'ולמה קורין מגילה זו בחג שבועות? שמגילה זו כולה חסד והתורה כולה חסד, שנאמר (משלי לא, כו) "ותורת חסד על לשונה”, וניתנה בחג שבועות' (פסיקתא זוטרתא. רות, ד). מגילת רות מלאה חסד, בין השאר היה החסד של רות שלא עזבה את נעמי (רות א,טז-יז), וגם הביאה לה לאכול (רות ב,יח); נראה שבזה עשתה תיקון לחטאי עמה הקודם – מואב, שעליו נאמר "לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' גם דור עשירי לא יבא להם בקהל ה' עד עולם. על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים בדרך בצאתכם ממצרים ואשר שכר עליך את בלעם בן בעור מפתור ארם נהרים לקללך" (דברים כג,ד-ה). שהם חטאו בחוסר חסד, והיא עשתה חסד כנגד חטאם, כתיקון למעשיהם; לכן הלכה עם נעמי ולא נפרדה ממנה, להבדיל משכירת בלעם כדי להרחיק את ישראל מארצם, ונתנה לה אוכל להבדיל מאי נתינתם אוכל ושתיה לבנ"י. גם בועז עשה מעשים של היפך ממואב (שזה כגילוי שמתאימים זה לזו; וכן שבא לייבמה, להמשיך שם למשפ' אלימלך, שבזה גילוי של תיקון לחטאם של משפ' אלימלך שהרי מתו בשל אי חסד [ילקו"ש נ"ך רמז תקצ"ח], ולכן השארת זכר זה ע"י תיקון לאי חסד, והם ירדו למואב בשל שהתחברו לאי חסד של מואב ['"וישאו להם נשים מואביות" ומי גרם להם לישא נשים מואביות? אלא שעשו כעמון ומואב בצרות עין – "על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים"'. ילקו"ש נ"ך, רמז ת"ר], לכן בתיקון של האי חסד של אלימלך בא לידי גילוי תיקון גם מול חטא מואב), שזהו שקירב את רות (רות ב,ח-ט) ההיפך מבלק ששכר את בלעם כדי להרחיק את ישראל, ונתן לה אוכל בשיבולים, ובפרט נתן לה גם לחם ("ואכלת מן הלחם" וגו'. שם,יד) וגם שתיה (“ושתית מאשר ישאבון הנערים". שם,ט), כתיקון לקשר למואב שהם "אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים" (דברים כג,ה). לכן נראה שמתגלה כאן תיקון עולם, תיקון לחטאים שמתגלה בעולם, שזהו בחטא מואב של אי חסד, שחסד קשור לתורה ('והתורה כולה חסד' [פסיקא זוטרתא]), שהיא היסוד לתורה ש'דרך ארץ קדמה לתורה', שכל התורה היא גילוי חסד ולכן החסד הוא בסיסו. לכן בחסד כאן מתגלה תיקון לגילוי חטאי מואב, כרמז לתיקון עולם, ולכן רות ובועז הם הבסיס לדוד (שזה עוד סיבה לקריאת מגילת רות בשבועות: ' … שנוהגין לו' רות בשבועות … הטעם שלפי שדוד המלך ע"ה מת בעצרת, והקב"ה ממלא שנותיהם כו', ובודאי בעצרת נולד, ומגילת רות נכתב לייחס דוד' [שערי תשובה או"ח תצד,ב]), שדוד הוא היסוד למשיח שיביא לתיקון עולם שלם. לכן נראה שבזה מתאים לחג שבועות שהוא חג מתן תורה, שבמתן תורה היה דוגמה לתיקון עולם, שלכן בקבלת התורה (עד שחטאו בעגל ופגמוהו) נעשה שלא ישלטו בנו האומות, או שלא יהיה מלאך המוות שולט בנו (ע”ז ה,א), שזהו כמו לעתיד לבא כשיהיה תיקון עולם שלם. נראה שלכן מואבי לא יכול לבא בקהל ה' (אם יתגייר), כיון שהוא ההיפך משלמות הקשר למתן תורה, שהתורה קשורה בחסד; לכן זה גם התגלה בצורה שנמנעו מחסד, שבשכירת בלעם זה היה ההיפך מאי מיתה במתן תורה, שבלעם רצה להרוג את ישראל (או, בלק רצה להרחיק את ישראל, שזהו לשלוט עלינו – לגרשנו, שזה כשעבוד מלכויות שבטל בסיני); ובאי קידום לחם ומים זהו כעין שעבוד מלכויות – שלא מתייחסים בצורה חיובית בין האומות (או, אי נתינת אוכל ושתיה לבא מהמדבר יכול לגרום למותו, שזהו כעין ההיפך מביטול מלאך המוות בסיני). רות היא תיקון לחטא מואב, שמואב יצא מלוט שחי עם אברהם עד שנפרדו, שבכך נפרד מהקדושה והקשר לקב"ה, שאברהם הוא יסוד החסד (“חסד לאברהם" [מיכה ז,כ]), ולכן יצא שלוט יתרחק מהחסד, עד שבצאצאיו זה יגיע לעומק ריחוק ממידת החסד עד שלא יהיו ראויים לקשר לקהל בנ"י (כמו שלוט התנתק מאברהם אב בנ”י). בנ"י קשורים מאוד לחסד (יבמות עט,א), לכן גם קשורים לתורה שהיא חסד, וכך נעשים מרכבה לשכינה, שכך האבות ('אמר ריש לקיש: האבות הן הן המרכבה' וכו' [ב"ר מז,ו]) וכך גם אנו ('ארבעה דגלים כנגד ד' חיות אשר תחת כסא הכבוד בד' פנים' [פסיקתא זוטרתא, במדבר ב,יז]); לוט שהתרחק מאברהם וביתו, יצא ממנו מואב שלא ראויים להתחבר לגילוי כזה (ולכן לא מתחברים לקהל בנ”י). באה רות וחיברה גם חלק ממואב לתיקון עולם (שעל הנשים לא נאסר לבא בקהל ה', וכך המשיכה דרך זה גילוי קשר לתיקון עולם), להשראת שכינה בעולם, שזה ע"י חיבור לחסד, לכן ממנה דוד שקשור לתיקון עולם. (מחלון נקרא ע"ש 'שעשו עצמם חולין', וכליון ע"ש 'שנתחייבו כליה' [ילקו"ש נ"ך, רמז ת"ר]; אולי זה קשור לכך שהתחברו למואב, ולכן כנגד בלעם זהו לשון חולין, שרצה להחליף את ישראל – כעין לבטל קדושתם ושייכותם לה' [במדבר רבה כ,יח], שנעשה חולין; וכנגד שלא קידמו בלחם ומים זהו לשון כליון, שבלי מאכל ומשתה לאורח הבא מהמדבר הוא יכול למות – להיות כלה מהעולם). נראה שהמגילה מרמזת על גילוי חסד לחיים ולמתים, שכך אמרה נעמי על בועז: "ותאמר נעמי לכלתה ברוך הוא לה' אשר לא עזב חסדו את החיים ואת המתים" וגו' (רות ב,כ), שבועז עושה חסד לחיים (לפרנס את רות ונעמי) ולמתים (ע"י יבום [מלבי"ם]); וכך אמר בועז על רות: “ויאמר ברוכה את לה' בתי היטבת חסדך האחרון מן הראשון" וגו' (שם ג,י) שרות עשתה חסד עם החיים ("הראשון") עם נעמי (רש"י) ועם המתים (יבום [“האחרון”]). נראה שבזה מרומז על חסד שמקושר לתורה, שגם על החסד בתורה נאמר גילוי של חסד עם החיים ועם המתים: 'דרש ר' שמלאי: תורה תחלתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים. תחילתה גמילות חסדים, דכתיב "ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם", וסופה גמילות חסדים, דכתיב "ויקבר אותו בגיא"' (סוטה יד,א). (אולי גם קצת רמז שבתורה יש חסד שזה ההיפך ממואב, שבמואב מתגלה שלא קידמו אתכם בלחם ומים כהיפך מהתורה; שהחסד לאדם הראשון היה בעקבות שחטא בעץ הדעת [שאז הבין שהוא ערום], שזהו כנגד לחם – אוכל [ובפרט לדעת ר"י שעץ הדעת היה חיטה (ברכות מ,א)] והחסד למשה זהו קבורה, שמת בשל חטא מי מריבה, שבזה רמז למים). מגילת רות מרמזת על החסד הגדול שנעשה, ומרמז על הקשר לתורת חסד, שבכך מביא תיקון לעולם (כעין במתן תורה), ע"י משיח בן דוד צאצאם, ולכן ראוי לקרוא את המגילה בשבועות, שזהו מטרת התורה בעולם, לתקן עולם במלכות ה'.