"וַיִּקְחוּ בְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ קְטֹורֶת וַיַּקְרִבוּ לִפְנֵי ה' אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם. וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי ה' " (ויקרא י, א-ב)

פרשת מות נדב ואביהו העסיקה פרשנים רבים, ובתוכם ה"שפת אמת". ה"שפת אמת" מסתמך על הפסוקים עצמם ועל מדרשי חז"ל, ומנסה להבין מה היה חטאם של נדב ואביהו ומה יכולים אנו ללמוד מכך לחיינו.

ישנן שתי נטיות קיצוניוֹת בעבודת ה':

קיצוניוּת אחת - היא כאשר האדם רחוק מריבונו של עולם. הוא 'קר', ועבודת ה' כלל לא מעניינת אותו.

קיצוניוּת שנייה - היא כאשר האדם 'רץ' יותר מדי מהר בעבודת ה'.

מות נדב ואביהו היה ביום השמיני של ימי המילואים. היום השמיני היה רצוף פעולות במשכן, וכולן נעשו בציווי ישיר של ה'. הפסוקים מדגישים את העובדה שכל מעשי הכוהנים היו בצו ה' (שם, ט, ו): "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' תַּעֲשׂוּ וְיֵרָא אֲלֵיכֶם כְּבוֹד ה' ".

בניגוד למעשי הכוהנים, נדב ואביהו עשו מרצונם ולא מציווי ה' (שם, י', א): "וַיַּקְרִבוּ לִפְנֵי ה' אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם".

ה"שפת אמת" מדגיש שלא הייתה זו עשייה שלא לשם שמיים או בכוונה שגויה, אלא רק עשייה שלא בצו ה', אלא מרצונם (שפת אמת, שמיני, תרל"ו): "אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם - ללמוד כי העיקר כח כל מעשה האדם מצד ציווי ה'. כי כל שֶכֵל אדם בטל לכח זה. והנה נדב ואביהוא היו צדיקים גדולים ועשו לשם שמים, רק שהיה חסר הציווי".

לאחר מות נדב ואביהו מצטווים הכוהנים שלא להיכנס שתויי יין למשכן, וחז"ל (ויקרא רבה יב, ה) למדו מכאן שחטא נדב ואביהו היה שנכנסו שתויי יין למשכן, ומסביר "שפת אמת" את דברי חז"ל (שפת אמת, שמיני, תרל"ט): " 'שתויי יין נכנסו', כי השגת הטעמים הוא יין... והם כוונו הטעם וההלכה בלי הציווי, ונחסר להם עיקר כח התקרבות, שהוא בכח הבורא יתברך שקדשנו במצותיו".

מסביר ה"שפת אמת", היין הוא יינה של תורה - הטעמים ועומק המצוות. נדב ואביהו חיפשו את טעמי המצוות ופעלו לפי הבנתם, ואילו הכוונה הראשונית והאמיתית צריכה להיות לקיים מצוות רק בגלל ציווי ה'.

אהרן, בתגובתו לאחר מות בניו, נדב ואביהו - מתקן את מעשי בניו (ויקרא י, ג): "וַיִּדֹּם אַהֲרֹן" - אהרן מכפיף עצמו לרצונו של ה' ומקבל עליו את הדין.

ה"שפת אמת" לומד מעונשם של נדב ואביהו עיקרון כללי לקיום המצוות: אל לו לאדם לחפש טעמים שבאמצעותם יבין את המצוות. עיקר קיום המצוות הוא היכולת להכפיף עצמך תחת צו ה', ולקיים רק משום שזהו רצונו של מקום, ומשום כך אנו מברכים לפני כל מצווה: " 'אשר קידשנו במצוותיו וציוונו'... כי כֹח הציווי ממנו יתברך, הוא יותר מכל הטעמים".

הרב שלמה אבינר שליט"א

הרב עדיאל זימרן שליט"א, מהאתר www.etzion.org.il