"ה' אֱ-לֹהֵיכֶם הִרְבָּה אֶתְכֶם וְהִנְּכֶם הַיּוֹם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב... אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם"

 (דברים א, י-יב)

נאמר במדרש איכה (פרשה א): "שלשה נתנבאו בלשון "איכה": משה ישעיה וירמיה... משה ראה את ישראל בכבודם ושלוותם ואמר :'איכה אשא לבדי טרחכם', ישעיה ראה אותם בפחזותם ואמר: 'איכה היתה לזונה', ירמיה ראה אותם בניוולם ואמר: 'איכה ישבה בדד' ".

מהי המשמעות המשותפת לשלש נבואות אלו שמבקש הדרשן להדגיש בדבריו אלה? הביטוי "אֵיכָה" מבטא תימהון - משהו שמעורר השתוממות, או בלשוננו היום, משהו ש"אינו נקלט". יש כאן תופעה שאי אפשר להבין ולהסביר אותה ונותר רק לתמוה - "אֵיכָה!"

- משה הביע פליאתו ביחס לכבודם של ישראל (דברים א, י-יב): "ה' אֱ-לֹהֵיכֶם הִרְבָּה אֶתְכֶם וְהִנְּכֶם הַיּוֹם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב... אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם". הדמיון לכוכבי השמיים מתפרש לא רק לעניין ריבויים הכמותי, אלא אף לעניין מעלתם המיוחדת בין האומות (מגילה, טז, א): "אומה זו משולה לכוכבים... כשהן עולין עולין עד לכוכבים". ה"אֵיכָה" של משה מבטא תמיהה חיובית על גדולתם של ישראל, שאין גבול למעלתם בזמן שעושים רצונו של מקום.

 -הנביא ישעיה, לעומת זה, ראה אותם בקלקולם ואמר (ישעיה א, כא-כג): "אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה... שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁוחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ וְרִיב אַלְמָנָה לֹא יָבוֹא אֲלֵיהֶם".

מהצד השני (מגילה טז, א): "אומה זו משולה לעפר... כשהן יורדין יורדין עד עפר". מעלתן של ישראל מחייבת אותנו לבחור בטוב, וכאשר אין הם ממצים את הפוטנציאל שלהם - כל הכוחות המיוחדים הטמונים בהם יפרצו חס ושלום לכיוונים לא רצויים עד שיוכלו להרע יותר משאר האומות.

- ואילו הנביא ירמיה ראה אותם בניוולם, בשעת עונשם וחורבנם, ואמר (איכה א, א): "אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד הָעִיר רַבָּתִי". כגודל מעלתם וכעומק נפילתם, כך עצומות צרותיהם, יותר מכל אומה ולשון (עמוס ג, ב): "רַק אֶתְכֶם יָדַעְתִּי מִכֹּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה עַל כֵּן אֶפְקֹוד עֲלֵיכֶם אֵת כָּל עֲוֹנֹתֵיכֶם".

יש לעניין הזה משמעות מעשית עבורנו. עם ישראל אינו בנוי לחיים בינוניים, "נורמאליים". השאיפות שלנו צריכות להיות גדולות, מרחיקות לכת, בין במישור הלאומי ובין במישור הפרטי.

כנגד התפיסה שחזרנו לארצנו על מנת להיות עם ככל העמים, יש להציב את השאיפה לתחייה רוחנית של עם ישראל לצד התבססותנו החומרית בארצנו.

כנגד ההסתפקות בהיותנו שומרי מצוות פחות או יותר, יש להציב את הרצון להיות תלמידי חכמים, חסידים וצדיקים המסוגלים להשפיע ולשנות את פני החברה - "כשהן עולין עולין עד לכוכבים".

הרב אברהם וולפסון, מהאתר: "ישיבת ההסדר ברכת משה מעלה אדומים" - www.ybm.org.il