יום העצמאות חל ב-ה' באייר (אמנם ברוב הפעמים הוא נדחה אבל זהו היום שנקבע כיוהע"צ [שאף מה שדוחים זה ביחס אליו – שהוא יוצא בזמן שיש חשש שיחללו שבת בשל כך]) בעקבות הכרזת המדינה ב-ה' באייר תש"ח. נראה שלא במקרה יצא התאריך הזה, אלא יש בזה משום רמז לשורש של המדינה, שמטרתה הקמת השכינה והבאת גאולה שלמה לעולם. המדינה היא חלק מרכזי בהתחלת הגאולה (שהחלה עוד קודם – מתחילת העליות) שתמשיך עד שתושלם ונגאל לגמרי. לכן זה נעשה בשנת תש"ח מלשון לדבר (שח שיחה), שהמדינה מביאה שנוכל כעין לומר בהכרזה בקול את שם ה' בעולם. זהו תשח = תדבר (תהא שח) את שם ה'; ששם ה' מתגלה בספירת העומר (שגם בו אנו מגלים בקולנו), ש-ה' אייר זהו כ' לעומר, והמדינה היא הבסיס לקראת השלמות של גילוי ה' בעולם שיהיה כשתגיע הגאולה השלמה, שאז שם ה' יהיה שלם בעולם ('"ויאמר משה" – "כי יד על כס י'ה" ידו של הקב"ה הורמה לישבע בכסאו להיות לו מלחמה ואיבה בעמלק עולמית. ומהו כס ולא נא' כסא? ואף השם נחלק לחציו? – נשבע הקב"ה שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק כולו, וכשימחה שמו יהי' השם שלם והכסא שלם. שנאמר (תהלים ט) "האויב תמו חרבות לנצח", זהו עמלק שכתוב בו (עמוס א) "ועברתו שמרה נצח". (תהלים שם) "וערים נתשת אבד זכרם המה", מהו אומר אחריו? "וה' לעולם ישב" הרי השם שלם, "כונן למשפט כסאו" הרי כסאו שלם'. [רש"י שמות יז,טז]). לכן זה נרמז באחד פחות, כרמז שזהו ההתחלה שמביאה לשלמות, לכן זהו כ' בספירת העומר, שזה קודם ל-כ"א לעומר, שזהו אותיות י'ה'ו (סה"כ כ"א), שהם האותיות המרכיבות את שם ה', ובפרט שיחד עם התאריך שהוא ה' (באייר) נשלם אותיות הויה שיהיו בשלמות בעתיד. שזהו שהוכרז בתש"ח שמקימים מדינה שיעודה שנשיח את שם ה' בשלמות בעולם (שנגלה את שם ה' בעולם, כעין הנאמר "עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו" [ישעיהו מג,כא] שבמעשינו אנו מגלים את שם ה' בעולם וזה נחשב כדיבור, כך גם גילוי ה' בשלמות זה כעין לשוח את שם ה' שיתגלה בעולם) שיתגלה שם ה' (הויה) בשלמות בגאולה השלמה שתושלם בעקבות הקמת המדינה כחלק מתהליך הגאולה (גם אם לא חשבו כך אותם שהקימו את המדינה, כך רצה ה' וגלגל דרכם). (בנוסף, אם מחשיבים מגאולת מצרים בט"ו ניסן, שכעין אנו עכשיו באים להמשיך את כוחה לגאולה השלמה [כמו שהיה ראוי להיות גאולת מצרים], אז ה' באייר יוצא כ"א ימים מאז, וממילא מרמז [עם התאריך ה' אייר] על שם הויה שמתגלה בעקבות הגאולה לחירות, שכך היה במצרים וכך בימנו). לכן זה יוצא בחודש אייר, שהוא בין ניסן שזה חודש הגאולה ובין סיון שזהו חודש מתן תורה – גילוי שם ה' בעולם שמביא לתיקון העולם כמו שיתגלה לעתיד לבא בגאולה השלמה (כמו שנעשה במתן תורה שבטל כח מלאך המוות: 'דתניא, רבי יוסי אומר: לא קיבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא יהא מלאך המות שולט בהן, שנאמר (תהלים פב, ו) "אני אמרתי אלקים אתם ובני עליון כלכם", חבלתם מעשיכם "אכן כאדם תמותון"' [ע"ז ה,א]. ואף למ”ד שם: 'לא קיבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא תהא אומה ולשון שולטת בהן, שנאמר (דברים ה, כה) "למען ייטב להם ולבניהם עד עולם”', גם זה כעין הגאולה: 'דאמר שמואל: אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד גליות בלבד, שנאמר (דברים טו, יא) "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ”' [שבת סג,א]), שאייר הוא ביניהם, שכך המדינה היא באה מכח הגאולה מהשעבוד, שהקמנו מדינה עצמאית, ומביאה לגילוי שם ה' בשלמות בעולם ולגאולה השלמה. (והוא אף החודש השני [מניסן בספירת החודשים בתורה], כרמז שהוא השני למשה שגאלנו ממצרים [בניסן], שזהו הגואל האחרון, שהוא דומה וקשור לכח משה (שלכן הוא מתגלה כמותו): 'ר' ברכיה בשם ר' לוי: כגואל הראשון כך גואל האחרון' וכו' (רות רבה ה,ו), שהם דומים, ועוד מובא בשם ר' לוי שהגאולה העתידה קשורה למשה: 'וְאָמַר רַבִּי לֵוִי: אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה: סִימָן זֶה לְךָ, בַּמִּדְבָּר אַתָּה מַנִּיחָן וּמִן הַמִּדְבָּר אַתָּה עָתִיד לְהַחֲזִירָן לֶעָתִיד לָבוֹא, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ב, טז): "לָכֵן הִנֵּה אָנֹכִי מְפַתֶּיהָ וְהֹלַכְתִּיהָ הַמִּדְבָּר"' (שמו"ר ב,ד). כך שיוצא מדבריו שהגאולה העתידה היא כעין גילוי של כח משה בפעם השניה; לכן משמים גלגלו שהכרזת המדינה (ויוהע"צ) יחולו באייר שזה החודש השני מניסן שבה היתה גאולת משה ממצרים, שזהו הגאולה הראשונה, וכיום מתגלגלת והולכת הגאולה השניה – העתידה, ככח משה בגילוי של הפעם השניה (הפס' שמובא בגאולה ככח משה מתפרש במדרש שיעלו לא"י מהמדבר, שזהו כמו שנעשה מ-קום המדינה ששבים רבים מאוד לא"י מכל הגלויות שהם כמדבר ['"והולכתיה המדבר" – בגולה שהוא לה כמדבר וציה'. רש"י; הושע ב,טז]). ברוב המקרים יוצא שיוהע"צ נדחה (אמנם ע"פ מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א עדיין יש לומר הלל ביוהע"צ ביום ה' באייר גם אם דוחים את החגיגות [ראה ב'תורת השבת והמועד' – 'יום העצמאות ויום ירושלים שחלים להיות בשבת'], אולם ראיתי שהביאו בכמה מקומות שמתפללי ביה"כ 'קוממיות אברהם' [ביה"כ של מרן הגאון] אמרו שאמר להם שלא קיבלו את דעתו, כך שמשמע קצת שקיבל את דעת הרוב. בכ"א אולי בעתיד כשכולם יחזרו בתשובה ולא יהיה חשש חילול שבת אז יפסקו כמותו). נראה שיש בזה רמז למטרת המדינה להתחיל את גילוי הגאולה שמשולה לשבת: '"מזמור שיר ליום השבת" מזמור שיר לעתיד לבוא, ליום שכולו שבת מנוחה לחיי העולמים' (משנה תמיד ז,ד), שלכן יש גילוי גדול של מועד יוהע"צ בקשר לשמירת שבת, להדגיש את קשרה העמוק של המדינה עם הגאולה שתושלם בבי"א.