לשאלה הנודעת בפרשת נשוא, מדוע חוזרת התורה שוב ושוב  על קורבנות הנשיאים לחנוכת המזבח באותן המילים ממש ולבסוף אף מסכמת אותם יחדיו בסיכום  כללי אחד.

 אם כן לשאלה ידועה זו נתנו תשובות מתשובות שונות .

ולעניות דעתי התשובה היא אחת והיא :

 מדובר היה בקורבנות לחנוכת המזבח והיה בהם סמל כולל לכל הקורבנות שלפני ועל המזבח.

 שימו לב בכתוב יש חזרה והדגשה : מחד, כי מדובר בקורבנות חנוכת המזבח ומדובר בקורבנות לפני המזבח. כפתיח לקורבנות :"על המזבח".

 בדומה להקרבת העגלות קודם "לפני המשכן".

 קורבנות לפני ועל המזבח לפולחן האלוהים , אינם ה"שיא". אינם פארם של הנתינות האנושיות.

 הם מקשה אריתמטית אחד כעין :"גוש חומרי" . וכפי הסיכום החוזר והכללי ["זאת חנוכת המזבח" ].

 החיבור האמיתי עם הקב"ה שגם מוביל לאינטרקציה של דיבור עם הקב"ה הוא בכלל אחר.

 שהרי מיד אחרי פירוט הקורבנות כאמור והסיכום הכללי אומרת התורה :

   וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד, לְדַבֵּר אִתּוֹ, וַיִּשְׁמַע אֶת-הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו מֵעַל הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל-אֲרֹן הָעֵדֻת, מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים; וַיְדַבֵּר, אֵלָיו"