"וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר. איש על דגלו באתת לבית אבתם יחנו בני ישראל מנגד סביב לאהל מועד יחנו. והחנים קדמה מזרחה דגל מחנה יהודה לצבאתם ונשיא לבני יהודה נחשון בן עמינדב. וצבאו ופקדיהם ארבעה ושבעים אלף ושש מאות. והחנים עליו מטה יששכר ונשיא לבני יששכר נתנאל בן צוער. וצבאו ופקדיו ארבעה וחמשים אלף וארבע מאות. מטה זבולן ונשיא לבני זבולן אליאב בן חלן. וצבאו ופקדיו שבעה וחמשים אלף וארבע מאות. כל הפקדים למחנה יהודה מאת אלף ושמנים אלף וששת אלפים וארבע מאות לצבאתם ראשנה יסעו" וגו' (במדבר ב,א-י). '"באתת" - כל דגל יהיה לו אות מפה צבועה תלויה בו, צבעו של זה לא כצבעו של זה, צבע כל אחד כגוון אבנו הקבועה בחשן ומתוך כך יכיר כל אחד את דגלו; דבר אחר: באותות לבית אבותם באות שמסר להם יעקב אביהם כשנשאוהו ממצרים, שנאמר (בראשית נ) "ויעשו בניו לו כן כאשר צום", יהודה ויששכר וזבולן ישאוהו מן המזרח, וראובן ושמעון וגד מן הדרום וכו' כדאיתא בתנחומא בפ' זו. "מנגד" - מרחוק מיל, כמו שנאמר ביהושוע (יהושע ג) "אך רחוק יהיה ביניכם וביניו כאלפים אמה", שיוכלו לבא בשבת, משה ואהרן ובניו והלוים חונים בסמוך לו. "קדמה" - לפנים הקרויה קדם, ואיזו זו? רוח מזרחית, והמערב קרוי אחור. "ראשנה יסעו" - כשרואין הענן מסתלק תוקעין הכהנים בחצוצרות ונוסע מחנה יהודה תחלה, וכשהולכין הולכין כדרך חנייתן, הלוים והעגלות באמצע, דגל יהודה במזרח, ושל ראובן בדרום, ושל אפרים במערב, ושל דן בצפון' (רש"י). שבט יהודה הולך בראש כיון שהוא שבט המלכות, לכן הוא הולך בראש כמנהיג. אולם יחד איתו הולכים גם שבטי יששכר וזבולון, שהם השבטים של גילוי תורה בישראל, ששבט יששכר מוקדש לתורה וזבולון נותן לו את התשתית הגשמית לשם כך – שמפרנסו: '"זבולן לחוף ימים ישכון" הרי זבולן קדם ליששכר, שכן מייחסן יששכר זבולן. ולמה כן? אלא שהיה זבולן עוסק בפרקמטיא ויששכר עוסק בתורה, וזבולן בא ומאכילו לפיכך קדמו. עליו אמר הכתוב (משלי ג) "עץ חיים היא למחזיקים בה". יששכר כונס וזבולון מביא באניות ומוכר ומביא לו כל צרכו. וכן משה אומר (דברים לג) "שמח זבולון בצאתך" למה? ש"יששכר באהליך" שלך הן שאת מסייעו לישב בהן' (ב"ר צט,ח). [משמע מכאן שגם יששכר עבד, שאומר שיששכר כונס (וכן מדגיש שזבולון היה עוסק 'בפרקמטיא' – במסחר, ולא בחלקים שקודם לכן), וכן בהמשך: '"יִשָּׂשׂכָר חֲמֹר גָּרֶם" יששכר מביא בחמור, וזבולון באניות שנאמר "וְהוּא לְחוֹף אֳנִיּוֹת"' (שם,ט). כיון שיש מצוות עבודה ובפרט בא"י שיש בעבודה משום קיום מצוות יישוב א"י, לכן גם יששכר עבד, אלא שעבד מעט וזבולון השלים את מלאכתו, ובזה היה ההסכם ביניהם, שיששכר בעיקר ילמד תורה וזבולון יעזור לו בפרנסה]. כך ששבט יהודה – המלכות בא יחד עם התורה (של יששכר וזבולון שיש בהם חיבור תורה ומעשה שיחד מקדשים את כל המציאות בעולם), שמלכות ישראל באה יחד עם התורה, ששלטון ישראל מגלה את מלכות ה' בעולם, ולכן זה בא יחד עם התורה שהיא גילוי שם ה' בעולם. מלכות ישראל אינה דבר גשמי, אלא היא מלכות של קודש, כמו שנאמר על שלמה: "וישב שלמה על כסא ה' למלך תחת דויד אביו ויצלח וישמעו אליו כל ישראל (דה"י א כט,כג). כל בנ"י מגלים את שם ה' בעולם, לכן בכולם יש דגלים שמראים על המחנות, ובאותם הדגלים הדגל של כל שבט נצבע בצבע של האבן שלו בחושן, כרמז שכמו שבמקדש יש גילוי שם ה' בעולם, כך גם בנ"י מגלים את שם ה' בעולם; לכן גם מיקומם הוא סביב המשכן כרמז שהוא השורש של כל עניין מחנה ישראל, שהשכינה וגילוי ה' זהו מהותם של ישראל. גם חנו סביב אוה"מ במרחק של הליכה בשבת, כך שיוכלו כולם לבא בשבת להתחבר למשכן (וללמוד תורה ממשה, אהרן ובניו והלוים); אבל בזה גם רמז שיש בהם גילוי של שבת, ששבת מלמדת שיש בורא לעולם, שזה מה שבנ"י מלמדים את כל העולם. דבר זה נעשה במיוחד בא"י, שלכן זה התגלה בהליכתם לא"י, וגם במסעם היו מרמזים על חנייתם, כרמז לחניה השלמה שזהו בא"י, שכאן מגלים את שם ה' בשלמות (שהשכינה ועיקר התורה זה בא"י [ספרי עקב, מג]), וזה במיוחד כשיש מלכות בישראל, ולכן שבט יהודה הלך בראש במסעות. א"י ירושה לנו מהאבות, ואף את התורה קיבלנו בזכות האבות (שבהם בחר ה') [לכן בשניהם נאמר "מורשה" מהאבות], שבשני אלו יחד אנו מקדשים ומתקנים את העולם כמו שהחלו האבות, לכן המסעות היו ע"פ מה שיעקב נתן להם את סדר המסעות כאות, שכך מראים ומגלים לכל שהם ממשיכים את האבות, שהם "באותות לבית אבותם", הם ההמשך של בית אבותם, ולכן זהו גם שהם נוסעים בדגלים של אות שבצבע האבנים שבחושן במשכן, כיון שזהו גילוי של קידוש ותיקון עולם למלכות ה' כמתגלה במשכן, שזהו ייעודם של בנ"י כהמשך האבות. (ולכן נרמזו יחד בפס' "באתת" [שזה צבע הדגל וכן זהו אות מיעקב], וגם נראה שזה מרמז שבנ"י הם 'אות' הוכחה של ה' בעולם, שאנו העדים המגלים את ה' בעולם: "ואתם עדי נאם ה' ואני א'ל" [ישעיהו מג,יב] '"ואתם עדיי נאם ה' ואני א'ל". תני ר' שמע' בן יוחי: אם "אתם עדי נאם ה'", אני א'ל, ואם אין אתם עדיי, כביכול אין אני ה'' [פסיקתא דר"כ יב,ו], שבלעדינו העולם לא מכיר את ה', שאין גילוי שם ה' בעולם בלעדינו. שכך בדגלים אנו מכריזים על מהותנו שאנו ההמשך של האבות שמגלים את שם ה' בעולם, אנו האות הוכחה של ה' בעולם).