לקט מביאור אברבנאל לתורה – פרשת דברים
לקט מביאור אברבנאל לתורה – פרשת דברים
הקדמה לביאור אברבנאל לספר דברים:
אברבנאל החל את כתיבת פירושו לתורה, בביאור ספר דברים, וזאת כי התאכזב מתשובת חכמי דורו לשאלתו: האם ספר "דברים" ניתן למשה מילה במילה מפי ה' כשאר ספרי התורה, או שמשה אמרו מעצמו "כמבאר מה שהבין מהכוונה האלוהית בביאור המצוות". כך כותב הוא בהקדמתו: "לא מתקו לי רגבי נהרי דרכיהם", ולכן "חם לבי בקרבי, דברתי אל לבי, שא נא כליך חותמך ופתילך וצודה לי ציד בהיתר השאלה הזאת ... בפירוש הספר הזה, כי עת לעשות לה', ותשורה להביא לאיש האלוהים, רבן של נביאים (= משה), בהרחבת ביאור משנה תורתו, ולגלות לכל עדתו עמיקתו ומסתרתו ואת יקר תפארת גדולתו". מכאן למעשה החל פירוש אברבנאל לספר דברים, ונמשך לבאר את התורה כולה. כך נכון ללמוד תורה, לשאול שאלות ולנסות בעצמך לענות עליהן.
דברים א,א: אֵלֶּה הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, בְּעֵבֶר, הַיַּרְדֵּן: האם משה כתב את הדברים מעצמו או מפי ה'? אברבנאל: "אמירת הדברים האלה לישראל היו ממשה, לא הייתה כתיבתם בספר התורה ממנו ... אבל כתיבת זה כולו היה מפי הגבורה, ככל דברי התורה, כי הסכים הקב"ה על ידו ... לכן אמרם למשה וסידר כתיבתם על ידו, והוא מפי הגבורה כתבם, לא מפי עצמו". בכך אברבנאל פתר את הספק הגדול שעליו לא קבל תשובה מספיקה מחכמי דורו בליסבון שבפורטוגל.
א,א-ב: דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, בְּעֵבֶר, הַיַּרְדֵּן: בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין-פָּארָן וּבֵין-תֹּפֶל, וְלָבָן וַחֲצֵרֹת--וְדִי זָהָב. אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב, דֶּרֶךְ הַר-שֵׂעִיר, עַד, קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ: אברבנאל: דבורו היה בשנת הארבעים בהיותם בערבות מואב ... ואיך אמר אם כן שדיבר אותם במקומות ההם? ... נאמרו כאן כמו שנאמרו אז בימים ההם, עם היות שהתורה לא כתבתם שמה, כי תקצר כאן מה שהרחיבה במקום אחר, ולא נכתבו הדברים כולם יחד". יש כאן ריכוז הדברים שנאמרו במהלך 40 השנים.
א,טו: וָאֶקַּח אֶת-רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם, אֲנָשִׁים חֲכָמִים וִידֻעִים, וָאֶתֵּן אוֹתָם רָאשִׁים, עֲלֵיכֶם: שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת, וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת, וְשֹׁטְרִים, לְשִׁבְטֵיכֶם: אברבנאל: "לעניין המשפט היה די בשרי אלפים, ומה לו לירד לשרי מאות, כל שכן לשרי עשרות, שהיה דבר בטל? ... שרי המאות ושרי החמישים ושרי העשרות הנה יצטרכו בעניין המשפט עם שרי האלפים ויתחלפו הנהגותיהם בארבעה אופנים: ראשון אם היה עובר הסכום סכום האלף היה נופל בגבול "הדבר הקשה יביאון אל משה" (שמות יח,כו) ... השני באיכות ההנהגה, כי מהם ישפטו בדיני נפשות, ומהם בדיני ממונות ... השלישי כפי איכות וכמות הדבר הנשפט ... הרביעי ההנהגה הכוללת ועניינו שיש דברים במדינה או בעיר ... שיעשו בעצת והסכמת מאה יועצים ממונים לעשותם ... תדע שכל ארבעת מיני אופני ההנהגה האלה הנה הם בויניציה היום הזה". אברבנאל לומד מהמציאות במקומו ובזמנו שיש צורך במינוי שרי חמישים ושרי עשרות בעניינים שונים.
א,לז: גַּם-בִּי הִתְאַנַּף יְהוָה, בִּגְלַלְכֶם לֵאמֹר: גַּם-אַתָּה, לֹא-תָבֹא שָׁם: אברבנאל: "והנה לא נענש בגללם כי אם בעבור שלא התקדשו במים? ... מפני כבודו של משה אמר כן, כדי להעלים הדבר ולא ירגישו באמיתת העניין ... לפי שאהרן פשע בקדושת ה' שביב ראוי שימות על קדושת שמו ולא יעשה העגל ... אם כן 'לא קדשתם' ו'מעלתם'. עם היות שנאמרו בלשון רבים, על אהרן לבד כיוון בהם. ואמנם 'מריתם פי', ו'לא האמנתם' נאמר על משה, שמרה פי ה' כביכול, בהוסיפו על שאלות המרגלים מה שלא ציווהו ה', וגם סבב זה בישראל מיעוט אמנה, ועליו אמר 'לא האמנתם', וכדי להעלים העניין באו הלשונות האלה פעם במשה פעם באהרן, וכולם בלשון רבים". גם כבודו של משה וגם כבודו של אהרן מסתתרים מאחורי אמירת "בגללכם". עדיין נותרה שאלת מה אשמת העם בחטא משה, שנאמר 'בגללכם'.
ב,כו: וָאֶשְׁלַח מַלְאָכִים מִמִּדְבַּר קְדֵמוֹת, אֶל-סִיחוֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן, דִּבְרֵי שָׁלוֹם, לֵאמֹר: אברבנאל: "האם יחדל להילחם בו, הנה יהיה זה לו עוון פלילי במרותו את פי ה' שאמר אליו 'החל רש והתגר בו מלחמה', ואם ילחם בו אחרי הודאת השלום, הנה בלי ספק דבר בלתי ראוי לאיש משה ענו מאד שיחל דברו ומוצא שפתיו? ... משה נהג בזה כמנהגו עם פרעה, שקודם המכה היה מתרה בו. עם היות שידע שה' הודיעו שייתן סיחון בידו, ראוי משה לשאול לו לשלום, וזה ל(שלוש) סיבות: ראשונה, כדי להראות לישראל שלא יכבשו סיחון ועוג לחולשת לבבם, כי הם חזקים מאד, עד שלא שמעו לדברי שלום ... השנייה כדי לתת לימוד לשאר יושבי הארץ כי אם יקראו אליהם לשלום – (כדאי להם ש) יענו אותו ויהיו למס ... השלישית, לעשות ניסיון בו ייוודע לישראל שמחשבות ה' לעולם יעמדו, ולכן שלח 'דברי שלום' ... ויידעו (ישראל) שה' הקשה את רוחו לתתם בידו. ... אם כן, לא נשלחו המלאכים לכוונת שלום". אברבנאל מזהה את כוונת משה למלא את דבר ה' להתגרות בו מלחמה, על ידי תחבולות שלום.
שבת שלום, שבת של הבנה עמוקה בתורה, נאמנות לדבר ה', הנהגה פרטית לפרטי פרטים, כבוד לחכמים ולמנהיגים, חישוב סיכונים מול תועלת, וצום מועיל וננוחם בבניין בית מקדשנו, אורן.
