"למנצח מזמור לדוד. יענך ה' ביום צרה ישגבך שם אלקי יעקב. ישלח עזרך מקדש ומציון יסעדך. יזכר כל מנחתך ועולתך ידשנה סלה. יתן לך כלבבך וכל עצתך ימלא. נרננה בישועתך ובשם אלקינו נדגל ימלא ה' כל משאלותיך. עתה ידעתי כי הושיע ה' משיחו יענהו משמי קדשו בגברות ישע ימינו. אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה' אלקינו נזכיר. המה כרעו ונפלו ואנחנו קמנו ונתעודד. ה' הושיעה המלך יעננו ביום קראנו" (תהלים כ). אצלנו הפרק הזה הוא פרק כ', אבל בזמן חז"ל הקדמונים הפרק הזה היה פרק יט, כיון שפרק א' ופרק ב' היו פרק אחד ('"אשרי האיש" ו"למה רגשו גוים" חדא פרשה היא' וכו' [ברכות ט,ב]). נראה שפרק זה רומז לשנה י"ט של המדינה: "יענך ה' ביום צרה ישגבך שם אלקי יעקב" היתה לנו צרה גדולה שהערבים איימו להשמידנו, ונעשה לנו נס גדול שניצחנו בתוך זמן קצר ביותר של ששה ימים את צבאות ערב הגדולים, וכבר מהתחלה נחתה עליהם מכה שגרמה לנפילתם, שחיה"א השמיד את חילות האוויר שלהם (ולכן מודגש "יום צרה" כרמז לחוזק הנס שגרם לנפילה כבר ביום הראשון). דבר זה גרם לקידוש ה' גדול בעולם, ששמענו נישא בכל העמים שה' עזר לנו לחזקנו לנצח את אויבנו ('"ישגבך" – יחזק אותך שם אלקי יעקב, ור"ל כמו שחזק את יעקב מול לבן ועשו ולא יכלו לו, כן לא יוכלו אויביך לך'. מצודות); וכן '"שם אלקי יעקב" - שהבטיחו בלכתו לחרן ושמר הבטחתו לכך נאמר אלקי יעקב' (רש"י), כמו שה' שמר ליעקב את ההבטחה "והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך והשבתיך אל האדמה הזאת כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך" (בראשית כח,טו), כך שמר לנו שנשוב לארץ, שאמנם היינו בארץ, אבל שמר הבטחתו והתגלה שחזרנו לכל חלקי א"י ע"י שה' שמרנו במלחמה שננצח. כח הניצחון בא בזכות הקשר לכוח ירושלים, לכן זכינו לשחרר את ירושלים כחלק מכלל שחרור הארץ (שהכל בא יחד, כי מזה הושפע הכוח לנצח ולשחרר), שזהו רמוז ב"ישלח עזרך מקדש ומציון יסעדך" ('"מקדש" – מהיכל קדשו שהוא שוכן שם'. רש"י), שישלח עזר ממקום המקדש, שזהו ששחררנו את ירושלים ומקום המקדש. שמעתי ממבוגרים שהזקנים היו מתפללים בבכי בכל לב להצלה מהאויב בששת הימים, שנראה שזה רמוז "יזכר כל מנחתך ועולתך ידשנה סלה", '"מנחתיך ועולתך" – הם התפילות שאתם מתפללים במלחמה' (רש"י). גם נראה שזה היה גם בזכות מסירות הנפש של בנ"י להצלת בנ"י וא"י, שזה רמוז במנחות ועולות, שמסרו נפש למות על קידוש השם כעין קרבן העולה לה'. אז זכינו לשחרר את א"י ובראשה ירושלים שכ"ך התפללנו לזה, זהו "יתן לך כלבבך וכל עצתך ימלא", נתן לנו כרצוננו שהשתוקקנו בכל לב לשחרר את א"י, ובפרט את ירושלים ומקום המקדש; וזה ע"י שהצלחנו להוציא לפועל את תוכניות הקרב, שזהו שכל עצתנו הצליחה. "נרננה בישועתך ובשם אלקינו נדגל ימלא ה' כל משאלותיך", '"נרננה בישועתך" – כשיושיע אותך הקב"ה נרננ' כולנו להקב"ה ובשמו נדגול נתאסף ונעשה חיל' (רש"י), עשינו חיל במלחמה בעזרת ה', תוך כדי רננה לה' שזכינו לנצח את אויבנו ולשחרר את א"י, ופרט לכבוש את ירושלים שזה נעשה עוד כשהמלחמה הייתה בעיצומה, כבר אז נישא קול רננה ושמחה שאנו מנצחים בעז"ה, ובפרט שמחה ששחררנו את ירושלים (שהיה עוד באמצע המלחמה). [אולי אפשר כעין רמז לריקוד דגלים "ובשם אלקינו נדגל"]. "עתה ידעתי כי הושיע ה' משיחו יענהו משמי קדשו בגברות ישע ימינו", כל זה כחלק מתהליך גאולתנו, לקרב זמן המשיח. "אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה' אלקינו נזכיר", שמרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א רץ לפני הכוחות ותקע בשופר וקרא בקול פס' מהתנ"ך, להחיל את שם ה' על רכב והלוחמים שלנו (שזהו כוונת הפס' שאנחנו מזכירים שם ה' על הרכב והסוסים, להבדיל מהגויים שלא מזכירים עליהם). "המה כרעו ונפלו ואנחנו קמנו ונתעודד", מדינות ערב נפלו חזק ואנו קמנו. אולם עדיין הערבים לא נרגעו ורוצים להשמידנו, שזהו "ה' הושיעה המלך יעננו ביום קראנו", '"ה' הושיעה" - כן הושיענו בכל עת. "ביום קראנו" - בו ביום שנקרא אליך' (מצודות), שגם בהמשך צריכים לקרוא לה' שיצילנו (כמו שהיו מלחמות גם אח"כ, ועדיין ממשיכים לעשות לנו צרות).