לקט מביאור אברבנאל לתורה – פרשת תזריע
לקט מביאור
אברבנאל לתורה – פרשת תזריע
ויקרא יב,ד: וּשְׁלֹשִׁים יוֹם
וּשְׁלֹשֶׁת יָמִים, תֵּשֵׁב בִּדְמֵי טָהֳרָה; בְּכָל-קֹדֶשׁ לֹא-תִגָּע,
וְאֶל-הַמִּקְדָּשׁ לֹא תָבֹא: אברבנאל: "ימי טהרה – כי כיוון שאין לה אז
דם מטמא, למה תטמא לענייני המקדש? ... בהיותה מעוברת ייפסק ממנה דם הנידות מדי
חודש בחודשו ... כדי שבאותם הימים (33 ימים לזכר ו 66 ימים לנקבה) תינקה וייצא
ממנה כל דם הנעצר ברחמה מן החודשים שלא עשתה ניקיון בהיותה מעוברת". יש
טומאה ויש ניקיון פנים-גופי.
יב,ה: וְאִם-נְקֵבָה תֵלֵד, וְטָמְאָה שְׁבֻעַיִם
כְּנִדָּתָהּ: אברבנאל: "למה חייבה (התורה) ליולדת נקבה בכפל הימים ליולדת
זכר? ... ראתה החכמה האלוהית שצריך מספר מהימים שווה לימי היצירה, לנקות את
הרחם ממה שנשפך בה ליצירה ההיא, ולכך היו בזכר ארבעים יום עם השבעה הראשונים, שבהם
יתיישב רחם היולדת על מתכונתו ותשווה האישה לטבעה. כי "כבולעו כך פולטו"
– ארבעים יום נשפכו ברחמה וליחות לצורך היצירה ההיא (לזכר) ...לדעת רבי ישמעאל,
להיות יצירתה (של נקבה) לשמונים יום, כמו שנתאמת בניסיון". זכר נוצר ב ארבעים
ימים ולכן טומאת הילדת היא ארבעים יום (7+33), והנקבה נוצרת בשמונים יום,
ולכן טומאת יולדת נקבה – שמונים יום (14+66).
יב,ו: וּבִמְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ, לְבֵן אוֹ לְבַת,
תָּבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן-שְׁנָתוֹ לְעֹלָה: אברבנאל: "למה חייבה תורה ליולדת
להביא חטאת ועולה ... כיוון שלא יימצאו לה עוון? ... חז"ל: 'אין
ייסורין בלי עוון' (שבת נה.), והיולדת סבלה צרה וסכנה בהיותה על האובניים ... ואם
היה בה עוון שלא ידעה, הייתה מביאה חטאת על כפרתה". משתמע מכאן, שזה
קורבן על "העלם דבר", שמא חטאה.
יג,ב: אָדָם, כִּי-יִהְיֶה בְעוֹר-בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת
אוֹ-סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת, וְהָיָה בְעוֹר-בְּשָׂרוֹ, לְנֶגַע צָרָעַת--וְהוּבָא
אֶל-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן: אברבנאל: "הרי יש חולאים אחרים מתדבקים כמו
שזכרו הרופאים, ולמה לא נעשה עליהם כאשר ציווה ה' לעשות בענייני הצרעת? ...
לא היה זה מפני חולי מתדבק, אלא מפני הטומאה שהמצורע מטמא אחרים". יש
מחלה ויש טומאה. ומדוע הובא דווקא אל כהן ולא אל רופא? אברבנאל: "מפני שהכהן
הוא המזהיר על הטומאות, הוא המטמא את הטמא ומטהר הטהור (ולא הרופא)".
יג,מז: וְהַבֶּגֶד, כִּי-יִהְיֶה בוֹ נֶגַע צָרָעַת:
בְּבֶגֶד צֶמֶר, אוֹ בְּבֶגֶד פִּשְׁתִּים: אברבנאל: "הדברים שאין בהם רוח
חיות, לא ייפול בהם בריאות ולא חולי ולא נגע צרעת ... איך החליט על הבגד לשון
'טמא הוא', וזה הספק ייפול גם כן בצרעת הבתים? ... בגד הצמר והפשתים שהוא
אותם תמיד קרוב לגופו ובשרו ... הם מתפעלים מאד בשימושי האדם ... אולי מפני
זה יתפעלו אותם הבגדים והעור מאיכויות המצורע ועיפוש גופו ויתראו בהם כתמים כמו שיתראו
מראות הנגעים באדם ... בנגע הבתים ,,, להיותם דברים נמשכים מצרעות האדם".
השפעה סביבתית.
שבת שלום, שבת של נקיות, חִיות, שלמות בלא עוון וספק
עוון, טהרה והשפעה חיובית על הסביבה, אורן.
