בגמרא (כתובות ח:) רואים שיש מגמה של ריבוי מופלג בשתיית יין בסעודת האבל. מתקשר לפסוק "תנו שכר לאובד ויין למרי הנפש, ישתה וישכח רישו". שותים שלוש כוסות לפני הסעודה, 3 בתוכה וזה רק כדי לשרות את המזון במעיו. ועוד המון כוסות אחרי הסעודה. זה מגיע ל-14 כוסות, עם נימוקים מופרזים: נרים כוס לרבן גמליאל, שבזכותו קוברים בכלי פשתן ולא במשי! ועוד כוס לחברא קדישא, ולראש העיר, ולבית המקדש... עד שהיו משתכרים אז התחילו לצמצם...