כפרת הצלם וכפרת האלוהים - לראש השנה ויום הכיפורים
בס"ד.
תגובה למאמר בעניין : "עום הכיפורים"
------------------------------------------------
"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. כז אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא, ......"
מאמר נפלא כשלעצמו והוא נכתב כפי שנכתב אולי בגלל העדרה של התמונה הבאה, שהציר המרכזי שלה היא המילה האחת כמצוטט לעיל המילה : "אך" .
מילת ביניים משמעותית ביותר שבאה להבחין באבחנה מהותית בין הרישא לסיפא. בין עניינו של יום הזיכרון - ראש השנה ברישא לבין עניינו של יום הכיפורים בסיפא.
הרישא והסיפא מהווים שלמות מהותית אחת של כפרה .כפרה ביחס לבריאה והנזר שלה - האדם.
וכפרה כלפי הבורא אלוהי הכל.
הרישא : יום הזיכרון הוא יום זכרונו של העולם שנברא וזכרון היות האדם "צלם אלוהים"
תמיד צלם האלוהים לפני האלוהים.
ובפועל אי אפשר להגיע לפני ה' לכפרה .אם לא הושגה קודם לכן כפרה כלפי הצלם - האדם במובן זה ש"זכרון תרועה" הוא לרענן את הזכר של האחווה והרעות בין בני האדם שלכך נברא העולם .וזה רצונו ועניינו של הבורא
לפיכך גם לעניין כפרת הכיפורים הוסף עניין עינוי הנפש יסוד פאסיבי של הימנעות.
בעוד שיסוד הכפרה בראש השנה כפרה כלפי האדם די השבתה ממלאכה ומיצוי היום לשמחה אהבה ורעות כאמור להמחיש העובדה כי אנו זוכרים שלכך נברא העולם.
הנה כי כן, יום הכיפורים כיום מסכם , מכפר רק על עברות שבין אדם למקום.
ודווקא "מקום" גם לרמז על כפרה ראשונה של הבריאה והאדם בבחינה של "צלם אלוהים" .
מבחינה זו -גם צלם של מקום.
הנה כי כן, אין מקום לכפרה ביום הכיפורים בלוא ההכשרה של הכפרה הקודמת כלפי הבריאה והאדם.
אז לקראת ראש השנה, צריך לסגור ולמחוק את כל המעגלים החברתיים העכורים הן של הפרט והן של הכלל .
ניתנת גם אופציה אחרונה נוספת בעשרת ימי תשובה משל להיעזר גם בעשר מאמרות ייברא גם העולם החדש להגיע ביום הכיפורים לסף - עדי ה'
לבקש כפרה שלמה.
משה אהרון
