"כאשר עשה ביום הזה צוה ה' לעשת לכפר עליכם" (ח,לד) 'א"ר מניומי בר חלקיה א"ר מחסיא בר אידי א"ר יוחנן: אמר קרא "כאשר עשה ביום הזה צוה ה' לעשות לכפר עליכם", "לעשות" אלו מעשי פרה, "לכפר" אלו מעשי יוה"כ' (יומא ב,א) ר"י לומד שכמו שבמילואים פרשו הכהנים שבוע מביתם, כך גם הכהן השורף את הפרה אדומה והכה"ג ביוה"כ מופרשים מביתם שבוע קודם לפעולות אלו. מדוע למדים זאת מהמילואים, מה הקשר בניהם שלכן נילמדו (מהפס') ממילואים?- ביום הכפורים הכה"ג נכנס לקודש הקדשים, ויותר מזה אהרן שהוא ראש שושלת הכהונה  יכל תמיד ליכנס ע"י עשיית סדר יוהכ"פ (ויקרא רבה כא,ז). כך שניראה שיש כאן קשר עמוק למהות הכהונה, שלכן ניכנסים אז לקה"ק שזה שיא מעלת הכהונה, שזוכה הכהן הגדול ליכנס לשם, וגם שרואים שלאהרן יש יותר זכות ליכנס כך שניראה הדגשה על כהונה. וכן בפרה אדומה היא מטהרת את האדם ובלי זה לא יכלו הכהנים לעבוד בחלק מהעבודות, כך ששני אלו קשורים למהות העבודה במקדש, כעין שמכחם עובדים במקדש, שמשפיעים בעבודות אלו זכות לעבוד במקדש. לכן למדים זאת ממילואים שבהם התכהנו הכהנים להיות ראוים לעבודת המשכן. לכן בשקלא וטריא שם בגמ' שואלים מדוע שלא נילמד לכל הקרבנות שכך צריך, אמנם זה מצד ברור העניין אולם ניראה גם כרמז שדברים אלו משפיעים לכל הקרבנות, משום שרואים בזה כעין תכנם הפנימי של הקרבנות. ועוד שהקרבנות תפקידם לכפר ולקדש את בנ"י והעולם, ולכן פרה שמטהרת ויוהכ"פ שמכפר מצטרפים שניהם יחד וגורמים לקדושה בבנ"י והעולם. לכן טעם נוסף לפרישה מביתו הוא משום שמא תטמא אשתו, שבטומאה ניפגם התהליך שבו עולים מעלה מעלה בדרגות הקדושה, ואותו דבר במילואים הכהנים התקדשו לכהונה ולכן זה כעין אותו שורש, ולכן מתרחקים שבעה בכל אלו כדי שלא ליטמא וליפגם. בנוסף למדים גם את דין הפרישה מביתו מהר סיני (שם ג,ב) כיון שמתן הוא המקור לקדושה בעולם(ולכן העולם לא נישלם עד מתן תורה) ומסיני עברה השכינה לשכון באהל מועד, במשכן, ולכן עניינם אחד, שהנה גם בהר סיני היה רק משה ולכן במילואים משה גם השתתף במשכן, ואף היה הכה"ג (זבחים קא,ב) כעין שהוא עיקר כמו שבסיני היה העיקר ובמילואים עבר מסיני למשכן. ואילו אח"כ, אחרי המילואים, רק אהרן ובניו עבדו ולא משה, שלאחר המילואים זה היה דין משכן הרגיל שנעשה "בתוך טומאותם" (ויקרא טז,טז) שזה לאחר העגל (וראה בדברי מרן שר התורה הגר"ש גורן זצוק"ל זיע"א ב"תורת המקרא" על עניין המשכן דווקא לאחר העגל) ולכן קשור לאהרן שעשה את העגל וניבחר בהקשר לכך להיות בתפקיד הכהונה (ויקרא רבא י,ג). והמילואים עצמם הם הפיכת המשכן והכהנים להיות ראוים לקדושה זו (שזה ע"י העברת שכינה מסיני) ולכן למדים לפרה ויוה"כ שבשניהם יש קשר לתיקון העגל, פרה אדומה מטעם תבוא האם ותקנח צואת בנה, וביוה"כ נאמר "סלחתי" על העגל, ולכן קשורים למילואים שהם לתקן העגל, שיהיו ראוים במשכן לעבוטד בקדושה שכזו גם בתוך טומאתם. ( ואולי חלקו ר"י ור"ל על מה לדמות- האם לטהרה [פרה] וכפרה [יוה"כ] שלעתיד שהכל יהיה טהור וקדוש מכח סיני שהיה צריך להיות הלעתיד לבא, וע"י פרה ויוה"כ אנו מנסים לחזור לזה ולכן כלעתיד. או למילואים שזה הלשעבר, על שחטאו בעגל ולכן כרגע העבודה ברמה שכזו דרך הכהנים, אבל לעתיד לבא הכהונה תחזור לבכורות והם יכנסו למחנה שכינה, ולכן כיום זה קשור לכהנים שזהו שהתקדשו במילואים ולכן למדים משם. או שחלקו האם מקשרים לטהרה וכפרה דרך החיבור העליון שמסיני ממשיך קדושה לעולם או שמקשרים דרך החיבור התחתון, דרך הכהנים, ולכן ממילואים. שניהם פועלים יחד והשאלה היא את מה להדגיש. ואולי ע"פ זה אפשר ששורש מחלוקתם היא כמו מחלוקת חז"ל על ציווי המשכן, האם היה לפני או אחרי העגל, שלר"ל זה לפני ולכן המעלה שבמקדש מקושרת לסיני, ולר"י זה אחרי העגל ולכן דרך המילואים).