"וידבר ה' אל משה לאמר. דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלתך את הנרת אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות" וגו' (במדבר ח,א-ב). '"בהעלתך" – על שם שהלהב עולה כתוב בהדלקתן לשון עליה שצריך להדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה. ועוד דרשו רבותינו: מכאן שמעלה היתה לפני המנורה שעליה הכהן עומד ומטיב. "אל מול פני המנורה" – אל מול נר האמצעי שאינו בקנים אלא בגוף של מנורה. "יאירו שבעת הנרות" – ששה שעל ששת הקנים, שלשה המזרחיים פונים למול האמצעי הפתילות שבהן, וכן שלשה המערביים ראשי הפתילות למול האמצעי, ולמה? כדי שלא יאמרו לאורה הוא צריך' (רש"י). רש"י מביא מחז"ל ש"בהעלותך" בא ללמד שצריך שהשלהבת תדלק היטב ('תני רמי בר חמא: פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת ואין מדליקין בהן במקדש, משום שנא' (שמות כז, כ) "להעלות נר תמיד". הוא תני לה והוא אמר לה: כדי שתהא שלהבת עולה מאיליה ולא שתהא עולה על ידי דבר אחר' [שבת כא,א]; 'ולא שתהא עולה כו' – ולא שתהא צריכה תיקון והטייה' [רש"י]), וכן שיש מעלה עליה הכהן עומד ומטיב את הנרות ('בהעלותך את הנרות – עשה לה מעלות' [ספרי]). נראה ששני הלימודים באים לרמז יחד, שצריך לעשות מעלה עליה הכהן עולה לגובה, וצריך להדליק את השלהבת היטב, שהנרות והאור מרמזים לתורה "כי נר מצוה ותורה אור" (משלי ו,כג), שכך יחד באים לרמז שעל האדם להדר בתורה ומצוות, להאיר היטב את העולם באור תורה, וכך הוא והעולם כולו מתעלה יחד אתו למעלה (וזהו בהעלותך 'לשון עליה'). דבר זה נעשה ע"י שכל המציאות העולמית מאירה באור תורה, שמגלים תורה בכל דבר בעולם, שזהו שששת הנרות מכוונים כלפי הנר האמצעי (מנחות צח,ב), ששה מכל צד ('"וידבר ה' אל משה לאמר", למה נאמרה פרשה זו? לפי שהוא אומר "והעלה את נרותיה והאיר על עבר פניה" (שמות כה), יכול יהיו כל הנרות דולקים על פני כל המנורה? ת”ל "אל מול פני המנורה יאירו", שיהיו נרות מקבילים את המנורה ומנורה את הנרות. הא כיצד? שלשה כלפי מזרח ושלשה כלפי מערב ואחת באמצע. נמצאו כולם מקבילים את האמצעי; מכאן היה ר' נתן אומר: אמצעי מכובד' [ספרי בפס']), שזהו כמו ההשפעה של שבת שהיא במכרז השבוע (והיא המכובדת מכל הימים) ומשפיעה קדושה לשאר השבוע: 'חד בשבא ותרי ותלתא בתר שבתא, ארבעה וחמשא ומעלי שבתא קמי שבתא' (גיטין עז,א). שבת זה יום מיוחד, יום של קדושה מעין עוה"ב :'שבת אחד מששים לעולם הבא' (ברכות נז,ב) שכל העולם יהיה קדוש עם גילוי שם ה', והוא משפיע תיקון וקדושה לשאר הימים שהם העוה"ז שיתקדשו כעין עוה"ב; לכן כנגד השבת שהיא באמצע זהו הנר האמצעי שהוא באמצע, והוא בגוף המנורה להבדיל משאר הנרות: '"אל מול פני המנורה" – אל מול נר האמצעי שאינו בקנים אלא בגוף של מנורה" (רש"י), כיון שהוא שונה משאר הימים – הוא המרכז העיקרי, שזהו המטרה של כל המציאות בעולם לתקן ולגלות את שם ה' בעולם. זהו השורש של כל העולם, הבסיס לכל העולם, לכן זה מתגלה בגוף המנורה עצמה. הנר המערבי מכוון כלפי השכינה: 'דתניא (במדבר ח, ב) "אל מול פני המנורה יאירו" מלמד שמצדד פניהם כלפי נר מערבי, ונר מערבי כלפי שכינה' (מגילה כא,ב), ואף בעצמו מגלה על השכינה בישראל: ' ... עדות הוא לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל. מאי עדותה? אמר רבא: זה נר מערבי, שנותנין בה שמן כנגד חברותיה, וממנה היה מדליק ובה היה מסיים' (מנחות פו,ב). שזהו עניינם של ישראל לתקן עולם להשראת השכינה, לכן המנורה גם מרמזת על הנשמה: "נר ה' נשמת אדם" (משלי כ,כז). נראה רמז בחז"ל לתיקון העולם שמתגלה במנורה: 'דבר אחר: "אל מול פני המנורה" שלא תהיו מבזין על המנורה. הוי שנאמר: "כי מי בז ליום קטנות ושמחו וראו את האבן הבדיל ביד זרבבל שבעה אלה עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ" ( זכרי' ד י), זו המנורה. ומהו שבעה? אלה שבעת הנרות כנגד שבעה כוכבים שמשוטטים בכל הארץ, כך חביבין הם לפני, שלא תהיו מבזין עליה. לכך נאמר: "אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות". שמא יטעה אותך יצרך לומר, שהוא צריך אורה. מה כתיב בחלונות בית המקדש? "וחלונות אטומות אל התאים ואל אליהמה לפנימה לשער" וגו' (יחזק' מ טז). כחלונות אין כתיב כאן, אלא כהחלונות (שם שם כה), שהיו רחבות מבחוץ וצרות מבפנים, כדי שיהו מוציאים אורה לחוץ' (תנחומא "בהעלותך" סימן ה). נרות המנורה כנגד עיני ה' המשוטטים בארץ, כמו הכוכבים שמשוטטים בכל הארץ, שהמנורה מרמזת על קידושנו את העולם, שזהו שאור המנורה מאיר כלפי חוץ, להאיר בקדושה את העולם, ובכך כעין מאירים את העולם בקדושה כמו אור שמאיר לעיניים לראות, שכך העולם מתקדש וכך כביכול מאיר לעיני ה', שמפנה את העולם לה' – שיהיה חיבור לה', שראוי העולם להיראות לפני ה' בשל שמתקדש להשראת שכינת ה', ובכך נראה העולם ראוי לפני ה' להשראת שכינתו, ואז ה' משרה את שכינתו. זהו תפקידנו בעולם, להאיר את העולם לשכינת ה', (ולהעלותו לקדושה) כעין העלאת הנרות שבמקדש. אנו מתקנים את העולם לה', כמו שיהיה לעתיד לבא, וזה מתגלה במנורה (כעין שבת ותיקון העולם, והשראת השכינה), ולכן במנורה זוכים לקבל אורה לעתיד: 'אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: הוו זהירין להדליק את הנרות לשמי, ואני מאיר לכם אורה גדולה לעתיד לבא. לכך נאמר: "קומי אורי כי בא אורך" וגו' (ישע' ס א). וכתיב: "והלכו גוים לאורך, ומלכים לנגה זרחך" (שם שם ג)' (תנחומא שם,ב). שזהו הפס' שהביא המדרש: "קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח" (ישעיהו ס,א), רומז על השראת השכינה בישראל: '"קומי אורי" – את ירושלים קומי והאירי כי בא לך ההארה הראויה לך והוא משל על השמחה והטובה. "וכבוד ה' וגו'" – ר"ל השכינה יגלה עליך ותשרה בך' (מצודות). והפס' השני "והלכו גוים לאורך ומלכים לנגה זרחך" רומז על תיקון העולם, שכל העולם ילך אחר ה'; שכל זה הוא האורה הגדולה שלעתיד שמתגלה בזכות המנורה, שבה יש גילוי של השראת שכינה ותיקון העולם לה'.