זבח תודה על דמעה ? לפרשןות חול המועד פסח
נכתב על ידי izik28, 17/4/2022
סד
ד"ת לחג הפסח וחול המועד התשפ"ב
זבח תודה על דמעה?
------------------------------------------------------
בקריאת יום רביעי של חול המועד פסח אנו נתקלים בפ"ס," מלאתך ודמעך לא תאחר בכור בניך תתן לי" ואילו בקריאת א של חול המועד אנו קוראים את הפ"ס, " וכי תזבחו זבח תודה לה" לרצנכם תזבחו", אני משנה " בכוונה" את סדר הקריאה , שהרי סדר הקריאה היה אמור אלי להיות הפוך מבחינת סדר הפסוקים לפי עניות דעתי .. קודם מלאתך ודמעך לא תאחר.. ואח"כ מגיע זבח התודה .. .
מדרש המכילתא מסביר,"מלאתך ודמעך לא תאחר מלאתך אלו בכורים הניטלין מהמלאה (ודמעך זו תרומה). לא תאחר, שלא תקדים (מעשר שני לראשון וראשון לתרומה ותרומה לבכורים.) אבל איני יודע אי זה מהם יקדים אם תרומה לבכורים אם בכורים לתרומה. אמרת, יקדמו בכורים שהם קרוים ארבעה שמות, ראשית בכורים תרומה (ודמע) [ומלאה], לתרומה שאינה קרויה אלא שלשה שמות, ראשית ותרומה (ומעשר) [ודמע. תרומה] למעשר ראשון שאינו קרוי אלא שני שמות. ויקדים מעשר ראשון שהוא קרוי שני שמות (תרומה) ומעשר, למעשר שני שאינו קרוי אלא שם אחד בלבד. מכאן אמרו, (תרומות) המקדים תרומה לבכורים ומעשר ראשון לתרומה ומעשר שני לראשון, אע"פ שהוא עובר בלא תעשה, מה שעשה עשוי. (תלמוד לומר) [שנאמר] מלאתך ודמעך לא תאחר." רבנו בחיי מסביר " מלאתך ודמעך לא תאחר. בא להזהיר על תרומת התירוש והיצהר כי מלת מלאתך שם המשקה היוצא מן הענבים וכענין שכתוב (במדבר יח) וכמלאה מן היקב ומלת ודמעך שם המשקה היוצא מן הזיתים ע"י סחיטה וכתישה כדמעה היוצאה מן העין לכך קרוי דמעך.".
ספר החינוך מסביר," שלא להקדים חוקי התבואות
שלא נקדים חקי התבואות קצתם על קצתם אלא שנוציאם בסדר. ובאור ענין זה הוא שהחטה כשתודש ותנקה, היא טבל, ופרוש טבל היא תבואה שלא הורמה, והחיוב עלינו בה להוציא ממנה תחלה תרומה גדולה, ומן התורה (קידושין כט ב) אפילו חטה אחת פוטרת הכרי, אבל חכמים אמרו שהוא חלק אחד מחמשים, ואחר כך ממה שנשאר החיוב עלינו להוציא ממנה מעשר והוא נקרא מעשר ראשון. ואחר כך ממה שנשאר יש לנו להוציא מעשר אחר והוא מעשר שני, ותנתן תרומה לכהן, ומעשר ראשון ללוי, ומעשר שני שיאכלוהו בעליו בירושלים. ועל זה הסדר אנו חיבים שנפריש מן התבואה חלקים אלה, ובאה לנו המניעה בזה שלא נקדים מזה מה שראוי לאחר ולא נאחר מה שראוי להקדים, שנאמר (שמות כב כח) מלאתך ודמעך לא תאחר, והוא כאלו אמר ממלאתך ודמעך לא תאחר מה שראוי להקדימו.
משרשי המצוה, כי בהעשות הדברים על סדרן לא יבוא בהן הערבוב והטעות, וכשאינן נעשים כן יהיה הטעות נמצא בהן תמיד. ובהיות התרומות והמעשרות דבר גדול בקיום הדת, כמו שנפרש בעזרת השם בסדר ראה, ושופטים, צונו השם יתברך להזהר בהם הרבה שלא לבוא בחשבונן לידי טעות לעולם. ובשמענו טוב מזה מן המקבלים, נקבל.
מדיני המצוה, מה שאמרו זכרונם לברכה (תרומות שם) שאם עבר והקדים בענין זה מה שאין ראוי להקדים, מה שעשה עשוי, ולא נתחיבנו לחזר ולערב הכל ויפרישם פעם שניה. וכן מה שדרשו במסכת תרומה (שם ז) ובמכילתא (שם) מלאתך, אלו הבכורים הנטלים מן המלאי, כלומר קדם שנטל מן הדבד כלום, זהו לשון מלאי כלומר שהוא כדבר מלא לגמרי. ודמעך, זו תרומה. לא תאחר, שלא תקדים תרומה לבכורים וכולי. ויתר פרטיה, במסכת תרומות
ונוהגת בזכרים ונקבות, בארץ ישראל ובזמן שישראל שם, כדעת הרמב"ם ז"ל (פ"א מהל' תרומות הכ"ו) שכתב שמצות תרומה ומעשרות מן התורה אינה אלא בזמן שארץ ישראל בישובה. והעובר עליה והקדים דברים אלו זו לזו, דינו כעובר על מצות מלך, אבל אין לוקין עליו, שכך נתבאר שם בתרומה שאין בזה הלאו מלקות.".
הקב"ה רוצה שנביא את התרומות לפי הסדר הראוי , אך מה ענין הדמעה?
כאשר אדם עמל על גידול פרי מסויים או ירק כלשהו , הוא עודר, זורע , מזבל,משקה , ומצפה ליבול ראוי לפי השקעתו , כל התהליך מלווה בדאגה להצלחת היבול בע"ה, ממש כלידה של ילד לאחר תשעה ירחי לידה , או כהוצאת דבר תורה לאור ,לעיתים הדבר הולך מהר בלידה קלה ולעיתים נמשך ונמשך.. עד הלידה ,כך בכל דבר [כמעט] בחיים , אך כאשר הפרי מוכן ,עלינו לא לאחר ,ולהביא את התרומה כתודה לקב"ה , כבן הבכור שעובר פדיון בכורות.
הפ"ס השני ,שהוא למעשה הראשון בסדר הקריאה ,אומר לנו כך," וכי תזבחו זבח תודה ליהוה לרצנכם תזבחו".. רגע אחד.. אנו זובחים לרצון שלנו אנו או של הקב"ה??
רשי מסביר," לרצנכם תזבחו" - תחלת זביחתכם הזהרו שתהא לרצון לכם ומהו הרצון
"ביום ההוא יאכל" - לא בא להזהיר אלא שתהא שחיטה על מנת כן אל תשחטוהו על מנת לאכלו למחר שאם תחשבו בו מחשבת פסול לא יהא לכם לרצון דבר אחר לרצונכם לדעתכם מכאן למתעסק שפסול בשחיטת קדשים ואף ע"פ שפרט בנאכלים לשני ימים חזר ופרט בנאכלין ליום אחד שתהא זביחתן על מנת לאכלן בזמנן" , דהיינו כאשר אנו מביאים קרבן תודה עלינו לאוכלו באותו יום, פן תהיה בו מחשבת פסול שתפגום בו גם בלי כוונה , מדרש תנחומא מסביר," אם על תודה יקריבנו והקריב, ראה הקב"ה סולח לעונותיהם של ישראל, ראה מה היו מקריבין להקב"ה, והקריב על זבח התודה, אלא אמר הקב"ה מי שיש לו פר יביא פר, מי שיש לו איל יביא איל... ומי שיש לו יונה יונה, ומי שאין לו אחד מכל אלו יביא סולת, ומי שאין לו סולת ולא כלום יביא דברים, שנאמר קחו עמכם דברים ושובו אל ה', ותאמר שהוא מקובל, אמר הקב"ה הן נשלמה פרים שפתינו, למה שאין חשובה לפני הקב"ה יותר מן ההודיה, לכך נאמר אם על תודה יקריבנו. (צו ו)
וכי תזבחו זבח תודה, רבי פנחס ורבי לוי ורבי יוחנן אמר בשם ר' מנחם דגליל, לעתיד לבא כל הקרבנות בטלין וקרבן תודה אינו בטל, כל ההודיות בטלין והודיית תודה אינה בטלה לעולם, הדה הוא דכתיב (ירמיה ל"ג) קול ששון וגו' מביאין תודה בית ה', זה קרבן תודה, וכן דוד אמר (תהלים נ"ו) עלי אלקים נדריך אשלם תודות לך, תודה אין כתיב כאן אלא תודות, ההודיה וקרבן תודה. (אמור יד)".
כאשר אדם מביא את תרומתו להקב"ה או את דמעתו על דבר שהצליח לו לאחר קושי מסויים עליו לא לאחרו ,שכן הדבר ממש כמו פדיון בכורות שיש לו את הזמן שלו , כל איחור עלול לפגום בכוונת האדם ולפסול את התרומה או קרבן התודה שהאדם מביא לקב"ה , מה שמקשר אותנו להכרת הטוב, בליל הסדר אנו אומרים את הפ"ס," לפיכך אנחנו חיבים להודות, להלל, לשבח, לפאר, לרומם, להדר, לברך, לעלה ולקלס למי שעשה לאבותינו ולנו את כל הנסים האלו: הוציאנו מעבדות לחרות מיגון לשמחה, ומאבל ליום טוב, ומאפלה לאור גדול, ומשעבוד לגאלה. ונאמר לפניו שירה חדשה: הללויה." , ליל הסדר הוא כליל הודיה על יציאתנו מעבדות לחרות , ליל הסדר מתקיים בדיוק במועד בו בני ישראל יצאו לחרות ליל יד בניסן , האם ליל הסדר היה יכול להתקים בתמוז? אולי כן.. אבל ללא טעם וולא ריח , כך עלינו לדבוק במידת הכרת הטוב ,בזכות שיש לנו לעבוד את ה" למרות הקשיים במדינת ישראל , ברווח וללא פחד , או קחו דוגמא, לאחורנה נודע לי שבמשפחת מלוך היו אנוסים בספרד, למזלנו אנו לא כאלה!
במדרש מופיע ההסבר הבא," פרשת "כי תבוא" פותחת במצוות הביכורים בכדי ללמד מהי הכרת תודה, מה משמעותה המעשית ומה מעלותיה בעולמו של האדם הפרטי. "וְהָיָה, כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר ה' אלוקיך נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה... הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת-רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-נָתַתָּה לִּי ה'; וְהִנַּחְתּוֹ, לִפְנֵי ה'... וְשָׂמַחְתָּ בְכָל-הַטּוֹב, אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ ה' (כו, א-יא); לאחר הכניסה לארץ וכיבושה, נכנסת לתוקף מצוות הביכורים; המביאים מודים על היציאה מעבדות מצרים, הזכות לחיות ב"אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ" (כו,ט), על היכולת לטעת עצים ועל ההנאה מן הפירות ומן השפע. התורה מפרטת ומבהירה מה נוסח הדברים שעל הפרט לומר בעת קיום מצוות הביכורים, על מנת ללמד את האדם שלא יחסוך במילים כדי להביע ולהכיר תודה.
מצוות הביכורים, קורבן תודה, הברכות לפני אכילת כל מזון ובסיומה, ברכת הגומל ומצוות נוספות נועדו להרגיל את האדם להודות על הטוב שיש בחייו. במצוות הביכורים מובא גם ההסבר להכרת תודה - "וְשָׂמַחְתָּ בְכָל-הַטּוֹב, אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ ה'" (כו, יא) - אדם שהכרת תודה הינה חלק מאורח חייו אינו עסוק אך ורק בציפייה למשהו שיגיע בעתיד ויגרום לו לאושר, אלא רואה את הטוב שישנו סביבו ברגע זה, ועל כן נהנה ושמח בו כעת."
או קחו לדוגמא את נגע הצרעת שנגלה בביותו של אדם , אותו אדם מן הסתם דואג ועצוב על הריסת ביתו, אך לאחר מכן ברגע שהוא רואה את המטמון שהתגלה בקירות הבית ,אין שמח ממנו וההודיה קרובה מאוד ,כך לעיתים על האדם נגזר להרוס בית אחד , מן הסתם הוא דומע ולא מבין .. אך ולאחר מכן הוא מגלה שהוא שהוא זכה במטמון כדי לבנות בית אחד טוב וחזק יותר .
כך עלינו להודות על הדמעה , בדיוק בליל הסדר אותו אנו חוגגים לאחר קושי גדול , , מכך נלמד שגם כאשר אנו אוכלים מרור , נדע שזבח התודה וסעודת ההודיה קרובים, בל נעכב את התודה , וכך נזכה לברכת כהנים משוכן המעונה ולשמחה אדירה .
חג פסח כשר ושמח קיץ בריא וטוב
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
