'תניא: אמרו עליו על רבן שמעון בן גמליאל, כשהיה שמח שמחת בית השואבה היה נוטל שמנה אבוקות של אור, וזורק אחת ונוטל אחת, ואין נוגעות זו בזו. וכשהוא משתחוה, נועץ שני גודליו בארץ ושוחה, ונושק את הרצפה וזוקף, ואין כל בריה יכולה לעשות כן' (סוכה נג,א). חז"ל מספרים על רשב"ג שהיה זורק ותופס ח' אבוקות של אש, וכן משתחוה ע"י אגודליו. בפשטות זה סיפור להראות כמה שמחה הייתה אז עד שעשו דברים כאלו של שמחה, וזה עוד ע"י רשב"ג - הנשיא. אולי אפשר שיש בזה משום רמז, שרשב"ג בהיותו נשיא הסנהדרין היה אחראי על המשך מסירת התורה בישראל בצורה הראויה. לכן בשמחתו גילה את קשרו לזה, כממשיך המסורת מסיני. לכן עשה כנגד עשרת הדברות שנתנו בסיני, שבהם כלולה כל התורה: 'חנניה בן אחי רבי יהושע אומר: בין כל דבור ודבור, דקדוקיה ואותיותיה של תורה, דכתיב (שיר ה, יד) "ממולאים בתרשיש" כימא רבא. ר"ש בן לקיש כד הוה מטי הדין קרייה, הוה אמר: יפה למדני חנניה בן אחי רבי יהושע; מה הים הזה בין גל גדול לגל גדול גלים קטנים, כך בין כל דבור ודבור דקדוקיה ואותיותיה של תורה' (שקלים טז,ב). לכן בשמחת בית השואבה, ששאבו מים לניסוך המים, הראה אז כרמז לכעין ים (בשל המים), שבכך נמשל הריכוז של התורה בלוחות, ולכן אז עשה כנגד הדברות. ועוד בפרט בשאיבת המים שזה הלל"מ, שם הראה את החיבור למסורת ישראל עד לסיני, כגילוי שהמסורת האמיתית עוברת אצלנו (להבדיל מהכתות הפורשות שחלקו על ניסוך המים [משנה סוכה ד,ט]). וכן בניסוך המים יש רמז לתורה, שהתורה נמשלה במים: 'ואמר רבי חנינא בר אידי: למה נמשלו דברי תורה למים, דכתיב "הוי כל צמא לכו למים"?' וכו' (תענית ז,א). הדברות שנתנו בסיני היו מחולקות לשנים בהשמעתם, שתי הדברות הראשונות, ושאר הדברות. השתים הראשונות נאמרו לנו ישירות מפי ה', ואילו שאר הדברות הועברו  אלינו דרך משה: 'דתנא רבי ישמעאל: (שמות כ, ב) "אנכי" (שמות כ, ב) ו"לא יהיה לך" מפי הגבורה שמענום' (הוריות ח,א) [ראה בהרחבה בעניין זה ב'תורת המועדים' מאמר 'עשרת הדברות' למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א]. לכן כמו שמשה מסר את שמונת הדברות, כך גם רשב"ג העיף באויר שמונה אבוקות של אש, שאש רומזת לתורה: "הלוא כה דברי כאש נאם ה' " (ירמיהו כג,כט). ואף הדגישו 'אבוקות של אור' ולא אמרו 'של אש', כדי לרמז גם לאור (ז"א לא רק אור [בשורוק] שזה אש, אלא גם לאור [בחולם] מלשון הארה), כנגד התורה: "כי נר מצוה ותורה אור" (משלי ו,כג). כך שאותם שמונה אבוקות הם כנגד שמונת הדברות שהועברו ע"י משה, ולכן אותם זרק באויר ותפס ושוב העיף וכו', כרמז שבהם במיוחד יש מסירה, שמתחילה הם נמסרו ע"י משה אלינו (ולא נגעו האבוקות אחת בשניה, כי כל אחת כנגד דברה עצמאית). בנוסף לכך היה עושה קידה ע"י שני אגודליו, שזה כנגד שתי הדברות הראשונות. כנגדם היה יורד לרצפה, כעין רמז שה' כביכול הוריד לארץ - שהביא בעצמו אלינו את הדברות האלו, שכולם שמעו אותם מה'. לכן גם היה נושק את הרצפה, כעין הדברות שזה נרמז ע"י הפה (בו מדברים) כביכול ירדו לארץ, שה' אמרם לכל בנ"י שהיו בתחתית ההר. לכן גם מודגש 'ואין כל בריה יכולה לעשות כן', כרמז שאת אמירת שתי הדברות הראשונות ה' אמר, ולא נאמר דרך כל בריה, אפילו לא דרך משה, אלא ישירות מה'. דבר זה נעשה בשמחת בית השואבה, שנקראת כך גם בשל מעלה שהייתה בה, שהיו מקבלים נבואה: 'א"ר יהושע בן לוי: למה נקרא שמה בית שואבה? שמשם שואבים רוח הקודש, על שם (ישעיהו, יב) "ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה"' (יר' סוכה ה,א). לכן אז גילה רשב"ג את הגילוי של חיבור לקבלת התורה והמסורת, כמו שהומשכה והועברה ע"י הנביאים ולאחריהם החכמים. וההבדל בין שתי הדברות הראשונות לשאר, הוא שאת השתים הראשונות שמענו כולם, שזהו דרגה של נבואה, לשמוע קול ה', ולכן זה קשור לגילוי שמתגלה בבית השואבה. (ומי שעשה זאת זה רשב"ג, ששמו 'שמעון' שמרמז על שמיעה, שזהו שכולנו שמענו את השתיים הראשונות ישירות מה', ואת השאר שמענו ממשה).