"ויתן אל משה ככלתו לדבר אתו בהר סיני שני לחת העדת לחת אבן כתבים באצבע אלקים" (שמות לא,יח). '"ככלתו" - ככלתו כתיב חסר, שנמסרה לו תורה במתנה ככלה לחתן, שלא היה יכול ללמוד כולה בזמן מועט כזה. דבר אחר: מה כלה מתקשטת בכ"ד קשוטין, הן האמורים בספר ישעיהו, אף ת"ח צריך להיות בקי בכ"ד ספרים' (רש"י). משה קיבל את התורה בשלמות במתנה (שזהו שה' נתן לו במתנה כי לא יכל ללמוד את הכל בזמן מועט, כיון שקיבל את כל התורה בשלמות) ככלה לחתן, וגם דורשים שת"ח צריך להיות בקי בכ"ד ספרים, והקישוטים של הכלה הם כ"ד כמו שנאמר בישעיהו (ג,יח-כד). בישעיהו נאמרו כ"ד התכשיטים בקשר לכך שיוסרו בעתיד: '"ביום ההוא" – לעתיד לבא כשיבא הקב"ה להשיב את ישראל אליו יסיר ה' מהם את תפארת העכסים שלא יהו תולין תפארתם בנוי תכשיטי נשים ודברי נבלה' (רש"י, שם יח). אולם ע"פ הדרשה שת"ח צריך להיות בקי בכ"ד ספרים, יוצא שמה שישעיהו הביא כ"ד זה כדי לומר שהצורה הגשמית תתבטל, אבל את מקומם  יחליף צד הקדושה, ולכן יש חשיבות לגילוי של כ"ד שיהפכו לתכשיטים של קדושה במקום תכשיטים של נוי גשמי. נראה שדרשו לשון כלה, כבדומה לדרשה על דברי שה"ש במשנה: 'וכן הוא אומר: (שיר השירים ג) "צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת ליבו”. ביום חתונתו, זו מתן תורה' וכו' (משנה תענית ד,ח), שהכוונה במתן תורה ליוה"כ שבו הגיעה התורה לידנו ('זה מתן תורה – יוה"כ שבו נתנו לוחות אחרונות'. ברטנורא), כיון שקבלת התורה זה כחתונה ביננו לקב"ה (שנראה שכל עניין מתן תורה, ממעמד מתן תורה ועד ההורדה של התורה ביוה”כ יש בזה עניין חתונה [וגם אם לא, משה כאן קיבל את התורה לידיו שזה כמו שהוריד לבנ”י – שהביא לידיהם]), לכן גם כאן כשמשה קיבל את התורה זה נדרש ככלה בחתונה. דבר זה מתגלה אצל משה ואצל שלמה (שאמנם מה שנאמר "במלך שלמה" הכוונה לקב”ה, אבל בצד הפשט זה נשמע כשלמה המלך עצמו, וגם בכ”א זה מתגלה בדברי שלמה בשה”ש), ששלמה הוא מלכות בית דוד שהמשכו לעתיד זהו המשיח, והוא ישלים את החלת התורה בעולם, לתקן את העולם, שהחל אצל משה במתן תורה, שלכן במתן תורה היה גילוי כעין לעתיד לבא, שהתבטל מלאך המוות או שלא יהיה שעבוד מלכויות, אבל התבטל בחטא העגל (ע"ז ה,א), ובמשיח יהיה תיקון עולם ולכן יחזור להיות כמו במעמד מתן תורה (ולכן אז ככלה בשלמות עם כ”ד תכשיטי קדושה, שמתגלה בחיבור שלם לתורה שבה כ”ד ספרים). נראה שיש כעין כ"ד תכשיטים, שזהו ספרי התנ"ך, כיון שבתורה מתגלה תפקידנו כ"ממלכת כהנים" ("ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש". [שמות יט,ו] שאת זה ה' אומר למשה לומר לבנ"י לקראת מתן תורה), והכהונה נקנית בכ"ד דברים ('והכהונה בעשרים וארבע'. אבות ו,ו), לכן זה מתגלה בגילוי של כ"ד ספרים של התנ"ך בהם מתחברים לתורה, להיות ממלכת כהנים; הגילוי בשלמות של מעלתנו כממלכת כהנים התגלה במעמד מתן תורה, וכן יתגלה בגלוי לעתיד, ולכן אצל משה נרמז על כעין כלה שיש בה כ"ד תכשיטים, וגם לעתיד יש גילוי של כ"ד לקדושה, שהתכשיטים יהיו תכשיטי קדושה (במקום הגשמיים). (אולי גם כ"ד ספרים כרמז לתיקון כל העולם שבו יש 24 שעות ביממה). נראה שבתנ"ך יש כ"ד ספרים גם משום שזה כנגד שאלמלא בנ"י חטאו לא היה מהנ"ך אלא רק ספר יהושע: 'אמר רב אדא ברבי חנינא: אלמלא (לא) חטאו ישראל, לא ניתן להם אלא חמשה חומשי תורה וספר יהושע בלבד, שערכה של ארץ ישראל הוא. מאי טעמא? "כי ברוב חכמה רב כעס"' (נדרים כב,ב). 'לא נתן להם אלא חמשה חומשי תורה וספר יהושע – שעיקרן של שאר נביאים לא היה אלא להוכיח ישראל על עבירות שבידם ואלמלא (לא) חטאו לא הוצרכו לתוכחה. מפני שערכה של ארץ ישראל היא – שבספר יהושע מפורשות עיירות שבארץ ישראל והנחלות אשר נחלו ולפיכך אפילו לא חטאו היו צריכין ספר יהושע. שנאמר כי ברוב חכמה רב כעס – ברוב דברי חכמות הנביאים יש סימן לרוב כעס שהכעיסו ישראל להקדוש ברוך הוא' (ר"ן). בתורה יש גם חלוקה לשבע ספרים: 'דא"ר שמואל בר נחמן א"ר יונתן: (משלי ט, א) "חצבה עמודיה שבעה" אלו שבעה ספרי תורה' (שבת קטז,א); יוצא שיחד עם ספר יהושע זהו שמונה ספרים. בנ”י חטאו ובזכות האבות ה' ריחם ושלח נביאים להחזיר את ישראל בתשובה, לכן יש כעין גילוי של כפול שלושה אבות, וזהו כ”ד ספרים שהתגלו במקום שמונה, בשל שחטאו. לעתיד זה יתגלה כמעלתם של ישראל, שנפלנו אבל קמנו והקמנו בזה את כל העולם יחד איתנו. או שיגלה שאנו המשך כח קדושת האבות ולכן כגילוי של שמונה ספרים שהם הלכתחילה, כפול שלושה אבות (או שלוש של חזקה כגילוי של חוזק כוחנו), שישאר גילוי כנגד השורש של כ"ד הספרים שבתנ”ך (שהם כנגד גילוי אבות והספרים שלכתחילה). אולי אפשר שהתורה נתנה למשה במתנה ככלה, והנה נאמר על דבר שניתן במתן תורה ונלקח מבנ”י וניתן למשה עד לעתיד לבא: 'דרש ר' סימאי: בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, באו ששים ריבוא של מלאכי השרת לכל אחד ואחד מישראל, קשרו לו שני כתרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע; וכיון שחטאו ישראל ירדו מאה ועשרים ריבוא מלאכי חבלה ופירקום, שנאמר (שמות לג, ו) "ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב". א"ר חמא בר' חנינא: בחורב טענו בחורב פרקו, בחורב טענו כדאמרן, בחורב פרקו, דכתיב "ויתנצלו בני ישראל" וגו'. א"ר יוחנן: וכולן זכה משה ונטלן, דסמיך ליה "ומשה יקח את האהל". אמר ר"ל: עתיד הקב"ה להחזירן לנו, שנאמר (ישעיהו לה, י) "ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם", שמחה שמעולם על ראשם' (שבת פח,א). ממילא ישעיהו מגלה שלעתיד יחזירו לנו את הכתרים של קדושה, והוא גם זה שאמר לעתיד על הכ”ד תכשיטים; משה זכה ונטל את כולם, כי זה קשור לתורה שנשארה אצלו (שהוא לא חטא בעגל, ונשאר עם התורה, שזהו בפס' שלקח את האהל ללמד שם תורה), ולכן אצלו התגלה כעין כלה עם כ"ד תכשיטים, וכך גם מתגלה בגילוי של תורה שיש בתנ"ך כ"ד ספרים, ולעתיד יהיה שלמות של חיבור לתורה, ולכן יתגלה בכ"ד תכשיטי קדושה כנגד התנ"ך. הגילוי יהיה בכ"ד של התנ"ך שזה כגילוי של בנ"י שכשאמרו כראוי "נעשה ונשמע", שזהו דברי כל בנ"י יחד (“ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע" [שמות כד,ז]), אז קיבלו שני כתרים שנלקחו ויוחזרו לעתיד. הגילוי הוא כנגד כל בנ"י, שזהו י"ב שבטים, שכולם אמרו "נעשה ונשמע”, ואף מתן תורה היה באחדות ('"ויחן שם ישראל" - כאיש אחד בלב אחד' [רש"י; שמות יט,ב]) כך שיש גילוי של כל השבטים בכולם, כיון שהתורה נעשית בשלמות ע"י כל בנ"י יחד (שיש שעיקרם מצוה זו ויש שעיקרם מצוה אחרת) ולכן מתן תורה בשלמות חל על כולם יחד מאוחדים שמשלימים את כל חלקי התורה. לכן הגילוי לעתיד בשלמות התורה (שלכן גם נרמז כעין התנ"ך), זהו י"ב (גילוי השבטים) כפול שני כתרים (שזה תכשיט), ולכן מתגלה בכ"ד תכשיטי קדושה כעין כלה (שלה כ"ד תכשיטים) בגילוי קודש, שכך היה אצל משה שקיבל את התורה ככלה, ולכן גם התגלה אצלו שנטל את של כולם, כי אצלו עדיין נשאר גילוי מתן תורה ככלה, ולעתיד זה יתגלה בבנ"י, שיתגלה חיבור שלם לתורה כעין שהיה ראוי במתן תורה, ששני הכתרים נחשבים כעין כ"ד תכשיטי הכלה בגילוי של הקדושה (שבקבלת התורה אנו ככלה) [וכעין כ”ד ספרים בהם ה' שלח כדי שנעשה רצונו, כדברנו שנעשה ונשמע – עליהם קיבלנו את שני הכתרים].