בס'ד
ליל הסדר
שמחה שאינה שלמה
נוהגים להטיף מן הכוס כשמציינים את המכות, לרמז כי שמחתנו על שבגללנו נענש עם שלם אינה שמחה שלמה. אמנם המצרים היו ראויים לאותן מכות, אך הדבר אינו גורם לנו שמחה אמיתית; בכל מכה ומכה נגרע משהו מכוס השמחה שלנו.
(אברבנאל)
הארת הלילה
"והיו מספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה" (מן ההגדה). בעבודתם ובסיפורם האירו החכמים את חשכת הלילה ('מספרים' מלשון אבן ספיר), אך מבחינתם עדיין לא היה די אור, והם עדיין עמדו "ביציאת מצרים", ביציאה מן המְצָרים והמִגבלות.
(לקוטי שיחות)
חישב וניכה
"שהקדוש-ברוך-הוא חישב את הקץ" (מן ההגדה). הקב"ה חישב וניכה את מספר השנים שבגימטרייה 'קץ'. במקום ארבע-מאות שנה נמשכה גלות מצרים מאתיים ועשר שנים בלבד, פחות 'קץ' מן הגזֵרה שנגזרה.
(חזון למועד)
רק אחרי היציאה
"ואחרי כן יֵצאו ברכוש גדול". רק אחרי שבני-ישראל יצאו ממצרים נתנו להם את הרכוש הגדול, שכן אילו נתנו להם אותו מוקדם יותר, לא היה להם עוד חשק לצאת ממצרים...
(אמרי חן)
מתי שואלים
ההבדל בין שאלת החכם לשאלת הרשע הוא, שאצל החכם נאמר "והיה כי ישאלך בנך מחר" – קודם הוא עושה מה שנצטווה, ורק אחר-כך ("מחר") הוא שואל. לעומתו, הרשע שואל: "מה העבודה הזאת לכם" – הוא מסרב לקיים את המצווה ומתחיל מיד לשאול שאלות.
(אמרי יעקב)
לשאול ולחקור
"אחד שאינו יודע לשאול". בן זה יכול להיות נבון ופיקח, אך בכל הקשור לתורה ולעבודת ה' הוא בבחינת 'אינו יודע לשאול'. חסר לו רגש וקשר עמוק שמריץ אותו לשאול לחקור ולהתעמק בדברים. הוא מקבל כל מה שאומרים לו בקבלת עול, כך ציווה ה', ומה יש כאן לשאול.
(הרבי מליובאוויטש)
לא עוצרים
הרבי הריי"צ מליובאוויטש לא היה מפסיק באמצע אמירת 'דיינו'. אם רצה להסביר משהו בפסקה זו, היה מסביר או קודם הקטע או אחריו. כי כל 'דיינו' רומז לשלב מסויים בדרך מיציאת מצרים ועד בניין בית הבחירה. אין אדם רשאי לעצור בנקודה מסויימת ולומר 'דיינו', אלא עליו לזכור שהוא עדיין באמצע הפרק.
טעימה בסוף הגלות
מזיגת כוסו של אליהו היא אחרי ברכת המזון, קודם אמירת "שפוך חמתך". רמז יש כאן שהתחלת גילוי הגאולה, באופן של טעימה, זמנה ומקומה כבר בסיום זמן הגלות, כשעדיין יש צורך ב"שפוך חמתך", לפני שלמות הבירור.
(ספר השיחות תשמ"ט)
ליל הסדר
שמחה שאינה שלמה
נוהגים להטיף מן הכוס כשמציינים את המכות, לרמז כי שמחתנו על שבגללנו נענש עם שלם אינה שמחה שלמה. אמנם המצרים היו ראויים לאותן מכות, אך הדבר אינו גורם לנו שמחה אמיתית; בכל מכה ומכה נגרע משהו מכוס השמחה שלנו.
(אברבנאל)
הארת הלילה
"והיו מספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה" (מן ההגדה). בעבודתם ובסיפורם האירו החכמים את חשכת הלילה ('מספרים' מלשון אבן ספיר), אך מבחינתם עדיין לא היה די אור, והם עדיין עמדו "ביציאת מצרים", ביציאה מן המְצָרים והמִגבלות.
(לקוטי שיחות)
חישב וניכה
"שהקדוש-ברוך-הוא חישב את הקץ" (מן ההגדה). הקב"ה חישב וניכה את מספר השנים שבגימטרייה 'קץ'. במקום ארבע-מאות שנה נמשכה גלות מצרים מאתיים ועשר שנים בלבד, פחות 'קץ' מן הגזֵרה שנגזרה.
(חזון למועד)
רק אחרי היציאה
"ואחרי כן יֵצאו ברכוש גדול". רק אחרי שבני-ישראל יצאו ממצרים נתנו להם את הרכוש הגדול, שכן אילו נתנו להם אותו מוקדם יותר, לא היה להם עוד חשק לצאת ממצרים...
(אמרי חן)
מתי שואלים
ההבדל בין שאלת החכם לשאלת הרשע הוא, שאצל החכם נאמר "והיה כי ישאלך בנך מחר" – קודם הוא עושה מה שנצטווה, ורק אחר-כך ("מחר") הוא שואל. לעומתו, הרשע שואל: "מה העבודה הזאת לכם" – הוא מסרב לקיים את המצווה ומתחיל מיד לשאול שאלות.
(אמרי יעקב)
לשאול ולחקור
"אחד שאינו יודע לשאול". בן זה יכול להיות נבון ופיקח, אך בכל הקשור לתורה ולעבודת ה' הוא בבחינת 'אינו יודע לשאול'. חסר לו רגש וקשר עמוק שמריץ אותו לשאול לחקור ולהתעמק בדברים. הוא מקבל כל מה שאומרים לו בקבלת עול, כך ציווה ה', ומה יש כאן לשאול.
(הרבי מליובאוויטש)
לא עוצרים
הרבי הריי"צ מליובאוויטש לא היה מפסיק באמצע אמירת 'דיינו'. אם רצה להסביר משהו בפסקה זו, היה מסביר או קודם הקטע או אחריו. כי כל 'דיינו' רומז לשלב מסויים בדרך מיציאת מצרים ועד בניין בית הבחירה. אין אדם רשאי לעצור בנקודה מסויימת ולומר 'דיינו', אלא עליו לזכור שהוא עדיין באמצע הפרק.
טעימה בסוף הגלות
מזיגת כוסו של אליהו היא אחרי ברכת המזון, קודם אמירת "שפוך חמתך". רמז יש כאן שהתחלת גילוי הגאולה, באופן של טעימה, זמנה ומקומה כבר בסיום זמן הגלות, כשעדיין יש צורך ב"שפוך חמתך", לפני שלמות הבירור.
(ספר השיחות תשמ"ט)
