"וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר" (שמות כז, כ)

על הפסוק הנ"ל מהפרשה, פירש רש"י: "כָּתִית לַמָּאוֹר, וְלֹא כָּתִית לִמְנָחוֹת". כלומר: אותו שמן הזית שלקחו למנורה שבמקדש, היה צריך להיות כָּתִית, בכתישה וטחינה, יותר משמן הזית שהשתמשו בו לִמְנָחוֹת (המְנָחוֹת, הם קורבנות הבאים מסולת של חיטים, שהיו נותנים עליהם שמן זית שהיה פחות מובחר ואיכותי מהשמן זית שהשתמשו להדלקת המנורה).

המנורה והמנחות שבמקדש משמשות סמל לתורה ולמזון.

המנורה - מסמלת את התורה (משלי ו, כג): "נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר". האור בכלל מתייחס לחוכמה, כמו שכתוב (קהלת ח, א): "חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו".

המְנָחוֹת - שהיו סולת ולחם, מסמלות את המזון של האדם.

התורה והמזון שניהם אין האדם משיגם בנקל, שניהם זקוקים ליגיעה.

על התורה נאמר (ויקרא כו, ג): "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ", ופירש רש"י: "שֶׁתִּהְיוּ עֲמֵלִים בַּתּוֹרָה". ועוד אומרים חז"ל (סנהדרין צט, ב) על הפסוק (איוב ה, ז): "אָדָם לְעָמָל יוּלָּד" - שזהו "עמל תורה". אדם צריך לעמול על דברי תורה, ללמוד במסירות.

על המזון נאמר (בראשית ג, יט): "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם", וכפשוטו הוא "עמל" המלאכה שהוטל על האדם.

התורה והמלאכה שתיהן צריכות עבודה, עמל ויגיעה. אלא שהבדל יש בין זה לזה. על התורה צריך לעבוד ולעסוק בכל לבבו ובכל נפשו, בכל עצמותו ומהותו, אבל על המזון צריך לעבוד רק עד כמה שזה הכרחי, מפני שאי אפשר אחרת, אבל לא בפנימיותו, ולא לעשות מהעבודה "פולחן" - (תהלים קכח, ב): "יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ", יגיע כפיך ולא יגיע הראש והלב.

עמל תורה הוא תכלית לעצמה, ועמל מלאכה אינו אלא אמצעי לתכלית. התורה, יגיעתה כשהיא לעצמה מטרה היא. ניתן להבחין בהבדל שביניהם מהדוגמא הבאה:

על התורה אומרים חז"ל (מגילה ו, ב): "אם יאמר לך אדם יגעתי ולא מצאתי, או לא יגעתי ומצאתי, אל תאמין", ו"בקוצק" פירשו: אל תאמין שלא מצאת, כי מכיוון שיגעת בתורה - הרי היגיעה עצמה היא כבר הישג ומציאה! אבל בצרכים החומריים של האדם, היגיעה אינה אלא אמצעי שעל ידי זה ישיג את הדרוש - אדם יכול לעמול ולהיות יגע בעבודת השדה, אך אם בסופו של דבר הוא לא יוציא מכך לחם - כל יגיעתו היתה לשווא.

הוא שנאמר "כָּתִית לַמָּאוֹר, וְלֹא כָּתִית לִמְנָחוֹת" - כתישה, טחינה ועבודה עצומה של כל בני האדם צריכה להיות מוקדשת רק בשביל "מאור" ולא בשביל "מנחות" - בשביל התורה ולא בשביל הלחם.

הרב שלמה יוסף זוין, מהספר: "לתורה ולמועדים"