"אמר הקב"ה: הביאו עלי כפרה שמיעטתי את הירח" (חולין ס, ב)

כיוון שונה ומעניין בביאור הגמרא הנ"ל, הציע הרב אליהו אליעזר דסלר זצ"ל בספרו "מכתב מאליהו". "יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע אֲנִי ה' עֹשֶׂה כָל אֵלֶּה" (ישעיהו מה, ז) - הקב"ה ברא רע בעולמנו, ונתן לנו משימה להיאבק בו ולמגרו. בכך אנו אכן מכפרים כביכול על מעשיו של הקב"ה - לא כפרה במובן של השגת מחילה, כי אם במובן של תיקון: אנו מתקנים את הרע שהותיר הוא יתברך בעולם, ובזה מגשימים את ייעודנו.

וזהו לשונו של הרב אליהו אליעזר דסלר זצ"ל ("מכתב מאליהו", חלק ג עמוד 25): "כשהאדם רואה את גודל הרע, ואת עוצם סכנתו, כיצד פורש את רשת שקריו על כל באי העולם וצודה אותם בהם...  אז דווקא מתוך ראיית הרע יוכל להתעורר ללחום נגדו. הרע יכול להיות "רבי גדול" ללמד את האדם את הטוב, אלא כמובן שזה תלוי בבחירת האדם, אם ישתמש בו לטוב או ירשיע יותר. נמצא שבדרך זו הרע עצמו, על ידי מציאותו, ולא רק על ידי ביטולו, מגלה כבודו יתברך ומלמד על אחדותו - שהכל נברא אך לטובה. זוהי בחינה עליונה לתקן את החושך שהקב"ה ברא בעולם, ולהופכו לאור. זהו הגדר של הפיכת זדונות לזכויות. זהו ביאור הגמרא "אמר הקב"ה: הביאו עלי כפרה שמיעטתי את הירח" - הקב"ה אומר: בראתי את אפשרות התפשטות הרע שחוצץ בפני האור, אתם הביאו את הדבר לתיקונו! בעת שהירח מתמעט לגמרי, אנו צריכים מניה וביה להפוך את החושך לאור, והפיכת ההסתר לגילוי זוהי הכפרה. מתוך ראיית גודל הרע נראה את הנחיצות של התחזקות והתחדשות תמידית, לכן ערב ראש חודש, עת כיסוי הלבנה, הוא יום תשובה והתעוררות להתחזקות מחודשת... נשאף להתרומם ולהתנשא ומתוך ראיית עוצם סכנת הרע, נתחזק תמיד ללחום מלחמת היצר בלי ריפיון, ולעלות במעלות העלייה בעזרת השם יתברך".

התמעטות הלבנה היא סמל להתגברות כוחות השחור, וכשהתמעטות זו מסתיימת, אנו מביאים קרבן חטאת כנגד החטאים והרוע ומבטאים בכך את מחויבותנו למאבק ברוע.

וכך אומר לנו ספר הזוהר הקדוש (ח"ב דף קפד ע"א): "ולית פולחנא דקוב"ה אלא מגו חשוכא. ולית טובא אלא מגו בישא. וכד עאל בר נש באורח בישא ושביק ליה, כדין אסתלק קוב"ה ביקריה" (בתרגום לעברית: "אין עבודה להקב"ה אלא מתוך חושך. ואין טוב, אלא היוצא מתוך הרע. וכאשר האדם נמצא בדרך רעה ונוטש אותה, מתעלה כבוד ה' ביקרו").

וגם הרב קוק זצ"ל כתב על כך ("עין איה", שבת, פ"ב פסקא נ"א): "שדבר של קלקול כשחוזר להיות מתוקן, יסבב טובות כאלה מה שלא יוכל דבר מתוקן שלא היה מעולם מקולקל, למלאותן".

כאשר האדם מגיב בתנופת פעילות חיובית נגד צורריו הרוחניים ומתקן והופך את הרע לטוב - בזה יש הצדקה לתקופת השלילה, כי שימשה מתניע ומתסיס לתיקון הבא אחריה.

הרב שמואל שמעוני, מהאתר: "תורת הר עציון" - https://www.etzion.org.il/

הרב משה צוריאל, מהאתר: "ישיבה" - https://www.yeshiva.org.il/