היהדות התלמודית [ האורטודוקסית] מפספסםת את הפיספוס של ימיה. 

היא עוצמת עיניה מלפקוח אותן ולראות נכוחה את תהליך הגאולה, שבעיצומו אנו שרויים.

  לא "בולעים" ולא מקיאים. 

צריך היה מזמן  לנהוג בתהליך ולשלוט בו  : לקיים את ה"משחק" במלא - אל מול ההשגחה.

 אנו מסרבים לבלוע ולהפנים תיאולוגית את תהליך הגאולה.

 משל כל הפלא הזה  שאנו רואים וחווים הוא אך אוסף מקרים וסיטואציות היסטוריות .

 גאולה היא מהפכה ואנו מתעקשים לקדש אך את הישן  חלילה מלטלט עצמנו במשהו.

 במגרש הזה של הגאולה אנו לא מקיימים את חלקנו ומה שמוטל עלינו לא ייעשה על ידי ההשגחה . מה שמוטל עלינו ולא ייעשה, גם יתקע את תהליך הגאולה ויירבה חבלי גאולה - גם קשים.

 הנה עומדים  בפתח ימים גדולים - בעיקר תיאולוגית  : 

יום השואה. יום הזכרון  .וחג העצמאות .

 כל אלה יש להם סימוכין בתורה ובנבואה. ואם הייתה כאן סנהדרין היו וודאי מאמצים מועדים אלו לכלל אושיות תיאולוגיות. לבושתי כשבקשתי לכתוב רשימה זו תחת הכותרת של "חגים ".

לא מצאתי אופציה של :"חג עצמאות". 

זה אשר משקף את המרחק בינינו לבין  המציאות הגאולתית .

 אתר נכבד שכזה עדיין מהסס מלהכיר בחג העצמאות כחג שראוי לכתוב בו דברי תורה וקדושה

 תתעוררו  ! מועדים אלו הגיע זמנם להיות אושיות גם הלכתיות .

 ואף לנהוג בהם "מקראי קודש".

 יום אחד תווכחו בכך והשאלה מה המחירים שנמשיך לשלם עד אז.

במלוא הענווה : משה אהרון