ונמלט לארץ ישראל!

יושם לב, שהתורה בפסוקים הנ"ל מדגישה ומבהירה "עִימְּךָ יֵשֵׁב.. בַּטּוֹב לוֹ" וכמו כן "לֹא תּוֹנֶנּוּ" - אין לצערו ולהעליבו ואין להזכיר לו את מעמדו החברתי הנמוך. עבד בורח יקבל את התנאים המשובחים ביותר.

התורה לא ביטלה את מוסד העבדות, כי בתנאים השוררים אז לא ניתן היה לבטלה באופן מוחלט, וזאת כפי שהסביר הוגה דעות יהודי מקורי - הלל צייטלין הי"ד: "האדם שנברא בצלם א-לוהים, אסור להשפילו ולהורידו למדרגת עבד. אמת, אדם חייב לשרת, אבל את שירותיו הוא חייב לתת... לא-לוהות. בני האדם, כולם כאחד חייבים... להיות 'עבדי השם', אך אסור להם להימכר איש לאחיו... האמת הא-לוהית... דורשת אפוא לבטל את העבדות מכול וכול, אולם התורה נאלצה להתחשב עם מצב העולם בעת ההיא, עם התנאים החברתיים, ועם טבעו של האדם, צרכיו וחולשותיו... ברור לי כיום שהתורה מתנגדת לעבדות בכל צורותיה והופעותיה... אני רואה זאת בצו (דברים כג, טז) 'לֹא תַסְגִּיר עֶבֶד אֶל אֲדֹונָיו אֲשֶׁר יִנָּצֵל אֵלֶיךָ מֵעִם אֲדֹונָיו'. התורה רואה בעבד שנמלט מאדוניו אדם שעשה מעשה טוב, ומן הראוי לסעדו ולהעניק לו כל סיוע אפשרי... ואולם בקחתה בחשבון את התנאים החברתיים של העולם העתיק, לא יכלה התורה לבטל את העבדות לחלוטין... על כן השאירה התורה לפי שעה את מוסד העבדות והתאמצה להכניס לתוכו יותר אמת, יותר יושר, יותר רוך וחסד, ככל הניתן רחמנות, ברמזה... שמטרתה הסופית היא: ביטול מוחלט של העבדות... ואם זוכרים עוד שאפילו אצל העמים המפותחים והתרבותיים ביותר, כמו היוונים והרומיים, היו העבדים משוללים כל זכויות אדם, שאפילו אפלטון ואריסטו התייחסו אל עבדים כאל בהמות... אם זוכרים כל זאת, אין מנוס מלראות ביחס של התורה אל העבד לא רק הומניות, כי אם רעיון נעלה שמוצאו מחכמה עליונה".

התורה אומנם לא ביטלה את מוסד העבדות, אך עשתה מהפכה במוסד העבדות ועירערה את יסודותיו לחלוטין. כל יהודי שחי בתקופה שנהגה בה עבדות, אמור היה לשאול את עצמו: אם נאסר עלי להסגיר עבד בורח והוטל עלי לאפשר לו חירות מוחלטת, כיצד אני יכול לשעבד בביתי אדם אחר?! איזו הצדקה יש להתייחס לאדם כלשהו כאל רכוש, כאשר בו בשעה יש לאפשר לכל עבד להימלט מיחס זה אל חיי חירות חופשיים?

ועוד לימדו אותנו חז"ל, כי התנאים הפיזיים של העבד, חייבים להיות לפחות כמו התנאים של האדון: גם בסוגי האוכל והשתייה, וגם בתנאי המגורים (קידושין דף כ ע"א): "כי טוב לו עמך - עמך במאכל ועמך במשתה, שלא תהא אתה אוכל פת נקיה והוא אוכל פת קיבר, אתה שותה יין ישן והוא שותה יין חדש, אתה ישן על גבי מוכים והוא ישן על גבי התבן, מכאן אמרו: כל הקונה עבד עברי, כקונה אדון לעצמו".

האנושות עברה תהליך ארוך, שבסופו הופנם המסר ובוטלה העבדות ברוב מדינות העולם. התורה לא באה רק לצוות על מעשים מסוימים, אלא באה גם לחנך את עם ישראל ואת האנושות. זהו חינוך שלעיתים עשוי לארוך זמן רב, אך לבסוף יצליח. כל צעד קטן שלנו כשאנו מקיימים את מצוות התורה, תורם למסע הארוך והחשוב, אל עבר היעד: תיקון העולם ותיקון האדם.

הרב שמואל רבינוביץ, מהספר: "אבני דרך בפרשת השבוע"

הרב אלחנן סמט, מהאתר: "תורת הר עציון" - https://www.etzion.org.il/

הרב רפי זברגר, מהאתר: "פורטל הדף היומי" - https://daf-yomi.com/