"...ולא יזח החושן מעל האפוד...", כ"ח, כ"ח:

צריך אדם להתפלל מאוד שבתחיית המתים שלו השלמה והמוחלטת יקום לתחייה באותו גוף שהיה בו ובאותו עולם ובאותו מקום באותו עולם כי אחרי אלפי שנים כול התמורות שנעשות עם הגנ"י רנ"י חיימ"ו של האדם עוברות הזחות וביזורים שנאמר ביזר עמים קרבות יחפצו ואחרי הרבה הוזח ובוזר כאלו קמים לתחייה לא באותו גוף ולא באותו עולם ולפעמים אף לא באותו חללו של עולם כללי כלומר היקום שהשם ברא אלה בחללו של עולם אחר ביקום אחר בכלל ולא זוכים כמעט לבקר אפילו את עולם המוצא.

כי עולם המוצא הזה לעתיד לבוא יהיה כולו בית מקדש וארץ ישראל קודש קודשים וירושליים קודש קודשי קודשים ובית המקדש קודש קודשי קודשים וחצי קדושה וקודש קודשי הקודשים יהיה קודש קודשי קודשים וחצי וקצת קדושה ולא לכול אחד תהיה אפשרות להגיע לזה.

גם הכול חללו של העולם שלנו סוף העולם עד סופו שלנו היקום הזה היוניברס פאונדיישן האקזיסטנסי ריאלטי יהיה כולו ירושליים שנאמר כול הכתוב לחיים בירושליים וחללי העולמים האחרים יהיו כולם ארץ ישראל הכללית וארעה נוכראה תתבטל לעתיד לבוא מסויים לחלוטין ובשלמות.

כי אצל ריבונם של כול אשכולות עולמות עולמי העולמים באשר הם בלי יוצא מן הכלל כלל וכלל עולם האמרכל הוא בתכלית הענווה כי הוא תמיד בוחר את הצד החלש שמאלה למטה אחורה הצידה שמשם מגיעים בשיפלות של האדם ניחייה לתחיית מתים טיבעית ומציאותית ושפויה לחלוטין כי הכול חייב בסוף בעולם האמרכל להתנהל במידת הדין והטבע המוחלט ובשלמות.