"ויקם בלעם בבקר ויחבש את אתנו וילך עם שרי מואב" (במדבר כב,כא). 'תנא משום רבי שמעון בן אלעזר: אהבה מבטלת שורה של גדולה, מאברהם דכתיב (בראשית כא, יד) "וישכם אברהם בבקר". שנאה מבטלת שורה של גדולה, מבלעם שנאמר "ויקם בלעם בבקר ויחבוש את אתונו"' (סנהדרין קה,ב). 'אהבה – שאהב אברהם את הקב"ה ביטלה שורה של גדולה שחבש הוא בעצמו, ושנאה ששנא בלעם הרשע את ישראל ביטלה שורה של גדולה שחבש הוא בעצמו' (רש"י). מה רשב"א בא לומר בזה? נראה שהסבר לזה מובא במדרש: 'מיד "וישכם" קדם ועמד בזריזות הוא בעצמו. אמר לו הקדוש ברוך הוא: רשע, כבר קדמך אברהם אביהם לעקוד את יצחק בנו (בראשית כב, ג): "וישכם אברהם בבקר ויחבש את חמורו" וגו'' (במדבר רבה כ,יב). בלעם שנא את ישראל ולכן קם בבוקר בזריזות וחבש בעצמו את האתון, כי חשב שכאן יוכל לקלל את ישראל. לכן כבר כאן מגלה התורה שלא יצליח, בזכות האבות; ועוד כיון שאנו בנ"י צאצאי האבות אנו אוהבים את הקב"ה ודבקים בו, ומוכנים למסור נפשנו על קדושת ה' כמו שהתגלה בעקידה, לכן כבר עכשיו כשיוצא לדרכו כבר בטל כוחו להרע לישראל. זהו שנאמר בב"ר: '"וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבשׁ אֶת חֲמֹרוֹ" אמר רבי שמעון בן יוחאי: אהבה מקלקלת את השורה ושנאה מקלקלת את השורה. אהבה מקלקלת את השורה דכתיב: "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר" וגו', ולא היה לו כמה עבדים? אלא אהבה מקלקלת את השורה. ושנאה מקלקלת את השורה, שנאמר (במדבר כב, כא): "וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבשׁ אֶת אֲתֹנוֹ" ולא היו לו כמה עבדים? אלא שנאה מקלקלת את השורה … אמר רבי שמעון בן יוחאי: תבוא חבשה ותעמד על חבשה, תבוא חבשה שחבש אברהם אבינו לילך ולעשות רצונו של מקום של מי שאמר והיה העולם, שנאמר (בראשית כב, י): "וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת יָדוֹ" וגו', ותעמד על חבשה שחבש בלעם לילך ולקלל את ישראל' (ב"ר נה,ח). שמעשה אברהם עמד לישראל לבטל רעת בלעם [בפרט שעקידת יצחק יכל לגרום למות יצחק ובנ"י כהמשכו, ולכן בזה כח לבטל גרימת מוות לבנ"י ע"י בלעם] (ומעשה אבות סימן לבנים, שיש בנו את מה שיש באבות). עוד נראה שבלעם רצה להחליף את בנ"י ע"י שיחליף את האבות: '"את שבעת המזבחת" – שבעה מזבחות ערכתי אין כתיב כאן, אלא את שבעת המזבחות. אמר לפניו: אבותיהם של אלו בנו לפניך שבעה מזבחות, ואני ערכתי כנגד כולן. אברהם בנה ארבעה (בראשית יב) "ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו", (שם) "ויעתק משם ההרה" וגו', (שם יג) "ויאהל אברהם" וגו' ואחד בהר המוריה. ויצחק בנה אחד (שם כו) "ויבן שם מזבח" וגו' "ויכרו שם עבדי יצחק באר", ויעקב בנה שתים אחד בשכם ואחד בבית אל' (רש"י; במדבר כג,ד). לכן כבר מהתחלה מראים מה ההבדל ביניהם, אהבת ה' מול שנאת בנ"י שזה בעצם שנאת ה' (שאנו בני ה' ומגלים את רצונו בעולם, ולכן שנאת בנ”י זה בעצם שנאת ה'), ולכן לא יצליח להחליפם. לכן מודגש 'שורה של גדולה', שזה עניין של גדולים וחשובים, שרומז שבלעם רצה להיות חשוב במקום האבות, וזה ע”י מעשיו (שזהו שורה). לכן גם מיד בגמ' נאמר על קרבנות בלעם: 'אמר רב יהודה אמר רב: לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוה אפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה; שבשכר ארבעים ושתים קרבנות שהקריב בלק זכה ויצאה ממנו רות', כעין רמז בסמיכות הדרשות לומר שבקרבנות בלעם היה ניסיון להחליף את ישראל, ואכן בכך יצא שתצא רות שתתגייר ותצטרף להיות ישראל, כרמז לעניין הקרבנות שבהם רצה להחליף את ישראל, שזהו בסיס דרשת רשב”א. עוד נראה שזה רומז למדרש: '"ויאמר בלעם אל בלק בנה לי בזה שבעה מזבחות" – ולמה שבעה מזבחות? כנגד שבעה מזבחות שבנו שבעה צדיקים מאדם ועד משה ונתקבלו: אדם, והבל, ונח, אברהם, יצחק, ויעקב, ומשה. שהיה אומר: למה קבלת את אלו, לא בשביל עבודה שעבדו לפניך קבלתם? לא נאה לך שתהא נעבד משבעים אומות ולא מאומה אחת? השיבו רוח הקדש: (משלי יז, א): "טוב פת חריבה", טוב מנחה בלולה בשמן וחריבה, "מבית מלא זבחי ריב" שאתה רוצה להכניס מריבה ביני ובין ישראל' (במדבר רבה כ,יח); שבלעם רצה להחליף את בנ"י ע"י קרבנותיו, וה' ענה לו שקרבנותיו לא רצויים כי הם באו בשנאה – במריבה. זהו שרמז שקרבנות אברהם באו באהבה, שגם כשבא להקריב את בנו שזה נראה כשנאה זה בעצם מאהבת ה' (וגם אהבת יצחק, שאין גדול יותר מלעשות את רצון ה', ולכן זה הכי טוב גם בשביל יצחק), לעומת בלעם שאצלו הכל, גם הקרבנות, נובע משנאה. אולי רשב"א בא לרמז בדבריו שאברהם ובלעם הם שני ההפכים שבעולם, אהבה (וטוב) מול שנאה (ורע), שכך זה מתגלה בעולם, שזהו שהם ה'גדולה' בעולם, בזה רומז לנאמר באבות (ה,יט) על ההבדלים בין תלמידי אברהם לתלמידי בלעם, שהעולם נחלק ביניהם.