"רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שְׁלשָׁה כְתָרִים הֵם: כֶּתֶר תּוֹרָה וְכֶתֶר כְּהֻנָּה וְכֶתֶר מַלְכוּת, וְכֶתֶר שֵׁם טוֹב עוֹלֶה עַל גַּבֵּיהֶן"  (פרקי אבות, ד, יג)

גם שלמה המלך, כמו רבי שמעון במשנה הנ"ל, משבח את כתר השם הטוב על פני שאר המעלות, וכך הוא אומר בקהלת (ז, א): "טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב וְיוֹם הַמָּוֶת מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ".

היינו, אדם שרכש לעצמו במשך חייו שם טוב - טוב לו יום מותו מיום היוולדו. לכאורה יש להבין, אומנם אדם זה זכה להשלים את תפקידו בעולם, חייו לא היו לריק, אך מדוע טוב יום מותו מיום היוולדו? הלא ביום מותו נפסקת שירת חייו!

חז"ל (שם) עונים על כך בהביאם משל: בעיר נמל כלשהי שהו בעת ובעונה אחת שתי ספינות. אחת מן הספינות חזרה לנמל הבית לאחר מסע ממושך, ואילו פני הספינה השנייה היו מועדות לצאת לים הרחב. אנשי העיר ערכו טקס השקה מפואר לספינה היוצאת לדרכה, בעוד שהאחרת שחזרה ממסעה, נכנסה לנמל בדממה דקה.

פקח שעבר שם אמר לאנשי העיר: טיפשים אתם - מנהגכם הפוך מההיגיון הישר. הלא ראוי יותר לשמוח עם הספינה ששבה כעת, לאחר שהשלימה את מסעם הממושך. הייתם צריכים לקבל את פניה בתשואות, שהרי מסעה הוכתר בהצלחה. אנשיה התגברו על כל תלאות הדרך ויצאו בשלום מהסכנות האורבות בים. לעומת זאת, את הספינה שכעת יוצאת לדרך, היה עליכם ללוות בחשש מפני הסכנות שהיא ניצבת בפניהן, הייתם צריכים לשאת תפילה לשלומה ולשלום הצוות, ולא לשלחה בתופים ובמחולות.

הנמשל לאותן שתי ספינות, הן שתי התחנות העיקריות בחיי האדם - תחנת המוצא ותחנת הסיום - יום ההולדת ויום המוות. ביום לידתו של כל אדם, מצבו הוא כשל ספינה היוצאת לים הפתוח. סכנות רבות אורבות לאדם במשך חייו, ואין אנו יודעים כיצד יעמוד בהן. גם אם אדם יוצא לדרכו בעולם מצויד במשפחה טובה, בכישורים מולדים, בעושר וכדומה, הוא אינו בטוח מפני תהפוכות החיים.

על כן, השמחה בעת הלידה מהולה בחשש, שמא ניגע לריק ונלד לבהלה. אימתי בכל זאת ניתן לשמוח בלב שלם על הולדתו של האדם? הווה אומר ביום מותו. באותו יום ניתן לדעת במבט לאחור, אם יש מקום לשמוח במתנת החיים שקיבל הנפטר המוטל לפנינו, או שמא מוטב היה לו שלא היה יוצא לאוויר העולם.

אומר שלמה המלך: אם האדם מת בשם טוב, ברור לנו שטוב לו שבא לעולם. על אדם כזה יש לומר כי טוב יום המוות מיום היוולדו. אם הנפטר מוכתר במעשים טובים, עלינו לשמוח בעת מיתתו אף יותר מאשר בעת היוולדו. בעוד שאת לידתו ליווה החשש כיצד ימלא הרך הנולד את תפקידו עלי אדמות, הרי שכעת ניתן לנשום לרווחה ולומר בבטחה אשריו ואשרי יולדתו. כעת ברור לנו שהוא צלח בבטחה את הים הגדול, הוא סיים בהצלחה את מסלול החיים, על גליהם ומשבריהם. 

הרב ישראל מאיר לאו שליט"א, מהספר: "אבות לדור - על מסכת אבות"