'מתרמוד מאי טעמא לא? פליגי בה רבי יוחנן וסביא; חד אמר: משום עבדי שלמה, וחד אמר: משום בנות ירושלים ... משום בנות ירושלים מאי היא? פליגי בה רב יוסף ורבנן, ותרוייהו משמיה דרבה בר בר חנה; חד אמר: תריסר אלפי גברי ושיתא אלפי קשתויי, וחד אמר: תריסר אלפי גברי ומנייהו שיתא אלפי קשתויי, בשעה שנכנסו עובדי כוכבים להיכל הכל נפנו על כסף וזהב, והם נפנו על בנות ירושלים, שנאמר (איכה ה, יא) "נשים בציון ענו בתולות בערי יהודה". אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: פסוק זה שר העולם אמרו (תהלים לז, כה) "נער הייתי גם זקנתי", מאן אמריה? אילימא קודשא בריך הוא, מי איכא זקנה קמיה. ואלא דוד אמריה, מי קשיש כולי האי? אלא ש"מ שר העולם אמרו. ואמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מאי דכתיב (איכה א, י) "ידו פרש צר על כל מחמדיה"? זה עמון ומואב. בשעה שנכנסו עובדי כוכבים להיכל, הכל נפנו על כסף וזהב והם נפנו על ס"ת, אמרו זה שכתוב בו (דברים כג, ד) "לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה'" ישרף באש' (יבמות טז,ב). נאמר על אנשי תרמוד שהם פסולים כיון שהם מעבדי שלמה או שאנסו מבנות ירושלים בחורבן, מדוע דווקא אנשי תרמוד הם אלו שאנסו בזמן שכל השאר הלכו לבזוז? נראה שיש בזה רמז בהמשך שמסופר על אנשי עמון ומואב שכשכולם בזזו הם הלכו לשרוף את הס"ת משום הפסול שמתגלה בהם בתורה, כך גם נראה שזה גילוי על אנשי תרמוד שיש בהם פסול ולכן כך פעלו במעשיהם במקום בביזה ככולם. עמוני ומואבי מרוחקים בשל עברם: "לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' גם דור עשירי לא יבא להם בקהל ה' עד עולם. על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים בדרך בצאתכם ממצרים" וגו' (דברים כג,ד-ה), וברור שיש לזה גם השפעה שממשיכה בדורות, ולכן לעולם אין לקבל מהם (ולכן מובן שאומרת התורה "גם דור עשירי .. עד עולם", כרמז שזה ממשיך גם בהמשך הדורות, שזה נטוע בהם). כך גם נראה שבאנשי תרמוד היה בעברם דבר שממשיך גם בהמשך הדורות כמו שהתגלה בחורבן, מהו הדבר? נראה שזהו כטעם השני שמובא עליהם – שהם קשורים לעבדי שלמה. אמנם לדעה זו הפסול אינו מטעם שהם היו עבדי שלמה, אולם נראה שגם הוא סובר שהיו שם עבדי שלמה (אלא שסובר שלא נשאו נשים יהודיות, שלא התפתו הנשים בשל עושרם [אם כי אפשר שסובר שלא היו שם עבדי שלמה, אלא שלדברנו היו שם]). לכן יש במהותם עניין של אונס כמו שהתגלה בחורבן, כיון שעבד במהותו קשור לזימה: 'מרבה שפחות, מרבה זמה' (אבות ב,ז) [אמנם נאמר גם 'מרבה עבדים, מרבה גזל' וכאן לא הלכו לבזוז. אולם נראה שעבד גוזל כיון שאין לו משלו כלום, ולכן גוזל לעצמו, אבל כאן כיון שכבר היה להם משלהם אז לא היו צריכים להימשך לגזל. ואף בהיותם עבדים בזמן שלמה היה להם שפע כספי ולכן לא נמשכו לגזל. אבל זימה זה קטע נפשי של פריצות בתאוות שאין סיבה שישתנה, ולכן זה נשאר. בפרט שזו תאוה גדולה שקיימת בכולם, ולכן לא היה הפסק לזה וממילא נשאר בהם המשכיות לפריצות הגדולה של זימה כעבדים]. לכן עכשיו במיוחד, כשיש חורבן והם משתלטים על אחרים לקחתם לעבדים, ראו בבנות כשפחות שלהם, כששפחות קשורות לריבוי זימה, ולכן פרץ בהם שורש הזימה שגנוז אצלם. לכן נראה שהובא גם מה ששר העולם אמר, שהוא זקן מאוד, שזה כרמז לגילוי היסטורי ארוך, שכך זה כרמז שמה שהתגלה בתרמוד קשור להיסטוריה מפעם שמשפיעה (שזהו שר העולם ששולט בנעשה בעולם, והוא זקן מאוד ולכן מקשר בין שני דברים שרחוקים בזמניהם). נראה גם שזה קשור לעבדי שלמה בפרט, ששלמה בנה את הבית, ולכן בחורבנו נזכרו האנשים על עברם – שבבנייתו הם היו עבדים, וזה מתגלה בפריצות של אונס, כעין כמו ששלמה טעה כשלקח נשים רבות שהיה אסור לו ("ולא ירבה לו נשים" דברים יז,יז), ולכן היה בזה כעין פריצות ערווה, ולכן זה דרבן אותם לחטא באונס. האונס (שדנו אותם לעונש זה משמים) בא בשל שחטאו ונחרב הבית, כשאחד הדברים זהו על עריות: 'מקדש ראשון מפני מה חרב? מפני ג' דברים שהיו בו: ע"ז, וגלוי עריות ושפיכות דמים ... גלוי עריות, דכתיב (ישעיהו ג, טז) "ויאמר ה' יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטויות גרון ומשקרות עינים הלוך וטפוף תלכנה וברגליהן תעכסנה". "יען כי גבהו בנות ציון" שהיו מהלכות ארוכה בצד קצרה. "ותלכנה נטויות גרון" שהיו מהלכות בקומה זקופה. "ומשקרות עינים" דהוו מליין כוחלא עיניהן. "הלוך וטפוף תלכנה" שהיו מהלכות עקב בצד גודל. "וברגליהן תעכסנה" א"ר יצחק: שהיו מביאות מור ואפרסמון ומניחות במנעליהן, וכשמגיעות אצל בחורי ישראל בועטות ומתיזות עליהן ומכניסין בהן יצה"ר כארס בכעוס' (יומא ט,ב). כך שחטאו בריבוי ערוה, ולכן בעונשם בחורבן היה גילוי של אונס ע"י העבדים של שלמה, שקשורים לבניית המקדש, וקשורים לזימה, ומתגלים (בהיותם עבדי שלמה) בקשר לחטא שלמה שהרבה נשים באיסור, כעין זימה. (ואף בנות ירושלים התגאו במעלתן ולכן פעלו כך, לכן כנגד זה נענשו ע"י צאצאי עבדים בזויים). נראה שלכן מסופר שהם היו: 'תריסר אלפי גברי ושיתא אלפי קשתויי', שזה מרמז על חטא שלמה שהרבה נשים מעל המותר, ולכן זה מתגלה כנגד שהיה מותר לו רק 18: '"לא ירבה לו נשים" אלא שמונה עשרה' (משנה סנהדרין ב,ד), וזה נלמד מדוד שבחברון לקח שש נשים ובירושלים עוד 12, סה"כ 18 (סנהדרין כא,א). לכן בחורבן בא לידי גילוי העונש כנגד חטא שלמה (שאף האנשים בזמן חורבן ירושלים חטאו, ולכן הוזכר בקטרוג עליהם חטא שלמה שמלך בירושלים [וכן נחרב הבית שהוא הקים כך שנזכרים בו בחורבן], וכך בא לידי גילוי בעונשם), ולכן זה נעשה ב-12 אלף חיילים כנגד הנשים שדוד לקח בירושלים, ועוד שש אלף של קשתים כנגד הנשים שלקח דוד בחברון (ולכן זהו כקשתים שיורים למרחוק, כמו שאלו נשים שהיו כעין רחוק יותר – שנשאם בעברו בהיותו בחברון), שכך גם שלמה היה צריך להקפיד שלא ירבה מ-18 כמו דוד, אלא שחטא, וכך כשחטאו ונחרבה ירושלים התגלה כנגד זה עונש ע"י עבדי שלמה ובמספר הנ"ל (וזה 18 בגילוי של אלפים, כנגד שחטאו היה שנשא אלף נשים [מלכים א יא,ג]). אולי למ"ד שהיו סה"כ 12 אלף זה כנגד ששלמה מלך על  כל ישראל, ולכן זה 12 כנגד שבטי ישראל (ואף מלך בירושלים, שלמ"ד שלא נחלקה העיר לשבטים היה בירושלים שייכות לכל 12 השבטים [יומא יב,א]), שחטא בריבוי נשים בהיותו מלך ישראל. מתוכם שש אלף קשתים, כרמז לחצי מגילוי 12 השבטים; כעין רמז שחטאו התגלה בגילוי רחוק (כקשת היורה לרחוק) – שזה התגלה בחורבן ירושלים לאחר שנים רבות, והיא הייתה במלכות יהודה, שהממלכה פוצלה לשנים – בין יהודה וישראל, ולכן גילוי של חצי מ-12 שבטי בנ"י שהיו במלכות שלמה מרמז על חורבן מלכות יהודה. (אמנם במלכות ישראל היו עשרה שבטים לעומת שני שבטים ביהודה. אולם בכ"ז נחשב ע"פ גילוי של חלוקת הממלכה שהייתה אצל שלמה לשנים. בפרט שבסוף בית ראשון ירמיה החזיר מ-12 השבטים ויאשיה מלך עליהם [ערכין לג,א], כך שיש גילוי של מלוכה על 12 השבטים אולם זה במלכות יהודה, ולכן נרמז בחלוקה לחצי כרמז שהיא אחת משני המלכויות, שהשניה נשמדה ונשארו רק מעטים ממנה תחת מלכות יהודה).