"וידבר ה' אל משה לאמר. ועשית כיור נחשת וכנו נחשת לרחצה ונתת אתו בין אהל מועד ובין המזבח ונתת שמה מים. ורחצו אהרן ובניו ממנו את ידיהם ואת רגליהם. בבאם אל אהל מועד ירחצו מים ולא ימתו או בגשתם אל המזבח לשרת להקטיר אשה לה'. ורחצו ידיהם ורגליהם ולא ימתו והיתה להם חק עולם לו ולזרעו לדרתם" (שמות ל,יז-כא). '"ולא ימותו" - הא אם לא ירחצו ימותו' (רש"י). וכן פוסל את עבודתו ('ושלא רחוץ ידים ורגלים. אתיא "חוקה" "חוקה" ממחוסר בגדים' [זבחים יט,ב]). בפשטות החומרה שברחיצה בכיור זה בשל שלפני שנכנסים לקודש יש קודם כל להיטהר, ומטהרה לעלות לקדושה, שבלי זה אין ראויים לדרגת קדושה. '"ותקרבנה בנות צלפחד" אותו הדור היו הנשים גודרות מה שאנשים פורצים, שכן את מוצא שאמר להן אהרן (שמות לב, ב): "פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם" ולא רצו הנשים ומיחו בבעליהן, שנאמר (שם, ג) "ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב" וגו', והנשים לא נשתתפו עמהן במעשה העגל. וכן במרגלים שהוציאו דבה (במדבר יד, לו): "וישובו וילינו עליו את כל העדה" ועליהם נגזרה גזירה שאמרו לא נוכל לעלות, אבל הנשים לא היו עמהם בעצה, שכתוב למעלה מן הפרשה (כו, סה): "כי אמר ה' להם מות ימותו במדבר ולא נותר מהם איש כי אם כלב בן יפונה", איש ולא אשה, על מה שלא רצו ליכנס לארץ, אבל הנשים קרבו לבקש נחלה בארץ. לכך נכתבה פרשה זו סמוך למיתת דור המדבר שמשם פרצו האנשים וגדרו הנשים' (במדבר רבה כא,י). בפשטות אלו שני דברים חמורים שחטאו בנ"י בדור המדבר, לכן מדגישים בשניהם שהנשים לא חטאו. אולם נראה יותר מזה, שהעגל פגם במעמד מתן תורה, ועיקר התורה זהו בא"י: 'ד"א "ואבדתם מהרה" - אע"פ שאני מגלה אתכם מן הארץ לחו"ל, היו מצויינים במצות; שכשאתם חוזרים לא יהיו לכם חדשים. משל למלך שכעס על אשתו, וחזרה בבית אביה. אמר לה: הוי מקושטת בתכשיטיך, וכשתחזרי לא יהו עליך חדשים. כך אמר להם הקב"ה לישראל: בני, היו מצויינים במצות, שכשאתם חוזרים לא יהיו עליכם חדשים, שירמיהו אמר (ירמיה לא) "הציבי לך ציונים" - אלו המצות שישראל מצויינים בהם. "שימי לך תמרורים" - זה חרבן בית המקדש, וכן הוא אומר תהלים (קלז) "אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני". "שיתי לבך למסלה דרך הלכת" - אמר להם הקב"ה לישראל: בני, ראו באלו דרכים הלכתם ועשו תשובה, מיד אתם חוזרים לעריכם, שנאמר "שובי בתולת ישראל שובי אל עריך אלה"' (ספרי "עקב", מג). לכן יש קשר בין העגל וחטא המרגלים, ששניהם פוגעים בגילוי ה' בעולם שנעשה ע"י התורה בא"י. הנשים לא חטאו באלו, לכן כשמתחברים לאשה יש בזה משום ניצוץ תיקון לעגל ולמרגלים, לכן 'וא"ר חלבו אמר רב הונא: כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בחמשה קולות, שנאמר (ירמיהו לג, יא) "קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול אומרים הודו את ה' צבאות"; ואם משמחו מה שכרו? אמר רבי יהושע בן לוי: זוכה לתורה שנתנה בחמשה קולות, שנאמר (שמות יט, טז) "ויהי ביום השלישי בהיות הבקר ויהי קולות וברקים וענן כבד על ההר וקול שופר" וגו' "ויהי קול השופר" וגו' "והאלקים יעננו בקול". איני? והא כתיב (שמות כ, יד) "וכל העם רואים את הקולת"? אותן קולות דקודם מתן תורה הוו. רבי אבהו אמר: כאילו הקריב תודה, שנאמר (ירמיהו לג, יא) "מביאים תודה בית ה'". רב נחמן בר יצחק אמר: כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים, שנאמר (ירמיהו לג, יא) "כי אשיב את שבות הארץ כבראשונה אמר ה'"' (ברכות ו,ב). שיש בחיבור הזה תיקון חזרה למעמד מתן תורה לפני העגל, ולכן מתקשר למעמד מתן תורה (תורה וקולות שבמתן תורה), וכן כאילו מקריב תודה, שהמשכן הוא כהמשך למתן תורה (שהשכינה עברה מהר סיני אליו, וה' המשיך לדבר עם משה ולהעביר את התורה לביצוע דרך המשכן – שדיבר אתו מבין שני הכרובים) והוא בעקבות חטא העגל, שה' אתנו אף בטומאתנו (ראה 'תורת המקרא' "תרומה" למרן פאר הדור הרה"ג למה גורן זצוק"ל זיע"א), לכן יש גילוי של קרבן ושל מעמד מתן תורה, כביטוי לתיקון מחטא העגל. לכן גם זה קשור לתיקון מחטא המרגלים, שהתורה וא"י קשורים, וכן במרגלים הנשים לא חטאו, ולכן יש בזה כפרה לחטא המרגלים, ולכן כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים, שהחורבן בא בעקבות חטא המרגלים ('"ויבכו העם בלילה ההוא" אמר רבה אמר ר' יוחנן: אותו היום ערב תשעה באב היה; אמר להם הקב"ה: אתם בכיתם בכיה של חנם ואני קובע לכם בכיה לדורות' וכו' [תענית כט,א]). נראה גם שבעומק יש חיבור בין העגל והמרגלים, שע"פ מרן הגרש"ג זצ"ל בנ"י עשו את העגל כדי להראות קשר למצרים כי לכבוש את הארץ יותר בקלות (ראה ב'תורת המקרא' "כי תשא" למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א) לכן זה קשור למרגלים שפחדו ממלחמה על הארץ. לכן גם מובן שזה לא קשור לנשים שאינן נלחמות, ולכן זה לא קשור אליהם כלל אפילו בטיפה הרצון להשתמש בעגל בשביל להקל על כיבוש הארץ, אולם כמובן גם מעצם מעלתם היו מחוברים בשלמות לתורה ולא"י, ולכן לא חטאו. נראה שבספרי שדרשו את הפס' בירמיהו על שמירת התורה שעיקרה בארץ, ועל ציונים לחורבן ירושלים ועל שבתשובה חוזרים לא"י, שכל זה מרמז על הקשר שבין תורה וא"י וירושלים, וכל זה קשור לחיבור לנשים, ולכן משלו זאת לאשה ובעלה, ואף בפס' נאמר "שובי בתולת ישראל שובי אל עריך אלה" כעין רמז לכניסת האישה לבית בעלה לאחר נישואיהן, שיש בזה משום תיקון לעגל ולמרגלים, ולכן קשור לחזרה לא"י (שזהו בנית חורבות ירושלים). נראה שלכן בכיור יש חומרה שמי שלא רחץ מתחייב מיתה ועבודתו פסולה, שהכיור קשור לחיבור לנשים, שלכן נעשה מהמראות שלהן: "ויעש את הכיור נחשת ואת כנו נחשת במראת הצבאת אשר צבאו פתח אהל מועד" (שמות לח,ח) 'בזכות אותן המראות שהיו מראות לבעליהן ומרגילות אותן לידי תאווה מתוך הפרך, העמידו כל הצבאות, שנאמר: "יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים". ואומר: "הוציא ה' את בני ישראל מארץ מצרים על צבאותם". כיון שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה לעשות את המשכן, עמדו כל ישראל ונתנדבו, מי שהביא כסף ומי שהביא זהב או נחשת ואבני שוהם ואבני מלואים, הביאו בזריזות הכל. אמרו הנשים: מה יש לנו ליתן בנדבת המשכן? עמדו והביאו את המראות והלכו להן אצל משה. כשראה משה אותן המראות, זעף בהן. אמר להם לישראל: טולו מקלות ושברו שוקיהן של אלו, המראות למה הן צריכין? אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: משה, על אלו אתה מבזה?! המראות האלו הן העמידו כל הצבאות הללו במצרים. טול מהן ועשה מהן כיור נחשת וכנו לכהנים, שממנו יהיו מתקדשין הכהנים, שנאמר: "ויעש את הכיור נחשת ואת כנו נחשת במראות הצובאות אשר צבאו" (שמ' לח ח), באותן המראות שהעמידו את כל הצבאות האלה' (תנחומא "פקודי" סימן ט). ועוד נאמר על הנשים שהיו פועלות לריבוי בנ"י: 'דרש רב עוירא: בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים, בשעה שהולכות לשאוב מים הקב"ה מזמן להם דגים קטנים בכדיהן ושואבות מחצה מים ומחצה דגים, ובאות ושופתות שתי קדירות אחת של חמין ואחת של דגים, ומוליכות אצל בעליהן לשדה, ומרחיצות אותן וסכות אותן ומאכילות אותן ומשקות אותן, ונזקקות להן בין שפתים שנאמר (תהלים סח, יד) "אם תשכבון בין שפתים" וגו'' וכו' (סוטה יא,ב). שזהו דבר השייך לקדושה, שלכן בזכות זה היו ראויים ליגאל ממצרים – לצאת מהטומאה לקדושה, שכן בנ"י מיועדים לתיקון וקידוש העולם, ולכן ריבויים קשור לגילוי ה' בעולם ולכן מגלה תיקון וקדושה בעולם. לכן בכיור שקשור למים, בזה יש גילוי כנגד הקדושה המתגלת במעשה הנשים ולכן יש בו גילוי של תיקון לעגל ולמרגלים, ולכן דרך זה עובדים במקדש לתיקון העולם להשראת שכינה, כהמשך כוח מתן תורה לפני העגל, כמתגלה בכוח התורה וא"י (שבה השכינה ושלמות התורה). לכן בלי זה יש כעין קטרוג של חטא העגל והמרגלים, ולכן עבודתו פסולה וחייב מיתה (כמו בחטא העגל והמרגלים שעמדו למות אלמלי משה ביקש מה' לכפר).