ביאור "כבוד הלשון" לפרשת דברים

דברים ב,כד: קוּמוּ סְּעוּ, וְעִבְרוּ אֶת-נַחַל אַרְנֹן--רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת-סִיחֹן מֶלֶךְ-חֶשְׁבּוֹן הָאֱמֹרִי וְאֶת-אַרְצוֹ: הדגש בסמ"ך בצירוף 'קומו סעו' מורה על חששם של ישראל לעבור אל תוך ארצו של סיחון, והוצרכו לפקודה ולזירוז מיוחד 'קומו סעו', שהרי סיחון כבש את חשבון מיד מואב (במדבר כא,כו) והרי משה הוזהר שלא להתגרות מלחמה במואב (ט). הדגש בסמ"ך מבהיר שחשבון נכבשה והיא כבר אינה עיר של מואב, ולכן אפשר להילחם בסיחון.

ג,ב: אַל-תִּירָא אֹתוֹ--כִּי בְיָדְךָ נָתַתִּי אֹתוֹ וְאֶת-כָּל-עַמּוֹ, וְאֶת-אַרְצוֹ; וְעָשִׂיתָ לּוֹ--כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ לְסִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי: הדגש בלמ"ד בצירוף 'ועשית לו' מורה על חששו של משה לפני המלחמה עם עוג מלך הבשן. ה' הבטיחו בנחרצות שינצח גם אותו, כפי שניצח את סיחון.