'המן מן התורה מנין? (בראשית ג, יא) "המן העץ"' (חולין קלט,ב). 'מנין – למעשה המן. המן העץ – יתלה על העץ' (רש"י). חז"ל דרשו שבתורה נרמז על מעשה המן בפס' בהקשר לחטא עץ הדעת: “ויאמר מי הגיד לך כי עירם אתה המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת” (בראשית ג,יא), שבפס' נרמז במילה "המן" כרמז להמן ומחובר ל"העץ" כרמז שהמן יתלה על העץ. נראה שכיון שמרומז בהקשר לחטא עץ הדעת על המן, אז יש עוד דברים שדומים במקרה המן ובנעשה בחטא עץ הדעת. ע”פ השיטה שעץ הדעת היה תאנה, אז הבגד נעשה מהעץ עצמו כתיקון: 'רבי נחמיה אומר: תאנה היתה, שבדבר שנתקלקלו בו נתקנו, שנאמר (בראשית ג, ז) "ויתפרו עלה תאנה"' (ברכות מ,א). כך בהמן היה גילוי של קלקול בעץ, שרצה להרוג את מרדכי בתליה על העץ, וממנו עצמו – מהעץ נעשה התיקון, שתלו בו את המן: “ויתלו את המן על העץ אשר הכין למרדכי" (אסתר ז,י). מי שהחטיא את אדם הראשון (באכילה מהעץ) היתה אשתו שנתנה לו לאכול: "ותתן גם לאישה עמה ויאכל“ (בראשית ג,ו), כך גם אצל המן מי שיעצה לו להכין את העץ כדי לתלות עליו את מרדכי היתה אשתו: “ותאמר לו זרש אשתו וכל אהביו יעשו עץ גבה חמשים אמה ובבקר אמר למלך ויתלו את מרדכי עליו ובא עם המלך אל המשתה שמח וייטב הדבר לפני המן ויעש העץ” (אסתר ה,יד). באכילה מעץ הדעת אדם הראשון מרד בקב”ה שהוא אדון כל העולמים, כך גם המן שניסה להרוג את מרדכי זה בעצם היה מרידה באדונו, כי המן נמכר לעבדות למרדכי: 'דאמר רב חסדא: זה בא בפרוזבולי וזה בא בפרוזבוטי. אמר רב פפא: וקרו ליה עבדא דמזדבן בטלמי' (מגילה טו,א-ב). 'וזה בא בפרוזבולי – מרדכי בא אליו בטענת עושר, המן בא בטענת עוני, שמכר המן את עצמו למרדכי קודם לכן ימים רבים בככרי לחם. בולי – לשון עושר, כדאמרינן (גיטין דף לז.) ושברתי את גאון עוזכם אלו בולאות שביהודה. בוטי – לשון עניות, כמו והעבט תעביטנו (דברים טו) במסכת גיטין (דף לז.). בטולמי – נהמא, בככרות לחם, עשרים לחם שעורים (מלכים ב ד) מתרגמינן עשרין טולמין דלחמא' (רש"י). בזה גם דומה לשיטה שעץ הדעת היה חיטה ('ר"י אומר: חטה היתה, שאין התינוק יודע לקרות אבא ואמא עד שיטעום טעם דגן' [ברכות שם]), שכך המן התמרד במרדכי אדונו (כאכילה מעץ הדעת), ויש בזה גילוי של לחם כנגד החיטה שבעץ הדעת. בכלל ת”ח מייצגים את ה', שלכן יש לירא מהם כמו מה': ' … עד שבא ר"ע ודרש: "את ה' אלקיך תירא" לרבות תלמידי חכמים' (פסחים כב,ב), לכן התנגדות המן למרדכי היה כעין מרידה בה', כמו שאדם הראשון חטא בעץ הדעת שזה מרידה בה'. לכן התוצאה של זה היתה שהחליט שצריך להשמיד את כל היהודים: “ויבז בעיניו לשלח יד במרדכי לבדו כי הגידו לו את עם מרדכי ויבקש המן להשמיד את כל היהודים אשר בכל מלכות אחשורוש עם מרדכי" (אסתר ג,ו). שהיהודים הם עם מרדכי, שכמו שמרדכי מייצג את ה' כך גם היהודים מייצגים את ה', ולכן רצה להשמיד את כולם כמלחמתו – מרידתו בגילוי ה' בעולם. ע”פ הדעה שעץ הדעת היה תאנה, אדם הראשון עשה ממנו את הבגד, שהעץ בו היה החטא ממנו נעשה בגד; כך גם מתגלה אצל המן שבבגד שלו נעשה חטא (מרידה בה'), שעשה על בגדו ע”ז: 'מה עשה המן? עשה לו צלם מרוקם על בגדיו ועל לבו, וכל מי שהיה משתחוה להמן היה משתחוה לעבודת כוכבים' (אסת”ר ז,ה). ע”פ הדעה שעץ הדעת היה גפן: 'דתניא, אילן שאכל ממנו אדם הראשון – רבי מאיר אומר: גפן היה, שאין לך דבר שמביא יללה על האדם אלא יין, שנאמר (בראשית ט, כא) "וישת מן היין וישכר"' [ברכות שם]), זה מתגלה בהמן שהיה שר המשקים במשתה אחשוורוש ('כרצון מרדכי והמן – הם היו שרי המשקים במשתה' [רש”י; מגילה יב,א]). כמו שאדם הראשון פגם ע"י הגפן שנעשה יכולת לדעה מעוותת (שזהו עץ הדעת שפגם בדעתו), וזה מתגלה במשך הדורות כמו אצל נח (כמקור של ר"מ), שכעין אדם השפיע בזה לאחרים, כך גם המן היה משקה לאחרים יין, שהיה מתגלה באחרים שכרות על ידו. לדעה שעץ הדעת היה חיטה, זה קשור לדיבור ('שאין התינוק יודע לקרות אבא ואמא עד שיטעום טעם דגן'), שכך התגלה בהמן כשחטא בניסיון להשמיד את כל היהודים, שזה ע"י כשדיבר לאחשוורוש בהסברים שכליים למה יכול להרוג את ישראל ('אמר רבא: ליכא דידע לישנא בישא כהמן. אמר ליה: תא ניכלינהו. אמר ליה: מסתפינא מאלקיו, דלא ליעביד בי כדעבד בקמאי. אמר ליה: ישנו מן המצות. אמר ליה: אית בהו רבנן. אמר ליה: עם אחד הן' וכו' [מגילה יג,ב]), כך שזהו כעץ הדעת שקשור לדעת ולדיבור, כמו שהמן דיבר עם אחשוורוש והסביר בשכל. המן רצה להרוג את כולם כיון שכעס כשראה את מרדכי שלא משתחווה לו: “ירא המן כי אין מרדכי כרע ומשתחוה לו וימלא המן חמה. ויבז בעיניו לשלח יד במרדכי לבדו" וגו' (אסתר ג,ה-ו), שעניין הראיה גרם לו לחטוא, כעין בחטא עץ הדעת שנאמר על חוה שחטאה בעקבות ראיה: “ותרא האשה כי טוב העץ למאכל” וגו' (בראשית ג,ו). חטא עץ הדעת התגלגל מתוך כך שהנחש פיתה את חוה בטענה שה' לא רוצה שהם יהיו כמותו: “כי ידע אלקים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלקים ידעי טוב ורע" (בראשית ג,ה), כך שתאכל כדי שיהיו כמותו; כך גם המן רצה להראות כמו המלך אחשוורוש, שלכן כששאלו אחשוורוש מה לעשות למי שהמלך חפץ ביקרו, והמן חשב שזה לעצמו, ענה דברים שמראים כאילו הוא כמו המלך: “יביאו לבוש מלכות אשר לבש בו המלך וסוס אשר רכב עליו המלך ואשר נתן כתר מלכות בראשו. ונתון הלבוש והסוס על יד איש משרי המלך הפרתמים" וגו' (אסתר ו,ח-ט). הציווי לאדם שלא לאכול מעץ הדעת בא יחד עם ציווי שיאכל מכל עצי הגן: "ויצו ה' אלקים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכל תאכל. ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו" (בראשית ב,טז-יז), שכך בדומה המן נפל בהקשר עם המשתה שערכה אסתר, והיה צריך להגיע אליו ולאכול ולשתות בו. (שכך היה אדם הראשון צריך לשמור לאכול מעצי הגן ולהנות מהם, והוא במקום זאת חטא באכילה מעץ הדעת [ולא נהנה מהאחרים], וכך המן חטא ולכן לא נהנה מהמשתה, אלא נחרד בו ונגזר דינו למיתה. לכן במשתה נאמר לאחשוורוש על העץ לתליית מרדכי, ואחשוורוש אמר שיתלו את המן עליו, שמודגש העץ לרמז על הדימוי לעץ הדעת בעניין שהתגלה במשתה). העונש על אכילה מעץ הדעת היה צריך להיות מיתה: “ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות" (בראשית ב,יז), וכך עונשו של המן היה מיתה. האמירה לאדם "המן העץ" נעשתה כאשר כביכול ה' יצא לטיול בגן: “וישמעו את קול ה' אלקים מתהלך בגן לרוח היום" (בראשית ג,ח), וכך גם בנפילת המן היה שלב בו אחשוורוש יצא לגינה: “והמלך קם בחמתו ממשתה היין אל גנת הביתן" (אסתר ז,ז). המן נרמז בדימויים במעשה חטא עץ הדעת, כרמז שבפורים יש תיקון לחטא זה, שזה ע"י קבלת ועשיית התורה ומצוותיה, שבפורים קיבלנו מרצון את התורה והשלמנו בכך את מעמד מתן תורה: ' ... א"ר אחא בר יעקב: מכאן מודעא רבה לאורייתא. אמר רבא: אעפ"כ הדור קבלוה בימי אחשורוש, דכתיב (אסתר ט, כז) "קימו וקבלו היהודים" קיימו מה שקיבלו כבר' (שבת פח,א). בפרט שעץ הדעת פגם ברצון, שהתווסף (בחטא עץ הדעת) לאדם תאוות ששיבשו את רצונו האמיתי לעשות כרצון ה', ובפורים השתמשו ברצון להתחבר לה', כדי שיהיה בנו הרצון האמיתי והנכון כרצון ה', שזה נעשה ע”י קבלת התורה מרצון.