"זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים. אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע ולא ירא אלקים" וגו' (דברים כה,יז-יח). '"אשר קרך בדרך" – לשון מקרה. דבר אחר: לשון קרי וטומאה, שהיה מטמאן במשכב זכור. דבר אחר: ל' קור וחום, צננך והפשירך מרתיחתך; שהיו כל האומות יראים להלחם בכם ובא זה והתחיל והראה מקום לאחרים. משל לאמבטי רותחת שאין כל בריה יכולה לירד בתוכה, בא בן בליעל אחד קפץ וירד לתוכה, אף ע"פ שנכוה הקרה אותה בפני אחרים' (רש"י). (ראה 'בשערי הארץ' 'מחיית עמלק – "אשר קרך בדרך”', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א). מדוע ניתן משל באמבטיה רותחת, מה המיוחד דווקא במשל זה? בפשטות זהו המקרה המצוי שבו אדם מקרר דבר חם ונפגע. אולם מחז"ל (שזהו מקורו של רש"י) אולי אפשר שזה בא לרמז על עניין הקירור: 'ורבנן אמרי: "קרך”, היקרך לפני אחרים. אמר רבי חוניא: משל למה הדבר דומה? לאמבטי רותחת שלא היתה בריה יכולה לירד בתוכה, בא בן בליעל אחד וקפץ לתוכה, אף על פי שנכוה הקירה לפני אחרים. אף כאן כיון שיצאו ישראל ממצרים, הקדוש ברוך הוא קרע הים לפניהם ונשתקעו המצרים לתוכו. נפל פחדן על כל האומות, שנאמר "אז נבהלו אלופי אדום" וגו'. כיון שבא עמלק ונזדווג להם, אף על פי שנטל את שלו מתחת ידן, הקירו לפני אומות העולם' (תנחומא "כי תצא" סימן ט). מהו הדבר שממנו נפל הפחד לאומות ושאותו קירר עמלק? זהו קריעת ים סוף, שם נפל פחדנו על הגוים. לכן במשל הביאו אמבטיה רותחת, שהחום מרמז על הפחד, שאנו כאש שמכלה מי שיגע בנו, ואותו פחד היה ע"י קריעת ים סוף, לכן החום מתגלה במים, וממילא זהו אמבטיה רותחת. בנוסף, גם בקריעת ים סוף היה עניין של חום: ' … ועמוד האש מרתיחן וטלפות סוסיהן משתבשות … "ויסר את אופן מרכבותיו”, רבי יהודה אומר: מחמת אש שלמעלה נשרפו גלגליו של מטה' וכו' (תנחומא "בשלח" סימן כג). לכן אמבטיה רותחת מרמזת על קריעת ים סוף, שאת אותה השפעה של קריעת ים סוף – הפחד שנפל על האומות בא עמלק וצינן. אולי גם יש בזה משום רמז לדעה שקודם, שעמלק טימאו את ישראל; שזה לא רק עצם זה שטימאו, אלא בזה הכניסו בבנ"י קשר לטומאה (וממילא גם לכל שאר העולם), לכן המשל הוא שפגם באמבטיה כעין רמז למקוה המטהר, שמקוה מטהר מטומאת קרי (אמנם אמבטיה אינה מקוה אלא מים שאובים, אולם אפשר להופכה למקוה טהרה ע"י חיבור למקוה בשפופרת הנוד). שהחום מרמז על אש של קדושה, כעין שהמים מטהרים ע"י חיבור לקדושה, שמטהר את האדם שיהיה ראוי לקודש. זהו גם ההסבר הראשון, של מקרה, שעמלק טענו שהכל זה מקרה, ממילא גם מה שנעשה בקריעת ים סוף זה מקרה ולא השגחת ה', שכך באו לילחם כדי להראות זאת (שכביכול אין ה' שמגן עלינו), ובכך קיררו את גילוי ה' שנעשה לנו בקריעת ים סוף שלכן פחדו מאתנו, ועמלק קירר בהשפעה כאילו הכל מקריות ואין גילוי של קודש, אין אש של קדושה – של קשר לה', אלא הכל קר, מקרי, ובכך השפיע עלינו ועל העולם כולו טומאה (ולכן גם טמאם במשכב זכור, להראות גילוי של טומאה, וכן שאין כלל השגחה אלא הכל מקרי, ולכן גם אדם יהיה שטוף תאוות עד שתאוותיו יתפרסו לדברים אחרים, מעוותים, ע"פ מה שבמקרה מרגיש, שכך יהיה משובש לגמרי בתאוותיו, שיתפרצו במקריות לכל דבר). גם בעניין משכב זכור יש בו משום טענה נגד הגילוי של בנ"י, שעמלק גם עשה: '"ויזנב בך" – מכת זנב, חותך מילות וזורק כלפי מעלה' (רש"י), כאומר שאין אמת במילה, שהמילה מסמנת את בנ"י כמיוחדים משאר האומות: '"קונם שאיני נהנה לערלים", מותר בערלי ישראל ואסור במולי אומות. "קונם שאיני נהנה למולים", אסור בערלי ישראל ומותר במולי עכו"ם, שאין הערלה קרויה אלא לשם עכו"ם' וכו' (משנה נדרים ג,יא), ואף הערלה מסמלת רשעות, והמילה מסמנת את השלמות בקדושה וכן את בריאת העולם: 'רבי אליעזר בן עזריה אומר: מאוסה ערלה, שנתגנו בה הרשעים, שנאמר: "כי כל הגוים ערלים" ... רבי אומר: גדולה מילה, שכל המצוות שעשה אברהם אבינו, לא נקרא שלם עד שמל, שנאמר: "התהלך לפני והיה תמים" (בראשית יז). דבר אחר: גדולה מילה, שאלמלא היא – לא ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, שנאמר: "כה אמר ה': אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמים וארץ לא שמתי"' (שם). כך שעמלק באו לטעון שאין ה' שברא את העולם, ואין עניין של קדושה בעולם, לכן גם פעלו בעניין של האיבר בפריצות יתרה של תאוות כהיפך מהמילה (שמפחיתה מתאוות המין כמו שמסביר הרמב”ם במורה נבוכים ג,מט), שזהו שטימאו במשכב זכור. נראה שעמלק בא לפגום בכל מעלת גילוי בנ"י, שזהו מהגילוי שמהאבות הקדושים. לכן זהו לשון מקריות, להיפך מאברהם שגילה את ה' בעולם: "ויקרא שם בשם ה' א'ל עולם" (בראשית כא,לג). קרי וטומאת משכב זכר, כנגד יצחק, שישמעאל ניסה לפגמו: '"מצחק" – … ד"א: לשון גילוי עריות, כמה דתימא "לצחק בי"' (רש"י בראשית כא,ט). קור וחום המרמז על מלחמה, כנגד יעקב, שלבן ועשו הלכו לילחם בו ולהזיקו (בדרך כשחזר לארץ) אולם נמנעו לא העיזו. כך שעמלק הוא ההיפך הגמור מישראל, הוא שיא הרוע והטומאה, לעומתנו שאנו מקור הטוב והקדושה. יהי רצון שימחה זכר עמלק ותושלם גאולתנו בקרוב ממש, אמן.