ט"ז תמוז תשפ"ב

להבות אש קודש

לקט פנינים מקדושי ושרידי השואה

פרשת פינחס

טהרת הלב הנדרש לקנאות[1]

פִּֽינְחָ֨ס בֶּן־אֶלְעָזָ֜ר בֶּן־אַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֗ן הֵשִׁ֤יב אֶת־חֲמָתִי֙ מֵעַ֣ל בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֔ל בְּקַנְא֥וֹ אֶת־קִנְאָתִ֖י בְּתוֹכָ֑ם וְלֹא־כִלִּ֥יתִי אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּקִנְאָתִֽי. לָכֵ֖ן אֱמֹ֑ר הִנְנִ֨י נֹתֵ֥ן ל֛וֹ אֶת־בְּרִיתִ֖י שָׁלֽוֹם. וְהָ֤יְתָה לּוֹ֙ וּלְזַרְע֣וֹ אַחֲרָ֔יו בְּרִ֖ית כְּהֻנַּ֣ת עוֹלָ֑ם תַּ֗חַת אֲשֶׁ֤ר קִנֵּא֙ לֵֽאלֹהָ֔יו וַיְכַפֵּ֖ר עַל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל (במדבר כ"ה י"א-י"ג)

טרם אביא דברים נשגבים מתורת אברהם לרב אברהם גרודיזנסקי[2] זצ"ל הי"ד במאמר 'תורת האמת' (פרק ה') אקדים ואומר שראוי ונכון לעיין בשלימות המאמר והמערכה כולה הנמצאת בספרו הקדוש. וכך כתב זלה"ק:

...טהרת הלב זוהי שלימות האדם, זהו כל האדם. בלי טהרת הלב ישנן מצוות שאינו מצווה עליהן. ועוד אם עושה אותן, עבירות הן בידו, ונענש עליהן בכל חומר דיניהן. זהו חידוש גדול שישנן מצוות שרק טהורי הלב מחוייבים בהן, דבר שלא נמצא בשום מקום, אבל הא לא במצוות עסקינן, אלא במצוות שבעיקרן הן עבירות וכל ההיתר שלהן הוא ה'לשמה' וטהרת הלב, ואם אינה - אין כל היתר והעבירה במקומה עומדת, זהו הדין בכל המצוות שבעיקרן הן עבירות, כגון: פרסום החנפים שיש בו צד עבירה, אונאת דברים, הלבנת פנים וכו'...וכן לשון הרע באופן המותר כדי להציל עשוק מיד עושקו (כמבואר בשערי תשובה שער שלישי אות רכ"א) ...

מה רבה היא העבודה בהשגת הטהרה! בחינה אחר בחינה, בדיקה אחר בדיקה בו בלבו, נשמתו וכל עשתנותיו, דרכיו מעשיו וכל מעלליו, בעבר בהווה ובעתיד, ועדיין אינו בטוח בה. לפעמים אינה תלויה כלל במאמצי לב האדם. למרות כל ההשתדלות, למרות כל הביקוש והחיפוש והעבודה בהשגתה, עדיין לא הגיע לקצה קצתה. לפעמים היא תלויה בטבעי לב האדם ובתכונה נפשית שבאת לו בירושה מדורי דורות, לפעמים זכות אחת של אבי אבות אבותיו מזכהו באושר הנצחי הזה, וחובה אחת שאינה תלויה בצוארו כלל מפסידהו את הנצח ומונעה אותו מלהגיע לטהרה הראויה.

[כאן עובר הרב לדבר בענין בלק שהקריב קרבנות ודאי לא 'לשם שמים' אלא ההיפך הגמור כדי לפגוע חלילה בעם ה', אך חז"ל למדו מכך לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות ואעפ"י שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה. שבשכר ארבעים ושנים קרבנות שהקריב בלק זכה ויצתה ממנו רות, שיצא ממנה שלמה שכתוב בו אלף עולות יעלה שלמה. זכותו של בלק עמדה לו לשלמה שיקריב קרבנותיו בקדושה ובטהרה בכל טהרת דיני ה'לשמה'. אנו אין לנו אלא דברי חז"ל הקדושים דברים ככתבם...]

פִּֽינְחָ֨ס בֶּן־אֶלְעָזָ֜ר בֶּן־אַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֗ן הֵשִׁ֤יב אֶת־חֲמָתִי֙ מֵעַ֣ל בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֔ל בְּקַנְא֥וֹ אֶת־קִנְאָתִ֖י...איתא בסנהדרין פ"ב זלה"ק: בקשו מלאכים לדחפו, אמר להם הקב"ה, הניחו לו קנאי בן קנאי הוא, משיב חימה בן משיב חימה הוא. התחילו השבטים מבזין אותו...בא הכתוב ויחסו פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, עכ"ל [הגמרא] פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן עשה את מעשהו בכל טהרת הלב! קנא את  קנאת ה' צבאות. בזכות זו ניתנת לו ברית כהונת עולם לו ולזרעו אחריו...

הכל ידעו שזמרי בעל ארמית, והלכה למשה מסיני ש'קנאים פוגעים בו' זמרי אמנם דינו להריגה, אבל אם איזה צד של חובה ביחוס משפחת הקנאי מעכבת אותו מלהגיע לרום מעלת מדרגת טהרת הלב, בלי טהרת הלב גמורה אפשר ואפשר שדינו כרוצח! אפשר ואפשר שאין חלקו בין הקנאים, ולא בשבילו נאמרה ההלכה למשה מסיני שמצוה עליו להיות רוצח, ובלי המצוה, הרי הוא רוצח! לכן בא הכתוב ויחסו לבן בנו של אהרן הכהן, אוהב שלום ורודף שלום, הריגתו ממקור הטהרה היא, קנאתו משבט לוי נובעת, זה המקודש ביותר לשרת בבית הבחירה. לב טהור יש לו בתכלית הטהרה, הוא השיב את חמתי בכל מלא עומק טהרת הלב, ואני מחזיק לו טובה(רש"י)...

קנאות תואר השלימות היא, כמו צדיק, חסיד וענו. על האדם להיות שלם בתכלית השלימות שיהא מותר לו להיות קנאי, והי התואר הזה הולמו...לא כל הרוצה לדגול בשם האמת, הוא דוגל, לא כל הרוצה לקנא בשם השם, הוא מקנא, לא כל הרוצה לשנוא את חברו בשביל עבירה שעבר, רשאי לשנאותו. לא כל הרוצה לפרסם את הרשעים, הוא מפרסם. לא כל הרוצה לשמח על מפלתם של רשעים, ראוי ומוכשר לזה. טהרה אחר טהרה, בדיקה אחר בדיקה, זיכוך אחר זיכוך, וגם אז, יהא לבו נוקפו, ויבקש רחמים ממרומים – לב טהור ברא לי אלקים ורוח נכון חדש בקרבי.

מה שאפשר לאדם לעשות בלי כל בדיקה יתרה הוא, מצוה דבר שבעיקרו מצוה, שאין בו כל צד עבירה, לו אפילו שלא לשמה, לו אפילו בכונה הכי רעה, מי יכול לשער גודל הזכות ועד היכן כוחה של מצוה מגיע. בזכות מ"ב קרבנות שהקריב בלק מלך מואב זכה ויצאה ממנו רות שיצא ממנה שלמה. דבר הכי קטן מעלה הכי קטנה, מצוה הכי קלה, מעלה אותו למרומים ומזכהו את הנצח. נוחל עולמות עד לו ולזרעו אחריו, כן יזכהו ה'.  עכ"ל הרב אברהם גרודזינסקי זצ"ל הי"ד.

חיבת הארץ של בנות צלפחד

וַתִּקְרַ֜בְנָה בְּנ֣וֹת צְלָפְחָ֗ד בֶּן־חֵ֤פֶר בֶּן־גִּלְעָד֙ בֶּן־מָכִ֣יר בֶּן־מְנַשֶּׁ֔ה לְמִשְׁפְּחֹ֖ת מְנַשֶּׁ֣ה בֶן־יוֹסֵ֑ף (במדבר כ"ז א')

הרב סיני אדלר זצ"ל בספרו דבר סיני (רעיונות בפרשת השבוע[3]) כותב וזלה"ק: כתוב בספרי ורש"י מביאו 'למשפחות מנשה בן יוסף' למה נאמר והלא כבר נאמר 'בן מנשה', אלא לומר לך יוסף חיבב את הארץ שנאמר [שמות י"ג י"ט] והעליתם את עצמותי וגו' ובנותיו חבבו את הארץ שנאמר [במדבר כ"ז ד'] תְּנָה־לָּ֣נוּ אֲחֻזָּ֔ה.

חכמינו לימדונו במאמר זה שדרישתן של בנות צלפחד לקבל אחוזה בארץ ישראל לא נבעה מתוך שאיפה לקבלת רכוש, אלא מתוך חיבת הארץ, חיבה זו ירשו בנות צלפחד מאביהן יוסף, כך גם מובא בתנחומא ובמדרש רבה. שם מציגים את בנות צלפחד שאמרו תְּנָה־לָּ֣נוּ אֲחֻזָּ֔ה מול המרגלים שאמרו 'נתנה ראש ונשובה מצרימה' [ראה במדבר י"ד ד'].

ויש לדייק שכתוב שבנות צלפחד בקשו אחוזה ולא נחלה, ללמדנו שכל כוונתם היתה להאחז בארץ ולא לקבל רכוש[4]. את השרש של חיבה זאת אנו מוצאים במדרש תנחומא על הפסוק בפרשת מסעי (ל"ד ב') צַ֞ו אֶת־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם כִּֽי־אַתֶּ֥ם בָּאִ֖ים אֶל־הָאָ֣רֶץ כְּנָ֑עַן זֹ֣את הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר תִּפֹּ֤ל לָכֶם֙ בְּֽנַחֲלָ֔ה. משל למלך שהיו לו עבדים ושפחות והיה משיא לעבדיו  שפחות מן אוסיא אחרת ולשפחותיו מן אוסיא אחרת. עמד המלך וחישב בדעתו אמר, העבדים שלי והשפחות שלי, מוטב שאשיא עבדי לשפחותי, שלי לשלי. כך כביכול הקב"ה אמר הארץ שלי היא, שנאמר לה' הארץ ומלואה, וישראל שלי הן, 'כי לי בני ישראל עבדים' מוטב שאנחיל ארצי לעבדי, שלי לשלי. לכך נאמר זאת הארץ אשר תפל לכם.

במדרש הזה למדנו את טיב הקשר שבין עם ישראל לארץ ישראל. אין זה קשר מקרי בין קבוצת אנשים שבחרו לעצמם חבל ארץ מסוים כדי לחיות בו, אלא זהו קשר הדומה לקשר הקיים בין איש לאשתו, אשר הקב"ה זיווג אותם. ומכאן, כשם שהצלחת הקשר בין בני זוג תלויח באהבה ובאחוה שביניהם, כך גם חייב להיות הקשר בין ישראל לארצו. רק האמונה שה' אשר בחר בנו מכל העמים והאמונה  שהארץ הזאת היא הארץ אשר ה' בחר בה מכל הארצות, הן המהוות את השרש של אותה אהבה שהצטיין בה יוסף בבקשו להקבר בארץ הזאת, וכן את דרישת נכדותיו – תְּנָה־לָּ֣נוּ אֲחֻזָּ֔ה. עכ"ל הרב סיני אדלר[5] זצ"ל.

קדושת האזנים הנלמדת משבט גד

בְּנֵ֣י גָד֘ לְמִשְׁפְּחֹתָם... לְאָזְנִ֕י מִשְׁפַּ֖חַת הָאָזְנִ֑י. (במדבר כ"ו  ט"ו-ט"ז)

בספר מאיר עיני חכמים החדש בחלק קדשי יחזקאל בפרשתנו כותב הרב יחזקאל האלשטוק[6] זצ"ל הי"ד וזלה"ק:

אומר אני שזו משפחת אצבון ואיני יודע למה נקראת משפחתו על שמו, עכ"ל והשל"ה [חלק תושב"כ פרשת פינחס דרך חיים תוכחות מוסר ד"ה לאזני] כתב טעם[7] למה משפחת אצבון נקראת 'אזני' עפ"י מה דאיתא במסכת כתובות (ה' ע"א) על הפסוק (דברים כ"ג י"ד) ויתד תהיה לך על אזנך, אל תקרי אזנך אלא אוזנך, שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון יניח אצבעו באזניו, דאצבעותיו של אדם דומות ליתדות, ולכך נקראת אצבון אזני, שע"י האצבע באה קדושת האזנים, עיי"ש [ע"כ עפ"י השל"ה הקדוש].

וצריך ביאור למה דוקא אצל בני גד מרומז קדושת האזנים ע"י היתדות, ונראה דהנה אצל ברכת משה לבני גד כתיב (שם ל"ג כ'-כ"א) [וּלְגָ֣ד אָמַ֔ר בָּר֖וּךְ מַרְחִ֣יב גָּ֑ד כְּלָבִ֣יא שָׁכֵ֔ן וְטָרַ֥ף זְר֖וֹעַ אַף־קָדְקֹֽד.] וַיַּ֤רְא רֵאשִׁית֙ ל֔וֹ כִּי־שָׁ֛ם חֶלְקַ֥ת מְחֹקֵ֖ק סָפ֑וּן... וראשית הקדושה הוא השמיעה כדאיתא במדרש (דברים רבה י' א') על הפסוק (ישעיהו נ"ה ג') הַטּ֤וּ אָזְנְכֶם֙ וכו' שִׁמְע֖וּ וּתְחִ֣י נַפְשְׁכֶ֑ם, וקדושת האוזן הוא ע"י האצבעות כדאיתא בגמרא הנ"ל. ולכך גד שהראשית הוא לחלקו, כמש"כ וירא ראשית לו, וזאת אי אפשר רק ע"י האצבעות שהם מקדשים את האזנים שלא יכנס בהם דבר שאינו הגון ואז הם נשמעות  רק לדברי תורה.

וזהו מה דאיתא בכתובות (ק"ד ע"א) שאמר רבינו הקדוש ולא נהניתי אפילו באצבע קטנה, שמי שיזכה לקדש את האזנים ע"י האצבעות שהם כיתדות אז ממילא בא לזה שלא נהנה ממעשי אצבעותיו, ובזה זוכה לחלקת מחוקק ספון, כמו שאיתא במדרש שם (דברים רבה י' א') אם הטית אזנך לתורה, כשתבוא לפתוח בדברי תורה הכל משתתקים לפניך ושומעים דבריך וכו', ומהיכן את למד ממשה רבינו, שע"י שהטה אזנו לתורה בשעה שבא לפתוח בדברי תורה נשתתקו העליונים והתחתונים והאזינו דבריו, מנין ממה שקרינו בענין האזינו השמים ודברה (דברים ל"ב א') וזה בא רק ע"י  האצבעות שמונעים מהם דברים שאינם הגונים ונתקדש הראשית וזוכה לחלקת מחוקק ספון, ולכך דוקא אצל גד מרומז קדושת האזנים. והיינו דכתיב גבי גד (בראשית מ"ט י"ט) גָּ֖ד גְּד֣וּד יְגוּדֶ֑נּוּ, שהיו גבורים ויוצאים למלחמה ונוצחים, דביוצאים למלחמה כתיב (דברים כ"ג י') כִּֽי־תֵצֵ֥א מַחֲנֶ֖ה עַל־אֹיְבֶ֑יךָ וְנִ֨שְׁמַרְתָּ֔ מִכֹּ֖ל דָּבָ֥ר רָֽע, ודרשו חז"ל בספרי (כי תצא רנ"ד) על לשון הרע, וכתיב אח"כ ויתד תהיה לך על אזנך, היינו שע"י קדושת השמיעה יוצאים למלחמה ונוצחים כדאיתא במדרש (ויקרא רבה כ"ו ב') דור של דוד כולם צדיקים וע"י שהיו בהם דלטורין בעלי לשון הרע יוצאין למלחמה ונופלין, אבל דורו של אחאב עובדי ע"ז היו, וע"י שלא היו בהן דלטורין היו יוצאין למלחמה ונוצחין...עכ"ל הרב יחזקאל הלאשטוק הי"ד.

ענין המועדות – אחדות ישראל

בַּיּוֹם֙ הַשְּׁמִינִ֔י עֲצֶ֖רֶת תִּהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם (במדבר כ"ט ל"ה)

הרב שלמה טייכטאל זצ"ל הי"ד (בעהמ"ח 'אם הבנים שמחה') בספרו משנה שכיר עה"ת (יצא לראשונה מכתי"ק ירושלים תשע"ה) כותב בענין שמיני עצרת עפ"י מה ששמע מהרב יחיאל נכדו של ה'יטב לב': בַּיּוֹם֙ הַשְּׁמִינִ֔י עֲצֶ֖רֶת תִּהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם (במדבר כ"ט ל"ה) ובתרגום 'כנישין תהי לכון' וברש"י 'כבנים הנפטרים מאביהם'. לכאורה קשה על התרגום למה פירש לשון 'אסיפה'...ועל רש"י מדוע פירש ענין בנים הנפטרים מאביהם? וביאר, כל ענין המועדות לקבץ כללות ישראל לעם אחד...ושגם יבינו שהם עומדים תחת השגחת הבורא בלי שום ממוצע כלל...על כן התפילות בלשון רבים שכל אחד מבקש לא רק על עצמו רק בעד כללות ישראל, ויעקרו כל שנאה וקנאה מליבם...וע"י זה יזכו להשגחת ה' בעצמו וישרה שכינתו בתוכם...וזהו הטעם של שופר שתמליכוני עליכם [ויהי בישורון מלך בהתאסף עם יחד שבטי ישראל]...וגם מגילה מורה על זה וגם לולב (ראה בבני יששכר תשרי מאמר י"א מקורו 'סדר היום') דאלו ד' מינים אינם עומדים תחת השגחת המלאך רק תחת הקב"ה בעצמו. גם מורה סוכות תחסה סתר כנפיו ר"ת סכת. א"כ המועדים רומזים על שני דברים הנ"ל, על שלום בין כללות ישראל והשגחת ה' יתברך [וזאת בלי 'ממוצעים' אלא השגחה ישירה] בחינה של בנים ולא של עבדים שהרבה 'ממוצעים' ביניהם עד המלכות עצמה. וזו הכוונה בתרגום – עצרת, כנישין תהיו דהיינו באחדות, וא"כ 'מלאכת עבודה לא  תעשו' לא תצטרכו להיות בחינה של 'עבודה' היינו עבדים, וז"ש רש"י כבנים הנפטרים, בחינה של בנים וקשה עלי פרידתכם – שלא יהיה פירוד ביניכם ואז תשארו בחינת 'בנים'. עכ"ל הרב יששכר טייטכטאל זצ"ל הי"ד.   

הגליון נלקט ונערך בחסד ממרומים ע"י יהודה יעקב ברקאי  תל ציון כוכב יעקב יע"א 0526514000