"בזאת יבוא אל הקודש". לעתיד אך בשעיר החי המשתלח (1 תגובות לחידוש זה)
"אל הקודש" - לעתיד ללא פולחן הקורבנות - משל : כפרה של "השעיר החי" המשתלח המדברה
משה אהרון, (20.04.2022)
בס"ד.
"אל הקודש" - לעתיד ללא פולחן קורבנות .משל רק "השעיר החי" המשתלח למדבר
==========================================================.
(ג) בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ בְּפַר בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת וְאַיִל לְעֹלָה: (ד) כְּתֹנֶת בַּד קֹדֶשׁ יִלְבָּשׁ וּמִכְנְסֵי בַד יִהְיוּ עַל בְּשָׂרוֹ וּבְאַבְנֵט בַּד יַחְגֹּר וּבְמִצְנֶפֶת בַּד יִצְנֹף בִּגְדֵי קֹדֶשׁ הֵם וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת בְּשָׂרוֹ וּלְבֵשָׁם:
בזאת יבוא אהרון אל הקודש, היה לו לכאורה לכתוב "לקודש" ולא להכביר מילה נוספת "אל". אלא תוספת המילה "אל" מגמתה להצביע ולרמז על דרך העכשוית בלבד [לקודש].
להצביע ולהפריד בין דרך הפולחן : בין הקרבת החטאת והעולה לבין המהות העתידית שהקודש יתמקד דווקא בבגדי הבד - בגדי "בד" כסמל למוסריות עליונה זכה ולבנה.
שגם במפורש כונתה הכותנת : "קודש".
ולבסף כל הבגדים כונו :"בגדי קודש".
להדגיש שכל הקודש האיסטרטגי, מתמקד בבגדים דווקא.
לכן גם בסופו של הפולחן יש ציווי לכבס הבגדים.
וציווי נוסף לרחיצתו של אהרון בטרם ילבשם שוב.
משל רק הקודש האפקטיבי והעתידי, מתמרק כאושייה איסטרטגית.
לעתיד, הדרך את הקודש תהא נטולת פולחן קורבנות .
משל האופציה של "השעיר החי" המשתלח המדברה ,כנושא עוונותיהם של ישראל היא היא הפתרון העתידי של כפרת העוונות .......
משה אהרון
השעירים והגורלות
==============.
עצם פעולת הגורלות לעניין שני השעירים,
מרמזת על דבר זמני - גורל המשתנה.
עתה גורל שכזה, לעתיד גורל אחר ושונה ובמהות.
ואפילו עתה החשוב והדומיננטי הוא דווקא השעיר החי.
אותו שממוען לעזאזל. שעליו מתוודה אהרון
על עוונותיהם של ישראל ועליו בלבד הוא סומך
את שתי ידיו. לעתיד אותו השעיר לה' העולה
כקורבן חטאת ,יוותר עליו הקב"ה .
והגורל כל כולו יוותר ל"אי הפולחן"- לשעיר החי -
הנושא את עוונות ישראל לארץ גזירה.
יסוד החטאת יתבטא - בארץ גזירה..
משה אהרון