דברי תורה לשבועות
להבות אש קודש
לקט מתורתם של קדושי ושרידי השואה
שבועות
ויכוח משה עם המלאכים[1]
בספר יסודות נאמנים לרב נפתלי וינטרוב שליט"א בחלק
בקוראי שמו 'דברים שנאמרו בפני תלמידי ישיבת נובהרדוק פינסק הי"ד',
הביא דברי אביו הרב שמואל וינטרוב זצ"ל וזלה"ק[2]:
אמרו חז"ל (שבת פ"ח ע"ב) בשעה שעלה משה למרום שאלו
מלאכים להקב"ה מה לילוד אשה בינינו? – למה הוא מגיע הנה, איזה סוג התעניינות
יוכל ילוד אשה, בשלימות, ובתורה, זה לא מקום לקנאה תאוה וכבוד?!
לפי הנראה שהמלאכים מעריכין את האדם לדבר פחות ושפל ערך, במקום שאין
משיגין ערך לשעתו, אין מקום לבני אדם, הגם שיש לו נשמה אולם היא נטבעת בתאוות
נבזות עד שאין לו שום עסק עם חיי המלאכים. ובאמת לא רק המלאכים שואלים זאת, כל אדם
אומר כן שאין הוא מלאך ותורה היא בעד מלאכים, בטחון בעדם, פרישות בעדם, מחילה אחד
לחבירו בעדם, הטבה בעדם, אבל לא לילוד אשה. ככה רצו לדחות אנשים משלימות.
אולם הקב"ה השיב להם, לקבל תורה בא – אם אין הוא בפועל שלם, אבל
יכול לקבל שלימות, יש לו רצון וגעגועים. גם אם העבר שלו אינו טוב, הוא רע מנעוריו
קרוץ מחומר, אולם יש לו תקוה על העתיד, ע"י הרצון הטוב של קבלת התורה, לזחול
ולהתפס עם הצפרניים בהר ה'.
'שאלו המלאכים, חמדה גנוזה יש לך תתקע"ד דורות עד שלא נברא
העולם, ואתה מבקש ליתן לבשר ודם, מה אנוש כי תזכרנו'? איך יוכל האדם שיהיה עתיד?
'כי יצר מחשבות לבו רק רע כל היום' גם על העתיד הרהוריו רק טבע ונגיעות, אין
נחישות לאדם לרצות שלימות שהרי הוא מתאכזב מכל רצון שיש לו. אמר לו הקב"ה
החזר להם תשובה, אמר משה מתירא אני שמא ישרפוני בהבל פיהם, הלא הם פוסלים את העבר
וגם את העתיד (כפירוש ספורנו על הפסוק 'כי רבת רעת האדם בארץ' - על העבר,
'וכל יצר מחשבות לבו' – על העתיד). המלאכים אינם מאמינים בגדרי החיזוק של האדם.
אמר לו הקב"ה אחוז בכסא כבודי והחזר להם תשובה, אמור להם ההבדל
בין אדם למלאך, האדם הוא הולך והמלאך הוא עומד, לפיכך האדם אינו יכול להיות כמו
המלאך על מדריגה אחת, אלא לפעמים הולך ולפעמים נופל. הרשע הולך ממדרגה למדרגה – ונהיה
יותר גרוע, והצדיק הולך ומתעלה, וזה יש לדרוש מהאדם שהעתיד יהיה יותר טוב מהעבר, שאם לא כן, יהיה
יותר גרוע, וצריך להתחזק תמיד, וזה פירוש 'אחוז בכסא הכבוד' להחזיק את עצמו בכח,
כמאמר אדמו"ר ז"ל [רבי יוסף מנובהרדוק] 'לפעמים חשבתי שאיני צריך
לחיזוק, רק ממילא אחשוב טוב ואעשה טוב, ואח"כ ראיתי שצריכין תמיד להתחזק על
המחשבה והמעשה, וכהכתוב 'עץ חיים היא למחזיקים בה' – שיוכל להחזיק את עצמו, זהו
הסוד של חיזוק, שגם ליהושע נאמר 'רק חזק ואמץ לשמור וגו' בודאי צריך האדם לשמור את
עצמו, שלא ילך אחר העבר כי האדם חושב איך לעשות,ולסוף הוא עושה ומתנהג כמו שעשה עד
עתה. יודעים רשעים כי רע ומר דרכם, אך קשה לפרוש (עיין שבת ל"א ע"ב)
'הלוך ילך ובכה' כמו הביבר, כמו בחיה שנתפס במצודה, ואמרו חז"ל אין התורה
מתקיימת אלא במי שמקיא חלב שינק משדי אמו, להתפרד מהעבר, מהערב לשעתו, מהתקשרות
הגשמית.
אמרו חז"ל (שבת פ"ט ע"א) שאל השטן התורה היכן היא, הלך
אצל הארץ אמרה לא בי היא, החומר מעכב למצוא האמת. הלך אצל ים ואמר לו אין עמדי,
אין התורה נמצאת בתגרנין (עיין עירובין נ"ה ע"א). הלך אצל תהום אמר לו
אין בי, התאוות החושיות מונעין עד שאתה מבקש שיכנסו ד"ת וכו' (תנא דבי אליהו
רבה כ"ו הובא תוספות כתובות ק"ד ע"א ד"ה לא) אבדון ומות אמרו
באזנינו שמענו שמעה, אבדון ומות הוא כינוי על החכמות אשר יבלה האדם כל ימי חייו
ויגיעו לאבדון ולכפירה, והם אמרו 'אך באזנינו שמענו שמעה' הלך אצל בן עמרם אמר לו
וכו' מה אני שתנתן תורה על ידי, השיבו, ומפני שהקטנת את עצמך תקרא התורה על שמך,
האמת מוצא [נראה שכונתו, נמצאת] רק מי שנקי מטבעו ומושלם במדת הענוה. עכ"ל
הרב שמואל וינטרוב[3]
זצ"ל.
הוספת היום מדעת משה - חיבור התורה לשוכני ארץ
הגמרא בסוגיית מתן תורה בשבת (פ"ז ע"א) דנה בזמן נתינת
התורה לישראל, בין הדברים אומרת הגמרא: יום אחד הוסיף משה מדעתו. על כך כותב הרב משה
פרידמן[4]
מבויאן קרקא זצ"ל הי"ד בספר דעת משה במאמרים לשבועות
וזלה"ק:
רצ"ל [רוצה לומר] שמדעתו השפיע על ישראל בכדי שיוכלו לבוא ולהגיע
לידי בחינה זו. כי הנה המהר"ל זצ"ל כתב בספר תפארת ישראל (פרק כ"ז)
ש'מתן' תורה היה באמת ביום החמשים לספירה, ורק 'קבלת' התורה היתה ביום נ"א
לספירה, וכמו שאמר הרה"מ מקוזניץ זצ"ל שבאם היתה קבלת התורה בו ביום,
ביום החמשים היו ישראל בבחינת 'אלקים' [כביכול] אתם גו', אולם רצון ה' יתברך היתה
שתנתן התורה לבני אדם ולא למלאכי השרת, כי רצונו יתברך שמו הוא שגם בבחינת 'אדם'
יקיימו את התורה, וכשבקשו מלאכי השרת שתנתן להם התורה ואמרו 'תנה הודך על השמים',
השיב להם משה רבינו טענה זו, כלום יצר הרע יש ביניכם (שבת פ"ט ע"א) כי
זהו עיקר הרבותא וזה הוא הנרצה לפניו יתברך שמו שגם בגוף נעבוד את ה'. וכמו שפירש
הה"מ [הרב המגיד ממזריטש] זצ"ל: תפארת גופא [עפ"י תקוני זהר
א' י"ז ע"א, מאמר 'פתח אליהו'] היינו שה' יתברך מתפאר בבני ישראל
שהם עובדים אותו אף בגוף וחומר שלהם, שגם אותם הם מכניעים
ומשעבדים לעבודתו יתברך שמו, עד שגם הגוף מזדכך וזוכה לחסות תחת כנפי השכינה, ולכן
הוסיף משה יום אחד כדי שיהיה הפסק בין הנתינה והקבלה, וכנ"ל. וזהו הוסיף משה
יום אחד מדעתו – שהשפיע מדעתו הכוללת על כל ישראל[5]
להכניס את הדעת גם בגוף, ולחברו ולצרפו לעבודת ה'. עכ"ל הרב משה
פרידמן זצ"ל הי"ד. מובא בספר אורות הש"ס רוזי'ן מסכת
שבת דף פ"ז (מכון שפתי צדיקים ירושלים תשע"ב).
תשובת משה לשאלת המלאכים ללמדם שהתורה שייכת דוקא לבני אדם
בספר מוצל מהאש להרב אהרן הלברשטאם[6]
זצ"ל הי"ד הביא דברי הגמרא שבת (פ"ח) כשעלה משה למרום אחזו בו
מלאכי השרת ואמרו מה לילוד אשה בינינו?! ואמר לו הקב"ה...והחזר להם
תשובה...אמר להם מה כתיב בה....וצ"ל וכי המלאכים לא היו יודעים מזה?
אמנם י"ל דהתורה נתפרשת בנגלה ובנסתר, ובעוה"ז יש ללמדה רק
בדרך הפשוט, היינו בנגלה ובעולם העליון אין לומדים רק בדרך הנסתר, ואח"כ
מצאתי בספר הקדוש חסד לאברהם זקן זקנו של החיד"א ז"ל דכתב בפירוש אשר
בעולם העליון לומדים את כל התורה רק בדרך הסוד, וכאשר המלאכים ידעו את זאת באו
בטענה הלא מה לילוד אשה בינינו, היינו לחלק הרוחניות שבתורה הקדושה אינם שייכים
אנשי העוה"ז כלל. ובזה יוצדק מה שאמר הקב"ה למשה רבינו ע"ה להשיב
ולמה לא השיב הקב"ה בעצמו להמלאכים? אלא שרצה הקב"ה שהוא משה רבינו
ע"ה שהוא מצד בחינתו שהוא ילוד אשה ינצחם בטענתו ובבחינתו אשר הוא ילוד אשה
אשר מצד שייך לחלק הנגלה שבתורה, מזה ראיה שהתורה הוכנה מאז ומקדם בעד אנשי
עוה"ז לקבלה, ובזה נצחם...עכ"ל מוצל מהאש לרב אהרן הלברשטאם
זצ"ל הי"ד.
רמז החִיוּת הנלמד משטיחת העשבים
בשבועות
מובא ברמ"א תצ"ד ג'
(סדר תפלת חג השבועות): ...ונוהגין לשטוח עשבים
בשבועות בבית הכנסת והבתים זכר לשמחת מתן תורה. עכ"ל. וכתב הלבוש
(או"ח שם) ונוהגין לשטוח עשבים...שהיו עשבים סביב הר סיני שנאמר (שמות כי תשא
ל"ד ג') גם הצאן והבקר אל ירעו וכו' משמע שהיה שם מרעה...עכ"ל הלבוש[7].
הסבר יפה ומקורי ראיתי בספר לחם
שלמה לשבועות המלקט מדברי הרב שלמה זלמן עהרנרייך זצ"ל
הי"ד[8].ואלו
מעיקרי דבריו הקדושים: תחילת דבריו דיוקו מדברי הרמ"א זכר לשמחת מתן
תורה, לכאורה די אם היה אומר זכר למתן תורה, שמחה מה באה ללמד? [ונראה
שכוונתו שעצם שטיחת העשבים מרמזת על נתינת התורה, ואיזו שמחה נלמדת מענין העשבים
והמרעה, דייקא].
בתחילה מביא מחלוקתם הידועה של בית שמאי ובית הלל
(עירובין י"ג ע"ב) האם טוב לאדם שנברא, אם לאו. ובסיום דבריהם כותב:
...אך לפי זה קשה, איך ברא הקב"ה בריאה שיהיה טוב לו שלא נברא, וגם האדם עצמו
מפאת זה אינו בשמחה, כיוון שע"י התורה קרוב להפסד וטוב לו שלא נברא, ונעשה
עצב ע"י זה?!
אך מצוה אחת יש הוא מצות תשובה, וע"י שעושה תשובה מאהבה, זדונות נעשים כזכויות (עפ"י יומא
פ"ו ע"ב) ואפילו בתשובה מיראה עכ"פ נעשין שגגות...אם כן שוב
קרוב הוא לשכר ונמצא טוב שנברא, והרי האדם יכול להיות בשמחה כיוון שיש מצות תשובה.
ואמנם האדם בעצמו היודע נגעי לבבו איך חטא על הנפש מנעוריו עד היום, ובודק את עצמו
ורואה המצוות שעשה שהם בלא חיות, מעורבות במחשבות שונות, ומעולם לא התפלל תפלת
י"ח כראוי, אדרבא, חטא הרבה מאוד, ואומר לנפשו התחיינה העצמות האלה, היש
מציאות עוד שאני אשוב לה' יתברך בתשובה שלימה, הלא עוונותי עברו ראשי, וכיוון שכן
בודאי אינו יכול להיות בשמחה!
אמנם בשעת מתן תורה ראו ישראל דבר
פלא, הנה הר סיני הוא במדבר, וידוע דמדבר הוא ארץ לא זרועה...ואף עשב אינו גדל
במדבר (ראה רש"י חולין (פ"ח ע"ב) דמדבר היא ארץ ציה שאינה מצמחת)
ואיך היו שם עשבים ומרעה לצאן ובקר, כמו שכתוב (שמות שם) גם הצאן והבקר אל ירעו
אל מול ההר ההוא. אכן יען שהיה שם השכינה, וכתיב (משלי ט"ז ט"ו) באור
פני מלך חיים, וישראל קבלו את התורה ונתקדש המדבר מאוד, על כן נעשה מקום מרעה
וגדלו שם עשבים, כעין מטה של אהרן שהיה עץ יבש וכשנתנו אותו באהל מועד פרח ציץ
וגדל עליו שקדים (עפ"י במדבר י"ז ג') כמו"כ במדבר ע"י השראת
השכינה וקדושת ישראל שקבלו את התורה, נעשה מקום מרעה וגדל שם עשבים.
ואם כן מזה למדו ישראל אם מדבר שממה
שאינו מגדל צמחים יכול להוות ארץ זרועה לגדל עשב וצמחים, גם אדם החוטא ופושע שמלא
עוונות ופשעים, יכול להתהפך להיות צדיק עובד ה', שיעשה תשובה שלימה. וכיוון דהאדם יכול לעשות תשובה, אם כן, שוב קרוב
לשכר ורחוק מן ההפסד, וא"כ יש לשמוח עם התורה. על כן לולא העשבים שראו שם,
היה עולה על הדעת דקשה מאוד שהחוטא יתהפך ויעשה תשובה...אך כשראו העשבים מזה
התבוננו דיכולין לעשות תשובה, ואם כן העשבים הם זכר לשמחת מתן
תורה... עכ"ל הרב שלמה זלמן
עהרנרייך זצ"ל הי"ד.
הגליון נלקט ונערך בחסד ה' יתברך ע"י יהודה יעקב ברקאי תל ציון
כוכב יעקב יע"א 0526514000 [email protected]
[1] הכנת הגליון והלמוד בו לקיים
מצות בוראי יתברך. לעילוי נשמות הורי היקרים אודים מוצלים מאש אבי מורי ר' מנחם
אהרן ב"ר טוביה ז"ל, אמי חוה בת יהודה ז"ל. חותני הרב מנחם
ב"ר יצחק (חבה) ז"ל אשתו זהבה בת אליהו ז"ל, בנם משה יצחק. יהודה
הי"ד בן הרב מרדכי יבלחטו"א (דימנטמן) שלומית בת יהודה (מן) ז"ל.
הרב דורון בן יוסף (רוזיליו) ז"ל. הודיה בת ר' שלמה (לבית ראוכברגר)
ז"ל. פייגא סוֹסֶה בת ר' יעקב זאב ז"ל היא ובעלה הרב יחזקאל ב"ר
אפרים שמואל (ריבל) אודים מוצלים מאש נפטרו ללא זש"ק. הרב חיים קלמן ב"ר
נתן נטע שלנגר זצ"ל נפטר ללא זש"ק.
מרן שר התורה הרה"ג הרב שמריהו יוסף חיים בן הרב יעקב ישראל
קנייבסקי זצוקלל"ה.
[2] חלק מהמשפטים נאמרו ונדפסו
באידיש, מילים אלו נדפסו באותיות שונות, תודה
ויישר כח לרה"ג הרב יחזקאל שרפר שליט"א על עזרתו בתרגומן, בהארת
פנים ולב, ושכרו מן השמים.
[3] הרב שמואל
וינטרוב (י"ט בתמוז תרנ"ד אוקריינה-י"ט בסיון תש"ב ישראל)
אביו היה מחסידי ז'ינקוב ושימש כראש השוחטים ובודקים בעירו. בשנת בר המצוה שלו עבר
ללמוד בישיבת נובהרדוק אצל ה'סבא מנובהרדוק' הרב יוסף יוזל הורוביץ
זצ"ל בעהמ"ח מדרגת האדם, שנה זו נחרטה בנפשו וכל ימיו דבק עלה
ונתעלה בשיטה המוסרית המיוחדת שלה. אם כי כעבור שנתיים עבר לטלז בראשה עמד הרב אליעזר
גורדון ודבק ברב רפאל אלתר שמואלביץ חתנו של הסבא מנובהרדוק,
שהיה באותה תקופה ר"מ בישיבת טלז המפוארת (רבי יהודה לייב בלוך
חתנו של הרב אליעזר גורדון עמד בראש הישיבה לאחר פטירת חותנו) עם מעברו לישיבת
סלוצק הצטרף אליו הרב שמואל וינטרוב כתלמיד. לבסוף שב לישיבת נובהרדוק להיות קרוב
לרבו הגדול. שיטת נובהרדוק היתה ליסד
'סניפים' רשת ישיבות נובהרדוק, רב שמואל נשלח לברדיצ'ב ועמד בראשות הישיבה ששכנה
בבית מדרשו של אחד ממאורות החסידות ששמשם מאירה לדורות עולם – רבי לוי יצחק
מברדיצ'ב. הרב שמואל המשיך שיטת ה'זריעה' וריבוי הישיבות בשיטת נובהרדוק. באותה
תקופה נשא את בתו של אחד מחסידי בויאן מרת ליבא טלינגור. הרוסים בשנים אלו התנכלו
לישיבות ורבות מהישיבות שהקים נסגרו, האחת ששרדה- בברדיצ'ב. במהלך חייו המשיך הרב
שמואל לנדוד ממקום למקום תוך הרס הישיבות ורדיפתם והקמת ישיבות חדשות במקומות
שונים.
'התחנה האחרונה' היתה פינסק בבאלרוס, אתו לקח את הרב יעקב ישראל
קנייבסקי – הסטייפלר זצ"ל, שישמש
כר"מ בישיבתו. באותה תקופה משמש אתם בצוות החנוכי כמשגיח רוחני מוסרי הרב יצחק
ולדשיין ה'שרשובר' (ע"ש עירו). בשנים תרצ"ד עלה הסטייפלר לארץ
ישראל, לימים יפגשהו שם הרב וינטרוב. באותה תקופה הוא מתמנה גם כרבה של קרלין על
מינוי חתם גם האדמו"ר מקרלין הרב אברהם אלימלך פרלוב זצ"ל
הי"ד (נספה י"ד מרחשון תש"ג).
בתקופת השואה נמלט הרב ויטרוב עם קבוצת תלמידים לוילנא, בתוך זמן קצר
הפכה מקום מקלט לכעשרים ישיבות שבהן למעלה מאלפיים תלמידים. לאחר תקופה נתבקשו
לעזוב והם עברו לוילקומיר תחת חסותו של הרב יוסף זוסמנוביץ. באותה תקופה מצליח הרב
שמואל וינטרוב להשיג אישור כניסה לארץ ישראל עבורו ומשפחתו ומתוך מחשבה לפעול משם
להצלת התלמידים. אתו עולים גדולי עולם לימים ביניהם הרב דוד פוברסקי
זצ"ל מראשי ישיבת פוניבז', הרב חזקיהו משקובסקי זצ"ל (על שמו
ישיבת כנסת חזקיהו כפר חסידים). עם הגיעם בניסן תש"א לארץ ישראל לאחר
שהיה במחנה מעצר של האנגלים בעתלית עלה לירושלים והתמנה להיות נשיא הכוללים של
נובהרדוק בירושלים (עץ יוסף) בתל אביב (עטרת יוסף) וישיבת בית יוסף בירושלים. כשנה
לאחר עלייתו בי"ט בסיון תש"ב נגדע אילן רב פארות זה בהיותו בן ארבעים
ושמונה בלבד. השאיר בנים תלמידי חכמים מופלגים ביניהם הרב ליפא דב בערל, במשך שנים
למד חברותא עם הרב חיים קנייבסקי זצ"ל. הרב נפתלי עורך הספר יסודות
נאמנים שהינו אסופה של יסודות ההשקפה התורנית הצרופה, מלוקטת מספרים של
ראשונים וגדולי הדורות, מאמרים רבים מספרי החזון איש זיע"א. בסיום
הספר קונטרס בקוראי שמו (רמז לשמו של אביו שמואל מהם הובא המאמר
לעיל, ויחודו בכך שנאמר לפני תלמידים שרובם הגדול נספה על קדוש ה' בשנות החושך
וצלמות של השואה. בן נוסף הרב שלמה הוציא בשנים האחרונות שני כרכים מקיפים על תולדותיה
של ישיבת נובהרדוק, בשם נובהרדוק.
[4] הרב משה
פרידמן (תרמ"א-ב' באלול תש"ג) אביו ר' שלום יוסף נפטר בהיותו
בן שנתיים, הוא גדל אצל סבו האדמו"ר רבי מרדכי שרגא מהוסיאטין, לאחר
פטירתו התחנך אצל דודו האדמו"ר רבי ישראל מהוסיאטין. בהיותו בן עשרים
נשא לאשה את מרת מרים, בתו של האדמו"ר רבי מנחם נחום פרידמן
מצ'רנוביץ. בזמן מלחמת העולם הראשונה עבר לגור בווינה שנהיתה בתקופה זו עיר גדולה
של אדמורים ורבנים, ביניהם אדמורי רוזין: צורטקוב, הוסיאטין, סדיגורה, ובויאן.
מהרבנים הגדולים היו רבי מאיר אריק, רבי יוסף אנגל מקראקא ועוד.
באמצע מלחמת העולם הראשונה בתרע"ז נפטר האדמור מבויאן ורבי משה נתמנה
להיות אדמו"ר. לאחר המלחמה עבר לקראקא. לאחר פטירת רבי מאיר שפירא מלובלין
נתמנה לשמש כמנהיג הרוחני בישיבת חכמי לובלין.
עם פרוץ מלחמת העולם השניה נמלט לטראנוב. חסידיו נסו למלטו בעזרת
דרכון פרגוואי, אך ללא הצלחה. בב' באלול תש"ב נספה על קדוש ה' בבלזיץ עם
אלפים מאחיו. בימיו האחרונים נסה לחזק ולעודד את אחיו המיוסרים, מעולם לא הוציא
אנחה מפיו. מעדות הנצולים בדרך נלקח לדרכו האחרונה קבר במרתף ביתו את כתביו, אך הם
לא נמצאו מעולם. חלק מתשובותיו, מכתביו ודברי תורה באגדה ממנו נשתמרו בספר דעת
משה שנדפס בתש"ז בירושלים, הוא המקור לאסופה אורות הש"ס רוזין
ממנו נלקטו הדברים לעיל. (מהספר אדמורים שנספו בשואה, מנשה אונגר
מוסד הרב קוק)
[5] בתניא (לקוטי אמרים פרק
מ"ב) ומשרע"ה הוא כללות כולם ונקרא רעיא מהימנא דהיינו שממשיך בחינת הדעת
לכללות ישראל לידע את ה' כל אחד כפי השגת נשמתו ושרשה למעלה ויניקתה משרש נשמת
משרע"ה המושרשת בדעת העליון שבי"ס [שבעשר ספירות]...
וראה גם במאור עינים לאדמו"ר מנחם נחום מטשרנוביל
פרשת תרומה: דאיתא בזה"ק (תקוני זהר תקון ס"ט דף קי"ב ע"א)
אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא...וזהו בחינת הדעת שיש לכל אחד ואחד מישראל להשיג
בתורה, והכל ע"י הדעת בחינת משה שהוא היה הדעת של כל ישראל, ויש לכל
אחד ואחד נצוץ דבר מה חלק מהדעת של משה רבינו ע"ה, בכדי שידע ויבין וישיג כל
אחד ואחד בתורה כל חד וחד כפום שיעורא דיליה, כפי בחינת משה שיש אצלו כך מבין
ומשיג בתורתו. עכ"ל המאור עינים.
[6] הרב אהרן
הלברשטם (תרכ"ד-כ"ו בסיון תש"ב) בנו של רבי יוסף זאב, נין של דברי
חיים מצאנז. היה עילוי גדול, לפני היותו בר מצוה סיים בפעם הראשונה ללמוד את
הש"ס, ולאחר מכן למד אותו שמונה עשרה פעמים נוספות.
שימש רב ואב”ד בקהילת ביאלא-ביליטיץ שבפולין, והרביץ תורה יותר
מחמישים שנה, עד לחורבן הקהילה. בגיל שלושים ושלוש כבר כתב עשרים ואחת קבצי
חידושים בכל מקצועות התורה, שהתפרסו על כשלשת אלפי דף. בין היתר כתב כמה מהדורות
של חיבורים על התורה, חיבור על ספר הזהר בראשית, חיבור על תרגום שיר השירים וקהלת,
חיבור על כל מאמרי רבי יוחנן, ספר דרשות גדול, שני חיבורים על המועדים, חיבור על
המצוות, חידושים באגדה ופלפול, וכן רשימת פסוקי תנ”ך. פרסם בחייו בעילום שם
את הספרים מגד ארץ – קיצור ספר פרי מגדים על אורח חיים (מונקאטש ,
תרס”ו) ופרי נאה – קיצור ספר פרי מגדים על יורה דעה (בילגורייא, תרצ”ח)
שרידים מתורתו נלקטו ונערכו ע"י בנו מנחם בנימין בן ציון ויצאו לאור
בספר מוצל מהאש ניו יורק תשט"ו. בתקופת השואה נמלט מעירו אך הוכנס לגטו
בו היו כארבעים אלף יהודים, ובכ"ו בסיון נרצח עם רבים מאנשי הקהילה וקהילות
אחרות שהועברו לגטו זה.
[7] נראה שהמקור הקדום לשטיחת עשבים הוא במהרי"ל,
וכך כתב בהלכות שבועות אות ב' (הוצאת מכון ירושלים עמ' ק"ס) נוהגין להשטיח רצפת ב"ה [בית הכנסת] בבשמים של
עשבים ובשושנים לשמחת הרגל. בהערות של הוצאת מכון ירושלים כתבו שהביא כן גם בספר יוסף
אומץ סימן תתנ"א, והוסיף שנהגו לעשות כן גם בבית. ראה גם ברכי יוסף
לחיד"א (או"ח שם). כף החיים (סוף ח"ה תצ"ד ס"ק
ג"ן). המשנה ברורה (שם ס"ק י') הביא הטעם המובא בלבוש, כנזכר לעיל.
מאמרים מקיפים
לנושא זה בסיני [מוסד הרב קוק] גליון ק"כ תשנ"ח עמ'
ר"ל-ר"נ, ובבית ויזניץ תשנ"ג (12) שניהם בשו"ת בר
אילן.
[8] הרב שלמה זלמן עהרנרייך (תרכ"ג–תש"ד) היה מגדולי רבני הונגריה לפני השואה, אב"ד
דקהילת שאמלויא. ביו"ט שני של גלויות (ז' בסיון) תש"ד הוצא מביתו
יחד עם משפחתו ובני קהילתו ברכבות לגיא ההריגה באושויץ, ולאחר ארבעה ימים
בי"א בסיון נרצח על קדוש ה' ועלה בסערה השמיימה. יהיו הדברים האלו לעילוי
נשמתו הטהורה, ולעילוי נשמות הקדושים שנספו עמו.
בצעירותו למד
אצל סבו בעל שו"ת קול אריה (הרב אברהם יהודה שוורץ זצ"ל) מגדולי
הונגריה שלמד עדיין אצל החת"ם סופר זיע"א, דבק בהנהגותיו שאמר
עליו: רבן של כל הגולה אשר בצלו אנו חיים...ואין אנו מתנועעים מבלעדי שמו וזכרו
(של החת"ם סופר). עם דבקותו בחת"ם סופר הלך גם בדרכי אש קודש של
הבעש"ט זיע"א, ונכדו רבי שלמה זלמן הלך בדרכו זו.
כתב שו"ת
לחם שלמה ועוד ספרים ביניהם ביאור לאגרת הטיול לרבי חיים אחי
המהר"ל.
הדברים נכתבו
בדיוק במלאות ע"ד שנים להלקחו מביתו, ז' בסיון תשע"ח, אסרו חג בארץ
ישראל.
