"וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר. זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמר דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדמה תמימה אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה על" (במדבר יט,א-ב). '"ויקחו אליך פרה אדומה". א"ר יוסי ברבי חנינא: אמר לו הקב"ה למשה: לך אני מגלה טעם פרה, אבל לאחר חקה. דאמר רב הונא: כתיב (תהלים עה, ג): "כי אקח מועד אני מישרים אשפוט", וכתיב (זכריה יד, ו): "והיה ביום ההוא לא יהיה אור יקרות וקפאון" יקפאון כתיב, דברים המכוסין מכם בעולם הזה עתידים להיות צופים לעולם הבא. כהדין סמיא דצפי דכתיב (ישעיה מב, טז): "והולכתי עורים בדרך לא ידעו", וכתיב (שם): "אלה הדברים עשיתים ולא עזבתים" אעשה אין כתיב כאן אלא עשיתים שכבר עשיתי לרבי עקיבא וחביריו, דברים שלא נגלו למשה נגלו לר"ע וחביריו; (איוב כח, י): "וכל יְקָר ראתה עינו" זה רבי עקיבא וחביריו' וכו' (במדבר רבה יט,ו). פרה אדומה היא חוק, שטעמה נסתר, אולם למשה ה' כן גילה את טעמה של פרה אדומה. במדרש מביאים מיד שלר"ע (וחבריו) נגלו דברים (טעמי תורה) שלא נגלו למשה, לכאורה לא מובן מה באו לומר בזה, מה זה קשור לכאן? בפשטות כיון שדובר על ידיעתו המיוחדת של משה, מיד מביא המדרש שיש כאלו שהיו יותר ממשה, שמשה לא זכה שכל טעמי התורה לכל פרטיהם יתגלו לו, ולכן היו דברים שר"ע ידע יותר ממנו, אולם טעם פרה אדומה כן התגלתה לו (ז"א בכל המצוות גילו לו טעמיהם, אולם יש המוני טעמים בכל מצוה, ולכן יש טעמים של המצוה שלא התגלו לו אבל כן התגלו לר”ע). אולם נראה שיש כאן רמז גדול במדרש, שבא לרמז שכיון שר"ע ידע יותר ממשה, אז גם טעמה של פרה אדומה התגלה לו; זהו כמו שמובא בהסברו של אור החיים הקדוש בעניין ידיעת טעם פרה אדומה בשביל מעלת עשיית מצוותה: ' … ולצד שיאמרו ישראל הרי העושה מצוה בלא ידיעת טעמה וסודה נחשבת המצוה כגוף בלא נשמה, לזה גמר אומר "דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה" וגו׳, פירוש יקחו למה שאתה יודע ומכוין בדבר להיותך יודע סוד הענין ופלאיו, ובזה תהיה המצוה נעשית שלימה במעשה ובמחשבה הצריכה, וכפי זה ידויק על נכון אומרו "ויקחו" בתוספת וא״ו בתחילת הציווי להם, שנתכוון לומר שמלבד הלקיחה עצמה שיקחו הפרה עוד יוסיפו שיכוונו בלקיחתה למה שאליך כאמור. ואם תאמר: תינח אותה פרה של אותו דור, פרה שיעשו בכל דור ודור מה תהא עליה? אפשר שלא מכולן העלים ה׳ סודה אלא מכללות ישראל, אבל למיוחדים שהם אהרן וכיוצא בו נמסרו סודותיה, והם ימסרו למיוחדים הבאים אחריהם' וכו' (אור החיים במדבר יט,ב). ממילא אפשר שגם ר"ע ידע את טעמי פרה אדומה, כאותם בודדים שבדורות שנודע להם. לפי זה מובן שה' אמר את המצווה גם לאהרן ("וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר"), לרמז שגם אהרן ידע ומה שנרמז שיקחו למשה כי לא יודעים, הכוונה כלל בנ"י אבל למיוחדים שבדור כן היתה ידיעה. אלא שלפי זה קשה דברי חז"ל על דברי שלמה, ששלמה היה החכם מכל האדם, וביניהם נאמר שהיה חכם גם יותר ממשה: "ויחכם מכל האדם מאיתן האזרחי והימן וכלכל ודרדע בני מחול ויהי שמו בכל הגוים סביב" (מלכים א ה,יא). '"הימן" זה משה, שנאמר "לא כן עבדי משה" וגו'' (במדבר רבה יט,ג). והנה נאמר על שלמה שלא ידע את טעמה של פרה אדומה: ' … מ"ט דר' עקיבא? נכתוב רחמנא "והזה הטהור עליו" מאי "על הטמא"? שמע מינה: על הטמא טהור ועל הטהור טמא. ורבנן: האי לדברים המקבלין טומאה הוא דאתא, אבל הכא קל וחומר הוא: אם על הטמא טהור על הטהור לא כל שכן? ור' עקיבא: היינו דקאמר שלמה (קהלת ז, כג) "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני". ורבנן: ההוא למזה ולמזין עליו טהור, ונוגע בהן טמא' (יומא יד,א) הרי ששלמה אומר (גם לר”ע וגם לחכמים) שאינו יודע טעמה של פרה אדומה. כמו כן נאמר במדרש: '"זאת חקת התורה" וגו'. רבי יצחק פתח: (קהלת ז, כג): "כָּל זֹה נִסִּיתִי בַחָכְמָה אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי". כתיב (מ"א ה, ט): "ויתן אלקים חכמה לשלמה", מהו "כַּחוֹל"? רבנן אמרי: נתן לו חכמה כנגד כל ישראל, שנאמר (הושע ב, א): "והיה מספר בני ישראל כחול הים" וגו' … אמר שלמה: על כל אלה עמדתי, ופרשה של פרה אדומה חקרתי ושאלתי ופשפשתי, "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני"' (במדבר רבה שם). אם כן קשה, כיון שהיה שלמה גדול ממשה בחכמתו (אולי כעין ר"ע), אז מדוע לא נתגלה לו טעמה של פרה אדומה? בפשטות אפשר שטעמה של פרה לא יכול להתגלות לשום אדם (גם לא לר"ע וחבריו), ומה שידעו זה משום שהועבר אליהם במסורת ממה שנתגלה למשה (והמדרש רמז שר"ע וחבריו היו חכמים גדולים ולכן העבירו אליהם את המסורת הזו), ושלמה לא ידע כי במקרה לא העבירו אליו; או שיש לדייק שאומר 'חקרתי ושאלתי ופשפשתי', שהכוונה שבא להבין זאת מדעתו שלו, כמו שהפס' אומר "כָּל זֹה נִסִּיתִי בַחָכְמָה אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה", שניסה בחכמה שלו ובזה לא השיג, אולם במסורת כן הועבר אליו טעמה של פרה אדומה. אמנם נראה יותר לומר, ששלמה לא זכה להבין את טעמי פרה אדומה, גם אם ר"ע וחבריו כן השיגו מעצמם או במסורת, משום שיש בו פגם בקשר לגילוי פרה אדומה, ורק מי שטהור ודבק בקשר למצוה זו יכול לקלוט טעמה. ומהו הפגם? נאמר על פרה אדומה: 'ומפני מה כל הקרבנות זכרים וזו נקבה? א"ר איבו: משל לבן שפחה שטינף פלטין של מלך. אמר המלך: תבא אמו ותקנח את הצואה. כך אמר הקדוש ברוך הוא: תבא פרה ותכפר על מעשה העגל' (במדבר רבה יט,ח). פרה אדומה קשורה לתיקון העגל (אמנם נראה שיש עוד טעמים או עומק נוסף עמוק יותר בזה, שעליו נאמר שלא משיגים), והנה בעגל היה מעורב ע"ז וזנות: "וישכימו ממחרת ויעלו עלת ויגשו שלמים וישב העם לאכל ושתו ויקמו לצחק" (שמות לב,ו). '"לצחק" – יש במשמע הזה גלוי עריות, כמו שנאמר (בראשית לט) "לצחק בי"' וכו' (רש"י). שלמה חטא בריבוי נשים עד שלבסוף נחשב לו קשר לע”ז: "ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו אחרי אלהים אחרים ולא היה לבבו שלם עם ה' אלקיו כלבב דויד אביו. וילך שלמה אחרי עשתרת אלהי צדנים ואחרי מלכם שקץ עמנים. ויעש שלמה הרע בעיני ה'" וגו' (מלכים א יא,ד-ו). אמנם חז"ל למדו שהכוונה שלא העיר לנשיו ולכן נחשב כאילו הוא חטא: 'אמר ר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן: כל האומר שלמה חטא אינו אלא טועה … אלא מפני שהיה לו למחות בנשיו ולא מיחה מעלה עליו הכתוב כאילו חטא' (שבת נו,ב); אולם בכ"ז עדיין נחשב לו קשר לגילוי ע"ז, כאילו הוא חטא. לכן כיון שיש לו קשר לחטא בנשים ולע"ז, לכן אינו יכול להגיע לחיבור שלם למצוות פרה אדומה המכפרת על חטא העגל. לכן שלמה על אף היותו החכם מכל האדם, בכ"ז במצוות פרה אדומה לא נתגלה לו טעמה, לעומת ר"ע וחבריו (וגדולי הדורות המיוחדים) שלהם כן התגלה.