עוד על ימי הטומאה והטהרה לבן ולבת (1 תגובות לחידוש זה)
נכתב על ידי משה אהרון, 2/4/2022
בס"ד.
המשך לרשימה קודמת בנושא
--------------------------------------------
בדרך כלל בתורה לעניין הלידה הכינוי הוא "בן" . .
והשאלה שצריך לכאורה לשאול מדוע היה לה לתורה בפרשייה זו לחזור לכינויים הבראשיתיים של : "זכר ונקבה". אלא לרמז לך שפרשייה זו של טומאת יולדת וימי הטהרתה . הם למעשה המשך של פררשיית ה"קללה" והגירוש מגן העדן .ששם בבריאת העולם הקטגוריה הראשונה הייתה :
"זכר ונקבה" שנאמר :
""וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם."
"זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם בְּיוֹם הִבָּרְאָם.".
ושם לאחר חטא עץ הדעת נענשה האישה בריבוי כפול של עצב והריון.
והנה כאן באה לכאורה ההשלמה של הטומאה והטהרה של הלידה . וכפי שכבר כתבנו ברשימה קודמת היה עניין לסמל בלידת נקבה את תוצאתו של אותה החטא "הנקב" . כאילו האישה בחטא
כאמור, פגמה גם בבריאה בכללותה. נקבה נקב ברקמת הבריאה. לכן גם המשך "העונש" של אותו החטא הוא הצורך בטומאה ובטהרה ודווקא לסמל את עיקר מחוללת החטא באישה היא נדרשה דווקא בהולדת נקבה ,לתקופות כפולות הן לעניין הטומאה והן לעניין הטוהרה.
וכהוכחה נוספת לאמור מיד התורה עוברת גם ל"אדם" לדון ב"נגע" הצרעת ביחס אליו .
משל גם זה חלק מהמשך של אותו העונש וגם הוא ה"נגע" - הפגם של האיש.
מזכיר את "הנקב" הפגם של האישה
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (1)
==================.
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים לָאִשָּׁה, מַה-זֹּאת עָשִׂית; וַתֹּאמֶר, הָאִשָּׁה, הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי, וָאֹכֵל. יד וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶל-הַנָּחָשׁ, כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת, אָרוּר אַתָּה מִכָּל-הַבְּהֵמָה, וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה; עַל-גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ, וְעָפָר תֹּאכַל כָּל-יְמֵי חַיֶּיךָ. טו וְאֵיבָה אָשִׁית, בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה, וּבֵין זַרְעֲךָ, וּבֵין זַרְעָהּ: הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ, וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב. {ס} טז אֶל-הָאִשָּׁה אָמַר, הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ--בְּעֶצֶב, תֵּלְדִי בָנִים; וְאֶל-אִישֵׁךְ, תְּשׁוּקָתֵךְ, וְהוּא, יִמְשָׁל-בָּךְ.
הנה כי כי כינוי אלוהות כפול גם ה' וגם אלוהים. להקביל לכפל של "הרבה ארבה" .הרבה באות "הא" לסמל שם הוויה ו"ארבה" באות "א" לסמל שם אלוהים .והכפל לכפל של הנרטיב של תחילה הבראשיתי של "אלוהים"