במסכת ר"ה מובאת ברייתא בה חלקו ר"א ור"י על כמה דברים מתי קרו\יקרו, ויש בין הדברים שהביאו כמה דברים שלא חלקו עליהם; אחד מהם זה הולדת יצחק: 'בפסח נולד יצחק' (ר"ה י,ב). בפשטות על שאר הדברים חלקו ע"פ לימוד בפס', ובאותם שלא חלקו זה משום שלמדו אותו דבר - שלא היה להם סיבה לחלוק ע"פ לימודים אחרים. אולם נראה שיש בזה גם עומק יותר מזה, שמה שלמדו אחרת בפס' זה משום שכל אחד בא לבטא דברים אחרים שלשיטתו הם חשובים ועקרוניים יותר להדגיש, אבל באותם דברים שלא חלקו שניהם מודים שיש מהות חשובה ביותר דווקא בגלוי הזה. יצחק הוא היהודי הראשון שנולד, ולכן זה מאוד דומה ליציאת בנ"י ממצרים שזהו הולדתו של עם בנ"י, ולכן יש בזה התגלות כמו של יצחק. לקראת הופעתו של יצחק נצטווה אברהם למול את בני ביתו, ויצחק היה המהול הראשון שנימול כראוי שעליו מספרת התורה: "וימל אברהם את יצחק בנו בן שמנת ימים כאשר צוה אתו אלקים" (בראשית כא,ד), כך שעניין המילה מודגש בו במיוחד. גם כשבנ"י באו לצאת ממצרים הם הצטוו למול כדי שיוכלו לאכול את הפסח ("וכל ערל לא יאכל בו" [שמות יב,מח]. וכך יוצא מהנאמר ביהושע: "כי מלים היו כל העם היצאים" וגו' [יהושע ה,ה]), כך שיש דימוי בגילוי ברית המילה בין יצחק ויציאת מצרים (וזה ברור כיון שבנ"י נקראים ע"ש ברית המילה - 'מולים' [משנה נדרים ג,יא], לכן כשמתגלה ההולדה של בנ"י יש אז גילוי של ברית המילה, ולכן זה אצל יצחק וביציאת מצרים). אולם נראה שיש בזה דבר יותר עמוק, שהכח המתגלה ביצחק הוא הכח שקשור ליציאת מצרים (כעין שבדברים שחלקו אפשר שלאו דווקא קרו ממש באותו זמן, אלא ששורש מהות הדברים קשור לגילוי שמתגלה בזמן הזה של תשרי או ניסן), שלכן במקום 400 שנה הם היו רק 210 כאשר הזמן של ארבע מאות שנה נחשב מהולדת יצחק: '"כי גר יהיה זרעך" - משנולד יצחק עד שיצאו ישראל ממצרים ת' שנה' וכו' (רש"י; בראשית טו,יג), כך שנראה שכח יצחק הוא שפעל להחשיב לקיצור גלות מצרים, שלכן זה מתגלה ממנו ההפסקה של גלות מצרים. יציאת מצרים קשורה בקשר עמוק בא"י, שלכן הלשון החמישית היא "והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אתה לאברהם ליצחק וליעקב ונתתי אתה לכם מורשה אני ה'" (שמות ו,ח). [אולי לכן גם לא שותים אלא רק ארבע כוסות כנגד ארבע לשונות הגאולה שבהתחלה (אמנם זה תלוי במחלוקת, ראה ב'תורת השבת המועד' מאמר 'הכוס החמישית', למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א), כיון שהחמישי הוא מקור הכח של כל הקודמים, הוא השורש שמתגלה בכל אחד ואחד מארבעת הלשונות שנאמרו קודם]. והביא מרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ב'תורת הארץ' (ד,א) שחירות האדם מישראל מקביל לגאולת הארץ, שיש קשר בין החירות ממצרים לגאולת א"י. שזה מוכח מארבעה מקורות: א. בגילוי הסנה ה' אומר למשה שיגאל את ישראל ויעלה אותם לא"י (שמות ג, ז-ח). ב. בנוסף בסנה, ה' גם אומר למשה שיגיד זאת לזקני ישראל (שם, טז-יז). ג. זהו הלשון החמישית של הגאולה ממצרים (כמו שהבאנו קודם). ד. קרבן פסח קשור לא"י, שרק מההגעה לארץ מתחייבים בקרבן פסח: "והיה כי תבאו אל הארץ אשר יתן ה' לכם כאשר דבר ושמרתם את העבדה הזאת" (שמות יב,כה). כך שיציאת מצרים קשורה בעומקה לא"י, לכן מובן שזה קשור במיוחד ליצחק, שיצחק זהו גילוי הגדול והשלם של הקשר בין בנ"י לא"י, שלכן היה אסור לו לצאת מהארץ בשל גילוי קדושה זו: '"גור בארץ הזאת" א"ר הושעיה: את עולה תמימה, מה עולה אם יצאת חוץ לקלעים היא נפסלת, אף את אם יצאת חוץ לארץ נפסלת' (ב"ר סד,ג). ואף בו התגלה הציווי לבניית א"י והשראת השכינה בכך: "וירא אליו ה' ויאמר אל תרד מצרימה שכון בארץ" - עשה שכונה בארץ ישראל, הוי נוטע הוי זורע הוי נציב. ד"א: "שכון בארץ" שכן את השכינה בארץ' (שם). כך שבו מתגלה במיוחד גילוי א"י, לכן הוא זה שמתגלה במיוחד כקשור לשורש יציאת מצרים, כיון שזהו שורשו, שהוא אותו שורש של יציאת מצרים. לכן גם הדבר הראשון שמתגלה בכניסה לארץ (אצל יהושע) זה מילה ועשיית הפסח, כיון שזהו שורש הגאולה ממצרים (לכן מילה ופסח כביציאה ממצרים), וכעין יצחק שמתגלה בו במיוחד ברית המילה; ואף קשור לפסח, שבפסח יש גילוי של ההמשכיות של כח יצחק, שזהו שרצה להעביר את הברכות בפסח ('"שני גדיי עזים" - וכי שני גדיי עזים היה מאכלו של יצחק? אלא פסח היה, האחד הקריב לפסחו והאחד עשה מטעמים; בפרקי דר"א' [רש"י ;בראשית כז,ט]), הרי שיצחק רצה להעביר את ברכתו שישפיע להמשך הדורות בפסח, כיון שזהו זמן שמתגלה מהות כוחו של יצחק. (אולי זה נרמז במכילתא: 'היה רבי מתיא בן חרש אומר: (יחזקאל טז): "ואעבור ואראך והנה עתך עת דודים" - הגיע שבועתו שנשבע הקב"ה לאברהם שיגאל את בניו, ולא היה בידם מצות שיעסקו בהם כדי שיגאלו, שנאמר "שדים נכונו ושערך צמח ואת ערום ועריה" וגו', ערום מכל מצות. נתן להם הקב"ה שתי מצות, דם פסח ודם מילה, שיתעסקו בם כדי שיגאלו, שנאמר "ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך" וגו'. ואומר (זכריה ט): "גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו"' וכו' [מכילתא שמות יב,ו (מסכתא דפסחא, ה)], שדווקא שני הדברים האלו קשורים לזכות היציאה ממצרים, כיון שהם גם מתגלים בכניסה לארץ ולכן מדגישים את הקשר לא"י, וכן מגלים קשר ליצחק שבו יש גילוי של מילה ופסח, כחלק מהזכות ליגאל והקשר של א"י בזה). לכן בזה שניהם (ר"א ור"י) מסכימים שיצחק קשור לפסח, שזהו מהות כוחו וגילויו בעולם, ולכן זהו שמסכימים שיצחק נולד בפסח.