"הוּא הָיָה אוֹמֵר, הַכֹּל נָתוּן בָּעֵרָבוֹן, וּמְצוּדָה פְרוּסָה עַל כָּל הַחַיִּים. הַחֲנוּת פְּתוּחָה וְהַחֶנְוָנִי מַקִּיף, וְהַפִּנְקָס פָּתוּחַ, וְהַיָּד כּוֹתֶבֶת, וְכָל הָרוֹצֶה לִלְווֹת יָבוֹא וְיִלְוֶה... וְנִפְרָעִין מִן הָאָדָם מִדַּעְתּוֹ וְשֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ... וְהַדִּין דִּין אֱמֶת"

(אבות ג, טז)

במשנה זו חז"ל נותנים לנו מושג מה על דרך הנהגת הבורא את העולם ומבהירים לנו כיצד עלינו להתייחס לחיינו בעולם הזה.

במשל "הַחֲנוּת פְּתוּחָה" רוצים לומר לנו חז"ל את עקרון הבחירה החופשית. החיים הם כמו חנות ענקית, אשר ניתן להשיג בה את הכול. כמו בכל חנות, יש בעולם מוצרים בריאים ויש מוצרים שמיעוטם יפה וריבוים מזיק לבריאות. ישנם מצרכי יסוד שלא ניתן לחיות בלעדיהם, וישנם מוצרי מותרות יקרים. הקונה נכנס באופן חופשי ומכניס לעגלתו ככל שיראו עיניו ויחפוץ ליבו.

הקב"ה אינו מגביל את האדם לקחת מן העולם כל אשר ישאלו עיניו (שבת ק"ד, א): "הבא ליטמא פותחין לו". החנות פתוחה באופן חופשי לכל אחד "וְכָל הָרוֹצֶה לִלְווֹת יָבוֹא וְיִלְוֶה" - כל אדם לווה כרצונו. אבל כמו בחנות, שום דבר לא ניתן בחינם - "הַחֶנְוָנִי מַקִּיף" - הוא מוכן להלוות ביודעו כי סוף הפירעון לבוא, שהרי מלכתחילה "הַכֹּל נָתוּן בָּעֵרָבוֹן" (רשב"ץ).

הַקָּפָה פירושה דחיית הפירעון למועד מאוחר יותר. במשנה זו ההַקָּפָה היא משל למידת הרחמים של הקב"ה, אשר מאריך אף לרשעים וממשיך לספק להם את כל צורכיהם ואף מעבר לכך, אף שאינם פורעים מאומה מחובותיהם. כל יום הם נכנסים לחנות, לוקחים מכל הבא ליד ואינם משלמים, ובכל זאת "הַחֲנוּת פְּתוּחָה וְהַחֶנְוָנִי מַקִּיף".

אולם ברור כי מצב זה לא יימשך לעד ולכל דבר יש גבול (תהלים קיט, צו): "לְכָל תִּכְלָה רָאִיתִי קֵץ", ובמילים "וּמְצוּדָה פְרוּסָה עַל כָּל הַחַיִּים" ממחישים חז"ל כי האדם אינו יכול להימלט מתשלום החוב על כל מעשה או לחילופין על אי מעשה שעשה בחייו, שכן המצודה פרושה על כל חייו של האדם - הכל צפוי, כל מעשה, בכל עת.

את הכל שומעים ואת הכל רואים - (תהלים צד, ט): "הֲנֹטַע אֹזֶן - הֲלֹא יִשְׁמָע? אִם יֹצֵר עַיִן - הֲלֹא יַבִּיט?".

הרב ישראל מאיר לאו שליט"א, מהספר: "אבות לדור - על מסכת אבות"