לקט מביאור אברבנאל לתורה – פרשת אמור

ויקרא כא,ב-ג: כִּי, אִם-לִשְׁאֵרוֹ, הַקָּרֹב, אֵלָיו:  לְאִמּוֹ וּלְאָבִיו, וְלִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ וּלְאָחִיו. וְלַאֲחֹתוֹ הַבְּתוּלָה הַקְּרוֹבָה אֵלָיו, אֲשֶׁר לֹא-הָיְתָה לְאִישׁ--לָהּ, יִטַּמָּא: אברבנאל: "למה התיר שיטמא לאותם השישה שזכרה התורה, ולא לשאר הקרובים? ... התיר לכהן להיטמא אלא לקרוביו הנשענים עליו מבלי אמצעי ... (ואחרים) יהיו להם קרובים אחרים שיישענו עליהם לקברם". נימוק משכנע.

כג,טו: וּסְפַרְתֶּם לָכֶם, מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת, מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם, אֶת-עֹמֶר הַתְּנוּפָה: אברבנאל: "למה בשבועות נאמר בו לשון 'שבת'? ... להיות היום הראשון של פסח ראש למועדים, נקרא היום ההוא מחג הפסח 'השבת בה"א הידיעה, כי בו שביתת המלאכה הראשונה שבמועדים". אני שואל, אם השבת עצמה נכללה ב'אלה מועדי ה'", אם כן, השבת כבר נזכרת כראשונה בשביתת מלאכה.

כג,טז: עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת, תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם; וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה: אברבנאל: "(מדוע) אין אנו מונים חמישים יום? ... ביום החמישים יביאו קרבן חדש, כלומר מחודש על התמיד הנהוג, ולזה באה במילת 'תספרו' – טפחא, שמבדיל בינו ובין חמישים יום". קצת מחוכם לדעתי.

כג,כא: וּקְרָאתֶם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם: אברבנאל: למה לא נתנה התורה טעם לחג השבועות, שהוא זמן מתן תורתנו? ... אין צורך לקדש יום לזכור אותה (את מתן תורה) ... טעם חג שבועות, להיותו התחלת קציר חיטים ... יעשו חג להודות לנותן לחם לכל בשר". למדנו שזהו חג הודייה לה' על הלחם שמאכילנו.

כד,י: וַיֵּצֵא, בֶּן-אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית, וְהוּא בֶּן-אִישׁ מִצְרִי, בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: אברבנאל: "מאין יצא? ... יצא משמירת כבוד ה' ויצא לחלל שמו, ויצא מכלל ישראל ואזהרותיהם". הוא יצא לחלל והוציא עצמו מן הכלל.

כד,יב: וַיַּנִּיחֻהוּ, בַּמִּשְׁמָר, לִפְרֹשׁ לָהֶם, עַל-פִּי יְהוָה: אברבנאל: "למה לא הרגוהו מיד, וכבר נצטוו 'אלוהים לא תקלל' (שמות כב,כז)? ... נסתפקו בדינו אם ייהרג כיוון שקלל השם הנכבד, בהיותו מישראל וחייב במורא כבוד ה', או להיפטר מזה, בהיותו בן איש מצרי, שלא חייב במצוות". הדיון היה הלכתי, אם הדין נפסק לפי האם או האב. ה' פסק את דינו למיתה, כלומר הדין הולך אחר האם.

שבת שלום, שבת אחרונה בשנות השישים שלי (בשבת הבאה בע"ה – בן שבעים...), שבת של משפחתיות, שביתת מלאכה כבראשונה, נאמנות לה', הודייה לו, כיבוד ה' ואם, אורן.